פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מי הקבוצה החמישית בכדורגל הישראלי?

        מפגש חצי גמר הגביע בין בני יהודה לאשדוד מעלה את השאלה מי הקבוצה שניצבת מיד אחרי הגדולות של הכדורגל הישראלי. הלכנו 25 שנה אחורה וצירפנו גם את באר שבע ונתניה למאבק

        מ.ס. אשדוד

        הישגים ב-25 השנים האחרונות:

        אליפויות: 0, סגנות: 0, גביע המדינה: 0, גביע הטוטו: 0 (שלוש פעמים פינאליסטית), עלייה למפעלים אירופאים: 2, ירידות ליגה: 0 (מאז עלתה ב-1998), מיקום ממוצע בטבלה: 9.7 (בעונה בה הקבוצה לא הייתה קיימת או בארצית, היא דורגה 12; ב-13 שנותיה בליגת העל המיקום הממוצע הוא 7.7), כמות ניצחונות על ארבע הגדולות ב-10 השנים האחרונות: 25, איצטדיון: הי"א (8,000 צופים), תקציב: כ-12 מיליון שקל.

        למה כן?

        "אנחנו יציבים בליגה", אומר שי הולצמן, ומזכיר שמאז שעירוני אשדוד עלתה בעונת 1998/99 והתאחדה עם הפועל אשדוד, המועדון לא ירד ליגה אפילו פעם אחת. "מבחינה תקציבית והשקעות ברכש ובקבוצה אנחנו בשנים האחרונות בהחלט במקום החמישי בארץ”, מוסיף הולצמן, ומסמן את היציבות הכלכלית של אשדוד כתנאי הכרחי למועדון עם עוצמה. "מבחינה ניהולית אנחנו בין חמש הראשונות, יש אווירה של משפחה, המשכורות בזמן וג'קי בן זקן הוא עוגן. מכל המועדונים בליגת העל, בעלים בודדים מחזיקים לאורך השנים. יש את שחר בחיפה, הלוזונים במכבי פתח תקוה, וג'קי באשדוד מאז האיחוד ועד היום. בשאר הקבוצות היו שינויים”. אשדוד היא העיר החמישית באוכלוסייתה בישראל, כך שלקבוצה פוטנציאל אדיר להפוך לכוח משמעותי."זאת עיר שמתחזקת מאוד מבחינה כלכלית, היא בדרום אבל בעצם סמוך מאוד למרכז הארץ, עם ישות עצמאית, הווי משלה”, אומר ברעם, "בן זקן ורביבו שייכים לקהילה, גאידמק או אגייאר זאת בדיוק האנטיתזה לזה”. התרומה לקהילה מתוך הקהילה מהווה מודל נכון ליצירת זהות ודוגמה להצלחה עבור תושבי העיר. "הקבוצה במגמת התפתחות מאוד גדולה, יש השקעה כספית מטורפת בילדים ובנוער וגם בבוגרים”, מסביר הולצמן למה בכל זאת מדובר במועדון גדול, גם אם ארון התארים שלו עדיין ריק. "נבנית אקדמיה בכ-15 מיליון שקל עם השקעה בלתי נתפסת של ג'קי, שגם באירופה אין הרבה כמותה. מה שאשדוד נותנת לקהל שלה אף מועדון לא נותן, לדוגמה חצי גמר גביע המדינה - קנינו 6,000 כרטיסים, כלומר האוהדים שלנו ייכנסו בחינם”.

        למה לא?

        "מבחינת מסורת אנחנו אחרי הקבוצות האחרות, אנחנו קבוצה בהתהוות, האיחוד קיים רק כמה שנים ככה שאי אפשר להשוות למועדונים שקיימים הרבה שנים”, מודה הולצמן. "גם מבחינת קהל אנחנו לא מתקרבים לקבוצות אחרות בליגה”. האיחוד בין עירוני להפועל אשדוד גרם לאוכלוסיית העיר הוותיקה להתנתק מייצור הכלאיים המודרני, ועד שהעולים החדשים שהיגרו לעיר יפתחו אהדה לקבוצה, אשדוד תמשיך להיות קבוצה לא מעניינת. "ההשקעה בקהל בחצי גמר היא לא רק לחצי גמר אלא התחלה של משהו אחר, פקדנו אוהדים בחלוקת כרטיסים, יש לנו את הנתונים שלהם ונפתח את זה בשנים הבאות”, אומר הולצמן. אבל עד שזה יקרה לאשדוד אין מסורת, אין קהל ואין תארים, אלא רק יציבות ניהולית. אפילו כשהקבוצה החתימה כוכבים מקומיים בשנים האחרונות, היא לא הצליחה לחדור לתודעת הציבור. "אשדוד זאת טרגדיה, הכלאה מלאכותית”, מסכם ברעם. “קליטה של עשרות אלפי בני אדם בעיר ובמרקם התרבותי שלה לוקחת הרבה שנים. זה אולי יקרה עוד עשור או שניים, גם הכמיהה להפועל או מכבי עירוני אשדוד תקהה עם השנים. קשה מאוד לבנות מסורת לקבוצה".

        שורה תחתונה: למרות היציבות הניהולית והכלכלית, אשדוד עדיין קבוצה נוכחת-נפקדת בליגה. אף אחד לא שונא אותה, אף אחד לא מחבב אותה, אפילו בעיר שלה אדישים אליה. בשנה הקרובה הנהלת הקבוצה תשים דגש על שיווקה לקהלים בעיר, והצלחה מקצועית – כמו בגביע, לדוגמה – רק תקל את המלאכה. ניהול זה חשוב, אבל אוהדים ומסורת חשובים לא פחות, ועד שאשדוד לא תצבור קילומטרז' גם בנושא הזה, היא לא יכולה להיות הקבוצה החמישית בישראל.

        הפועל באר שבע

        הישגים ב-25 השנים האחרונות:

        אליפויות: 0, סגנות: 0, גביע המדינה: 1 (1997), גביע הטוטו: 3 זכיות (אחת בארצית, פעם אחת פינאליסטית), עלייה למפעלים אירופאים: 3, ירידות ליגה: 2, מיקום ממוצע בטבלה: 8.3, כמות ניצחונות על ארבע הגדולות ב-10 השנים האחרונות: 13, איצטדיון: וסרמיל (13 אלף צופים), אצטדיון עתידי: יש תכנית לבנות בצפון העיר איצטדיון שמכיל 24 אלף צופים, תקציב: כ-25 מיליון שקל.

        למה כן?

        “לדעתי באר שבע בטוח בחמישייה הראשונה, לא אולי – בטוח, יש לבאר שבע עורף של ישובים, וזה יכול להתפתח לממדים שכאלה שיהפכו אותו למועדון מספר 1 בארץ מבחינת קהל ושיתופי פעולה שיקדמו את הקבוצה”, טוען סתיו אלימלך. 7 עונות מתוך ה-25 האחרונות הייתה באר שבע בליגה השנייה, יותר מנתניה ובני יהודה גם יחד, אבל המסורת והעובדה שהיא מייצגת את הדרום, השאירו את הקבוצה חיה ובועטת. באר שבע לא נמחקה. ההפך. "המועדון ייצר עניין והוסיף תחרותיות לליגה השנייה כי כולם רצו לנצח את באר שבע הגדולה”, אומר אלימלך. "יש בבאר שבע אנשים שאוהדים כדורגל, הכדורגל מעסיק אותם, העיר חיה את המשחק בניגוד לערים כמו הרצליה”, מוסיף ברעם, "יש בבאר שבע פוטנציאל לעשות קבוצה ענקית. בשנות ה-70 הם נשענו לחלוטין על תוצרת בית וזה מה שהביא לה הצלחה גדולה, היא מן אימפריה רדומה ועתידה תלוי באוהדים שלה. אם האוהדים ירצו, יגלו סובלנות, יקימו התארגנויות שיעזרו לקבוצה, אז אפשר לעשות את זה”.

        למה לא?

        "תמיד היו שם בעיות של ניהול לא טוב והתערבות של קבוצות גבוליות מבחינה פלילית, הייתה פלגנות בין השכונות השונות, ועובדה שאנשים שרצו לתרום לקבוצה, ואלונה ברקת היא הדוגמה האחרונה, נתקלו בקשיים”, אומר חיים ברעם. ניהול המועדון הביא לה תקופות של הצלחה (גביע וייצוג באירופה) ושפל (שהות ארוכה בליגת המשנה), אך לא רק המסורת הניהולית הבעייתית של המועדון מנעה ממנו להתפתח, אלא גם האוהדים, שמצד אחד מספקים רגש ועניין לקבוצה, ומצד שני מפעילים לחץ מתמיד, שלא תמיד בריא למערכת. “הקהל שלנו הכי טוב בארץ, ואנחנו עוד רדומים”, אומר אלימלך, "עם התנהלות נבונה ונכונה, לא התרפסות, הקהל יגיע ויהיה חלק בלתי נפרד מהניצחונות. ברגע שאלונה ברקת הגיעה, ופה צריך לתת לה קרדיט ענק, היא ייצבה את כל המערכות מהילדים עד הבוגרים. כולם מחכים להתפתחות של באר שבע, ההתהוות שלה תניב פריצה לכיוון אחד משלושת המועדונים הגדולים בארץ”. מבין המועדונים ברשימה באר שבע השיגה הכי פחות ניצחונות על הגדולות בעשור האחרון, גם כי חלק מהזמן לא הייתה בליגה של הטובות באמת. "באר שבע צריכה להיות מין ניוקאסל יונייטד, ולהתייחס פחות ביראת כבוד לגדולות”, אומר ברעם. "התחושה היא שהחולשה בבאר שבע היא לא כל כך מקצועית כמו שהיא קהילתית, שמשהו בקהילה לא נותן לקבוצה להתרומם".

        שורה תחתונה: הפוטנציאל האדיר רק מוכיח עד כמה המועדון הזה הוא אחת ההחמצות הגדולות של הכדורגל הישראלי. חוסר היציבות הניהולית והכלכלית, יחד עם כישלונות מקצועיים הופכים את באר שבע למציאות בהמתנה. "ברגע שהחיבור בין הקהל, הניהול והשחקנים המקומיים יקרה, הוא יוביל להצלחה עקבית”, מסכם אלימלך. כשתגיע הצלחה עקבית, באר שבע תהיה המועדון החמישי בארץ, ואף יותר מזה. בינתיים, צריך לחכות.

        מכבי נתניה

        הישגים ב-25 השנים האחרונות:

        אליפויות: 0, סגנות: 3, גביע המדינה: 0, גביע הטוטו: 1 (בארצית, פעמיים פינאליסטית), עלייה למפעלים אירופאים: 5, ירידות ליגה: 2, מיקום ממוצע בטבלה: 7.6, כמות ניצחונות על ארבע הגדולות ב-10 השנים האחרונות: 37, איצטדיון: הקופסה (7,500 צופים), תקציב: כ-18 מיליון שקל.

        למה כן?

        “צריך לזכור שנתניה הייתה שלוש שנים רצופות באירופה, יש קהל גדול, מחלקת נוער מדהימה”, אומר קובי בלדב, ומזכיר לכולם שבעידן יאמר נתניה הייתה פעמיים סגנית למרות סגל נטול כוכבים. "מבחינת ייצור כישרונות צעירים אנחנו גבוהים יותר מהמקום החמישי, וזה גם מדד לחוזק של מועדון”. מבין הארבע נתניה היא היחידה שמביטה לגדולות בגובה העיניים מבחינת כמות תארים ומסורת, ומהקבוצות ברשימה יש ליהלומים הכי הרבה ניצחון על הגדולות. “למרות שאנחנו הקבוצה היחידה במדינה שאין לה מגרש אימונים וסובלים רבות בשל כך, אנחנו מגיעים להישגים בשנים האחרונות”, אומר בלדב, "לנתניה יש פוטנציאל להיות קבוצה גדולה והוכחנו את זה בעונה שעברה כשהתמודדנו מול חיפה על האליפות כשווים מול שווים”. שנות ה-70 וה-80 יצרו לנתניה אוהדים ברחבי הארץ, והגופים המשדרים את הכדורגל הישראלי ראו זאת באחוזי הרייטינג. "לפני כמה שנים ערוץ הספורט עשה בדיקה לגבי כמות קהל שיש לכל קבוצה והוא הגיע למסקנה שלנו ולהפועל תל אביב יש אותה כמות ברחבי המדינה", טוען בלדב, ומבהיר מדוע הנתנייתים מאמינים שלחולצת קבוצתם יש משקל גדול יותר מאשר שאר הקבוצות ברשימה.

        למה לא?

        יאמר שם מיליונים, מתיאוס סיפק הילה, אבל נתניה פשוט לא מצליחה לצאת מהקופסה ולהתפתח לכדי מועדון גדול באמת. "ביום שיהיה לנתניה איצטדיון המועדון ימותג אחרת”, אומר בלדב ונוגע בשורש הבעיה. “יש לנו המון קהל שלא בא בגלל האיצטדיון ולא בגלל הכדורגל, לא באים כי אין תנאים מינימליים ואנשים רוצים לבוא עם המשפחה”. אפילו ההצלחה בשנים האחרונות לא שיפרה את מעמדו של המועדון, והתאדתה יחד עם הסיכוי שיהפוך לחמישי בישראל. “נתניה המלהיבה מימי מכנס לא קיימת כיום מבחינת ההרכב והקהל שלה, פוטנציאלית יש לה הרבה אוהדים, אבל באים פחות מאלה של הפועל קטמון, כי הקבוצה לא מלהיבה אותם כבר הרבה שנים”, אומר ברעם. "בסך הכל הקבוצה מציגה כדורגל אפור ובינוני וזאת לא קבוצה שאתה קם בשבת בבוקר ואומר "יא אללה אני מת לראות את הקבוצה היום'. חוסר היציבות הכלכלי נותר בעינו. הכדורגל בעולם זז ממעמד הפועלים למעמד הבינוני שממלא את המגרשים, אם יהיה מזנון, חניה ומגרש טוב, אז הם יבואו, אנשים פחות מוכנים להצטופף בתנאים לא נוחים, אלא אם מדובר במגזרים שהכדורגל הוא מקור גאוותם. בנתניה, הרצליה, כפר סבא, אזור מעמד הביניים, הכדורגל הוא עוד אופציה לבידור".

        שורה תחתונה: כלום לא השתנה. חוסר היציבות הכלכלית נותר בעינו, בניית האיצטדיון החדש תקועה ותחודש, במקרה הטוב, בסוף הקיץ הקרוב, יאמר עוזב, הסגל עדיין צנוע ונטול כוכבים, וההווה אפור. ככה לא נראה המועדון החמישי בישראל.

        בני יהודה

        הישגים ב-25 השנים האחרונות:

        אליפויות:1, סגנות: 2, גביע המדינה: 0 (הפסד בגמר 2006), גביע הטוטו: 2 זכיות (ופעמיים פינאליסטית), עלייה למפעלים אירופאים: 2, ירידות ליגה: 1, מיקום ממוצע בטבלה: 7.8, כמות ניצחונות על ארבע הגדולות ב-10 השנים האחרונות: 21, איצטדיון: בלומפילד (כ-16 אלף צופים), תקציב: כ-15 מיליון שקל.

        למה כן?

        “נכון להיום בני יהודה היא המועדון החמישי, התוצאות מדברות, והשילוב בין וותיקים לצעירים הביא אותנו לזה”, אומר יעקב אסייג על הקבוצה שתקעה יתד בצמרת בשנתיים האחרונות, ולא הייתה רחוקה מלהדיח את איינדהובן מהליגה האירופית. "זאת קבוצה שהיא בית חם”, מוסיף אסייג, "אין לנו את התקציבים הגדולים שיש לאחרות, ובתקציבים האלה האגודה עושה את המקסימום. הניהול טוב, הקבוצה משלמת בזמן, אין בעיות עם שחקנים, סולמי התחיל את זה, דמאיו ומגן ממשיכים. באים, משחקים ונהנים". מועדון גדול יודע לייצר לעצמו כישרונות, ובני יהודה מתגאה במחלקת ילדים ונוער מבוקשת, שמספקת לקבוצה הבוגרת שחקנים. אלירן עטר, דין מורי ולירוי צעירי הם חלק מאלה שקיבלו הזדמנות וניצלו אותה. "זה מוסיף אטרקטיביות ואווירה לקבוצה”, מוסיף העיתונאי חיים ברעם, "מבחינת איכות הכדורגל בני יהודה ראויה להיות החמישית, כשהיא משחקת טוב אז תענוג לראות אותה, מסורתית היא משחקת כדורגל אטרקטיבי, ואוהדיה גם דורשים זאת. יש להרבה אנשים נטייה לראות את בני יהודה כקבוצה השנייה שלהם, והיא כזאת אצלי. היא מייצגת עממיות, ובניגוד לחלק מאוהדי בית"ר היא לא דבקה באתוס הגזעני, ויש בה שחקנים ערבים - דבר שהופך אותה לסימפטית בעיני אנשים שהסתייגו ממנה בעבר בשל הדמיון הסוציו-אקונומי לאוהדי בית"ר".

        למה לא?

        ב-2007 החל ניסוי בהתאחדות בו נמכרו כרטיסים למשחקי בני יהודה ב-40 שקל. כעבור שלוש שנים ניתן לומר שההצלחה לא גדולה, ומעטות השבתות שבלומפילד היה זהוב ברובו. "גם לבני יהודה קרתה תקלה שקשורה באופי של השכונה, הייתה ניעות מהשכונה למקומות אחרים אחרי שאנשים שיפרו את מעמדם הכלכלי", אומר חיים ברעם, “יש לבני יהודה אוהדים נאמנים ובעתות הצלחה הם יבואו. היום יש הרבה קבוצות שהאוהדים שלהם הם כמו יחידת מילואים, כשיש הצלחה גדולה, עתות מצוקה או גביע, אז הם באים”.

        שורה תחתונה: בני יהודה לא ידעה למנף את ההצלחות שלה בתחילת שנות ה-90 לשדרוג משמעותי, ולכן חוותה בשני העשורים האחרונים הצלחה חלקית וסבלה מחוסר יציבות. היא ירדה רק פעם אחת וחזרה מיד למקומה הטבעי, ומעל הכל – היא הקבוצה היחידה ברשימה עם אליפות. אם מחברים לכך את השקט התעשייתי שמייצר חזי מגן והבסיס האיתן מבחינת מחלקות הנוער והיכולת הכלכלית, מבינים למה דרור קשטן חתם בשכונה. החתימה שלו היא ההצהרה הברורה ביותר לגבי זהות מועדון הכדורגל החמישי בישראל.