מעברון ספגטי

כל העונה של ריאל מדריד וברצלונה, לפחות בזירה המקומית, התנקזה למשחק אחד - הקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו. חובבי כדורגל בכל רחבי העולם המתינו בשקיקה לחזות בהתנגשות האימפריות, בשורותיהם משחקים שלושת השחקנים היקרים בעולם על פי הקיץ האחרון. מבין השלושה, רק כריסטיאנו רונאלדו, שמציג יכולת נהדרת בעונת הבכורה שלו בספרד ומגבה אותה בסטטיסטיקה מרשימה לא פחות, נכח על כר הדשא ולא מנע מריאל הפסד 2:0 ליריבה המרה. קאקה וזלאטן איברהימוביץ', כמה סמלי, נעדרו עקב פציעות ורק חיזקו את הספקות לגבי רכישתם.

כאשר קאקה (ממילאן לריאל מדריד תמורת 65 מיליון יורו) ואיברהימוביץ' (מאינטר לברצלונה תמורת סמואל אטו ו-40 מיליון יורו) נטשו את הסרייה A בקיץ, רבים ציינו את הרגע כסוף עידן בכדורגל האיטלקי. שתי העסקאות גרמו לפרשנים רבים, בעיקר באיטליה, לחשב לאחור את קיצה של הליגה בארץ המגף, בטענה שהיא זקוקה נואשות לכוכבים הגדולים כדי לשמור על אפיונה ההיסטורי ולהצדיק את קיומה כאחת המובילות בעולם.

לפחות כרגע, נראה כי הליגה האיטלקית הוספדה בטרם עת. הצד השני של המשוואה, לעומת זאת, טרם התאקלם לשינוי. כפי שקרה ללא מעט כוכבים גדולים בעבר, דווקא הכדורגלנים שעזבו את איטליה בשיאם נתפסים בסופו של דבר כנפגעים העיקריים. לפרטים, אנדריי שבצ'נקו.

זלאטן איברהימוביץ' תמיד אהב את הכדורגל הספרדי. החלוץ השבדי ראה עצמו כפנטזיסט מהסוג שבספרד כל כך אוהבים, גם אם הוא מגיע בחבילה מוגדלת של 1.95 מטרים. לכן, כשהשלים סוף כל סוף את מעברו לברצלונה מתוך כוונה לזכות כמה שיותר מהר בליגת האלופות, זלאטן היה בטוח שירגיש בבית. "בספרד הספקטקל קודם לכל, מותר לקחת סיכונים", הסביר השבדי את ההבדלים בין הליגות מנקודת מבטו בראיון ל'לה ונגארדיה. "הליגה האיטלקית קשה מאוד, המשחק שם שונה לגמרי והמנטליות אחרת. לחלוץ לא יכולים להיות חיים קשים יותר מאשר מול הגנה איטלקית".

בפועל, לזלאטן לא היו בעיות מיוחדות עם ההגנות האיטלקיות. הוא הרשים ביובנטוס, הפך לכוכב ענק באינטר ובשנה שעברה היה מלך השערים של הליגה ושחקן העונה. לעומת 25 השערים שהבקיע באיטליה, בליגה הספרדית מאזנו עומד עד כה על 16 כיבושים נגד הגנות שמזכירות יותר את אלה שפגש כשלבש את מדי אייאקס. כמו גאונים רבים, איברהימוביץ' התגבר בכישרון רב על הקושי. מול הפשטות הוא דווקא הסתבך.

כזכור, פתיחת העונה דווקא האירה פנים לחלוץ השבדי. הוא הבקיע כמעט מדי משחק ושבר שיאים ביחס לשחקן רכש, אך בכל אותה עת שיחק כאילו הוא נושא את העולם כולו על גבו. לפני פגרת החורף החלה בצורת השערים, ובעקבותיה גברו גם הספקות. תג המחיר הגבוה וההשוואה למכונת השערים הקרויה סמואל אטו, העמידו את זלאטן באור חיוור. כך, לעיתים רבות הורגש כי ברצלונה משחקת טוב יותר ללא חלוץ המטרה שלה וכשבויאן קרקיץ' או לאונל מסי תופסים את המשבצת של אטו.

אריגו סאקי, שהמליץ עוד בסוף העונה שעברה לפפ גווארדיולה לרדת מהרעיון לצרף את השבדי, חזר על דבריו וטען כי "מדובר בשחקן שהוא קודם כל אינדיבידואליסט, ובכדורגל הקבוצה מנצחת". התגובה של זלאן לא איחרה לבוא, בכלי התקשורת ועל המגרש. "אני שומע את הביקורות, אבל הביקורת העצמית שלי חריפה הרבה יותר", אמר החלוץ לפני המשחק נגד ארסנל באמירויות. "אנשים שמבינים כדורגל יודעים מה אני שווה. יש לי שש אליפויות רצופות אז אני לא יודע מה עוד אני צריך להוכיח". באותו משחק, אגב, הוא ענה עם צמד והראה שלפחות בכל הקשור לליגת האלופות הוא שיפר את מספריו (ארבעה שערים לעומת אחד בלבד באינטר אשתקד). לשמחתו, גם אטו לא בדיוק מבריק באינטר וכך בברצלונה עדיין מגלים כלפיו סבלנות ולא מעלים את המילה "כישלון". הם בטוחים שהזמן יעשה את העבודה.

כמו קאקה, אנדריי שבצ'נקו ואפילו חואן סבסטיאן ורון, זלאטן הגיע לאיטליה בגיל צעיר יחסית וכשסגנון משחקו עדיין לא מעוצב. עובדה זו, בצוותא עם השנים הרבות שבילה בליגה האיטלקית והפיכתו שם לכוכב על, מקשה עליו להסתגל לצורת משחק אחרת. בתקופה האחרונה, כך מעידים אנשים שעוקבים גם אחרי האימונים שעורכת אלופת אירופה, זלאטן עובד קשה כדי להתאים את עצמו, מבצע לחץ על שחקני היריבה ומנסה לתרום באספקטים שונים להם לא נדרש באינטר.

באיטליה, קאקה וזלאטן ידעו שכאשר הם מוסרים כדור הוא יחזור אליהם במהרה. הם היו אנשי המפתח בקבוצות שלהם - הכוכבים הבלתי מעורערים אשר על פיהם יישק דבר. פתאום הם ניצבו בעמדה נשכחת מבחינתם – כינור שני – ונאלצו להתאקלם למעמד החדש בו בזמן שהם מסתגלים לליגה אחרת לגמרי. "קאקה לא עונה על הציפיות כי הוא נמצא בצל של רונאלדו", קבע ברנד שוסטר, מאמן ריאל מדריד לשעבר. "הכל בריאל עובר דרך רונאלדו - ההצהרות, האימונים וכמובן המשחק עצמו. זה פוגע בקאקה. יש שחקנים שלא יכולים לבצע את התפקיד הזה, הם חשים מעוכבים. זה קרה לי כששיחקתי לצד מראדונה בברצלונה וכולם היו בטוחים שנזכה בכל התארים".

קאקה הגיע כמניה בטוחה לריאל מדריד. מראש הוא סומן כחביב האוהדים, אדם צנוע וכדורגלן נטול אגו שאמור לשמש עוגן על המגרש ובחדר ההלבשה. אלא שקאקה, מלבד חוסר שביעות הרצון מהעמדה שלו על המגרש וחוסר הנוחות בהתמודדות עם תג המחיר שהוצמד לו, כלל לא התאקלם לחיים במדריד. אף אחד לא חלם שבתחילת אפריל יסנגר מנואל פלגריני על חניכו ויטען כי "הוא עדיין מסתגל לליגה חדשה". הברזילאי המוכשר טרם הספיק להפנים את מעמדו כמספר שתיים בהיררכיה וכבר מצא עצמו נסוג מספר מקומות נוספים ברשימה, כשחקן הרכש לגביו הועלו הכי הרבה ספקות (מלבד קארים בנזמה). מי שהיה סופרסטאר בסרייה A הוגדר לפתע כשחקן ממוצע במקבילה הספרדית.

לא קל לעזוב את הליגה האיטלקית ככוכב גדול ולפרוח ברמות הגבוהות במקום אחר. שחקנים שלא נתנו לגן האיטלקי לחדור לעצמותיהם ועזבו עוד בטרם הספיקו לעצב באופן סופי את סגנון משחקם, עשו את שמם בליגות אחרות והמשיכו לקריירה מפוארת. די אם נזכיר את דניס ברגקאמפ ותיירי הנרי שנדדו לארסנל אחרי יותר מדי שעות ספסל באינטר וביובנטוס, או את רוברטו קרלוס שמחק מהסיסטם את העונה במדי הנראזורי לפני הקריירה המפוארת בריאל. לאחרים זה לא צלח.

אנדריי שבצ'נקו, אחד שיכול לספר דבר או שניים על תוצאותיו של מעבר אחרי שנים נפלאות באיטליה, היה מהאנשים שייעצו לקאקה בזמנו לסרב למנצ'סטר סיטי. הוא ניסה להסביר לו שלכדורגל האיטלקי הכי קשה להתרגל, אבל אחרי שאתה חלק ממנו גם הכי קשה לצאת. ובקיצור, לא כל אחד הוא זינדין זידאן. גם כשריאל שבה ופנתה לברזילאי, חברו האוקראיני המליץ לו לשמור אמונים למילאן, אבל במקרה הזה גם השחקן וגם המועדון נפלו שדודים אל מול ההצעה המפתה.

גבריאל באטיסטוטה ידע לסרב לא פעם להצעות מאנגליה. הוא תמיד טען כי פיורנטינה לא רצתה למכור אותו, אך במועדון סיפרו שהיו אלה החלטות שהתקבלו בשיתוף פעולה מלא כשהחלוץ הארגנטינאי הבין שבפרמיירליג יצטרך להתחיל מאפס. חואן ורון, חברו של באטיגול לנבחרת ארגנטינה דאז, לא חשב פעמיים כאשר הגיעה ההצעה ממנצ'סטר יונייטד ועזב את לאציו לטובתה. מי שנראה באיטליה כגאון המנהל משחק ביד רמה, הוגדר באנגליה כעצלן ללא שום מחויבות לקבוצה. את משחקיו הטובים ביותר במדי השדים האדומים, איך לא, הציג ורון במשחקי ליגת האלופות, שם סגנון המשחק מגוון ובעל קצב איטי יותר מזה במגרשי הפרמיירליג. באיטליה היה לו את הזמן ומרחב המחייה לנווט כל התקפה, באנגליה מדובר במותרות.

"באיטליה בעצם התפתחתי כשחקן", הסביר ורון בראיון לפני שנתיים, כשנבחר לשחקן השנה בדרום אמריקה. "יצאתי מארגנטינה די בוסר ולמעשה סגנון המשחק שלי התעצב באיטליה. שבע השנים שם בנו לי את הקריירה. אחרים אולי יעדיפו ליגות אחרות, אבל אני דבק באיטלקית. יכול להיות שעשיתי טעות כשעברתי לאנגליה, אבל אין טעם להצטער עכשיו". האם גם קאקה וזלאטן יכו על חטא?