זמן להסיק מסקנות

מכבי תל אביב – לאן פונים מכאן?

המפלה מול פרטיזן רק חידדה לכותבי וואלה! ספורט מה מכבי ת"א צריכה לעשות בעונה הבאה עם המאמן שלה, הכוכב, הסגל והזהות

מערכת וואלה! ספורט

מהפכה בסגל או המשכיות?

אודי הירש:

המסקנה העיקרית מהעונה האחרונה היא חסרונו של שחקן גבוה, שמסוגל לשחק עם הגב לסל, ושל רכז אמיתי. אנדרו ויז'נייבסקי ודורון פרקינס הם שחקנים מצוינים, אבל שניהם צריכים להיות רכזים מחליפים בקבוצת יורוליג עם יומרות. הצורך בשחקן פנים רציני – או שניים – קריטי עוד יותר: בלי נקודות קלות עם הגב לסל העומס שמוטל על הגארדים מוגזם וההתקפה של מכבי תלויה לחלוטין בקליעה מבחוץ, שלפעמים נכנסת ולפעמים ממש לא (כמו בבלגרד). הבעיה היא ששחקנים טובים בעמדות האלה עולים כסף, והרבה, והם יהיו חייבים לבוא על חשבון מישהו. לשמור על מרבית החתיכות בפאזל, לעשות מינימום שינויים ולהוסיף חיזוק במקומות המתאימים זה רעיון נחמד ו"המשכיות" היא מילה מאוד רומנטית, אבל לא בטוח שמכבי יכולה לממן את הלוקסוס הזה.

ארז מיכאלי:

בשנים האחרונות כשאומרים המשכיות במכבי, מתכוונים להמשך המהפכה בסגל, ומכל הבלגאן הזה מכבי יצאה עם כיסים ריקים ולב מלא באכזבות. הקבוצה הנוכחית זולה וצנועה יחסית לקודמותיה, וחסרים לה כלי נשק בהגנה ובהתקפה, אבל השלד הזה יכול להוות את חזון העצמות היבשות שנרקם במוחם של גרשון ודרוקר, ולהיות זה שיישא את מכבי בחזרה למולדת הפיינל פור. יש שחקנים קבוצתיים, יש אתלטיות ורעב לתארים, וצריך כמה התאמות מקצועיות שיסייעו למועדון להתמודד מול הסגלים החלומיים שיש לספרדיות או היווניות. שלוש מארבע הקבוצות שעלו לפיינל פור בפריס (אולימפיאקוס, ברצלונה ופרטיזן) הן שלא ביצעו מהפכות בסגל, אלא נשענו על אותו הרכב וקישטו אותו במקומות שצריך. המהפכות בשנים האחרונות לא הביאו למכבי הישגים בזירה האירופית, גרמו לה לאבד אליפות מקומית, לא יצרו בסיס שאיפשר התפתחות קבוצתית ופגעו בקשר שבין הקהל לשחקנים. עוד מהפכה רק תזיק.

אוהד גרינוולד:

לא ולא. מכבי צריכה לבצע את מה שלא השכילה לעשות בקיצים האחרונים – שמירה על שלד של זרים, וחיזוק מדוד במקומות הנכונים. פרקינס ובלות'נטאל הם נכסים אדירים מהספסל. פניני ולימונד ימשיכו גם כן. יניב גרין, אם יסכים להפחית בשכרו, צריך להישאר. יחד עם איידסון ואחד משניים – פישר או לאזמה – הגענו לשבעה שחקנים.

מכבי תצטרך להתחזק בשלושה שחקני חמישייה לפחות. רכז, קומבו-גארד וסנטר. איידסון, שהוא אול-אראונד סמול-פורוורד של פעם, לא הצליח לחלוק את העמדה עם אנדרסון. סטטיסטית, עונת היורוליג של איידסון הייתה סבירה; אלא שהשפעתו של המשחק הייתה שולית. בעונה הבאה הוא צריך לקבל בלעדיות על עמדה 3, בתקווה שהניסיון שצבר בעונת הבכורה במכבי יאפשר לו לעשות עוד צעד קדימה מבחינת מנהיגות ולהוביל את הקו האחורי. שחקן פנים יצורף, אך הוא יצטרך להשלים בתכונותיו את השחקן שיישאר בעמדה מספר 4 – פישר או לאזמה, שהם שחקנים די שונים (פישר בעל אוריינטציה אופנסיבית, לאזמה דפנסיבית).

לצידם, תצטרך מכבי לצרף שני ישראלים. הלפרין או אליהו נראים בשלב הזה כפנטזיות. אחד מהשניים יהיה כנראה מתאזרח שיגיע מהקולג'ים. הישראלי השני תלוי בזהות השחקנים שיישארו – אם גרין יעזוב, יכולים כדיר או רות'בארט להיכנס לנעליו. אם שארפ אכן יפרוש, מכבי תבקש לצרף גארד נוסף – גל מקל הוא אופציה נהדרת. בסיכומו של דבר, מדובר על סגל שינוע בין 11 ל-12 שחקנים, ויכלול לכל היותר שישה זרים. ביחס לשנים האחרונות, זה כבר שינוי מרענן.

עוד בוואלה! NEWS

הפעילויות הכי כיפיות/מעניינות/מקוריות לבילוי קיץ מושלם עם הנכדים

בשיתוף בית בלב
לכתבה המלאה

אלן אנדרסון – להישאר או ללכת?

אודי הירש:

אנתוני פארקר ושרונאס יאסיקביצ'וס גרמו נזק עצום ליורשיהם במכבי תל אביב. הם לא עשו זאת במתכוון כמובן: מכבי תל אביב שמה ידה, קצת במקרה, על שני זרים גדולים, שהציבו סטנדרטים בלתי אפשריים לבאים אחריהם. וויל סולומון, קרלוס ארויו ו-וויל ביינום נפלו קורבן לקללת שאראס, בעוד אנדרסון הוא הראשון שנכווה מההשוואות להוא שמשחק עכשיו עם לברון ג'יימס. בלי להיכנס לשאלות של אופי ופוזה, לא בטוח שמכבי תוכל למצוא בשוק שחקן טוב מאנדרסון, בטח לא במחירים שהיא יכולה לשלם. עם זאת, היא בהחלט צריכה להקטין את התלות בו. אף קבוצה גדולה ביבשת לא מתבססת באופן כה מוחלט על גארד אחד: צסק"א יכולה לספוג יום חלש של לנגדון בעזרת שישקאוסקאס והולדן, ברצלונה התמודדה עם לא מעט ערבים בינוניים של נבארו בעזרת מיקל, לאקוביץ' ובאזילה ולאולימפיאקוס שני שחקני NBA בפוטנציה, קלייזה וצ'ילדרס, שמשחקים פחות או יותר על אותה בלטה ובאותה חמישייה. אם למכבי היה תקציב בלתי מוגבל, אנדרסון היה צריך להמשיך ולזכות בסיוע בחמישייה ומהספסל. עם זאת, הצרכים בעמדות האחרות, שכבר פורטו, כמו גם מחירו הלא זול, עשויים להפוך את עזיבתו לכורח המציאות.

ארז מיכאלי:

באיחור ניכר הפנים אנדרסון שהוא היה הבעיה של מכבי תל אביב במשחק הרביעי בבלגרד. הוא טרם הפנים שהוא היה הבעיה של מכבי לאורך הסדרה כולה. אנדרסון היה אמור להיות היתרון הברור של מכבי על פרטיזן, האיש שבעזרת סולם היכולת האישית שלו מוציא אותה מהבור, האתלט שגורם להגנה הסרבית לבצע מתיחות, יד הנפץ שקולעת סלי קלאץ' ומותירה את יאן וסלי ושאר האירופאים החיוורים ללא מענה. בפועל, אנדרסון נשאר בבית ודפדף באלבומי הניצחון של הטופ 16. יכול להיות שעם סנטר משמעותי בצבע שיכווץ קצת את ההגנה היה לו יותר קל, ויכול להיות שזו הייתה בסך הכל תקופה לא טובה. תמורת 1.36 מיליון דולר בשנה, היה אפשר לצפות שיתפקד טוב יותר במאני-טיים. ה-9.8 נקודות ב-25 אחוז מהשדה הוכיחו שאפשר לעצור את אנדרסון ומספיקה לכך הגנה טובה. במהלך המשחקים הוא נראה מנותק, אנוכי, בעל כושר החלטה לקוי וכזה שאינו יכול לסחוב קבוצה על גבו. ב-1.3 מיליון דולר אפשר למצוא לא מעט שחקנים טובים ומנוסים, ומכבי יכולה להתחיל לחפש.

פיני גרשון או מאמן אחר?

אודי הירש:

זו הייתה עונה לא טובה לפיני גרשון. במקום להנהיג את מכבי, הוא התלונן על התקציב ועל חומר השחקנים; במקום להתחבר לקבוצה שעומדת לרשותו, במשחקים רבים הוא העדיף לרטון ולקונן על אלו שאינם; במקום לנהל את המשחק הקריטי בבלגרד, הוא קפא וסירב לבצע חילופים או לקחת פסקי זמן. ועדיין, בשלב הזה אין לגרשון תחליף. צביקה שרף, למי שהתגעגע, עומד לרדת ליגה ברוסיה, דייויד בלאט סובל מרצף של עונות רעות, שרון דרוקר אינו סבלני דיו כדי לצמוח בעמדת העוזר וכל השאר אינם בשלים. מאמן זר הוא אופציה מעניינת, שמכבי – וציבור האוהדים והעיתונאים – לא מוכנה לשמוע עליה. גרשון הוא עדיין המאמן שהביא למכבי שלושה גביעים בעשור היוצא, הוא עדיין יודע הרבה כדורסל והוא עדיין זוכה ליותר קרדיט ציבורי מכל אלטרנטיבה. מצד שני, יותר מכל מאמן אחר זקוק גרשון לעוזר המושלם שישלים אותו. הוא ודייויד בלאט יצרו את הצוות הטוב ביבשת, בעוד הזיווג עם שרון דרוקר הוא כישלון מהדהד בשל היעדר כימיה אישית והאספירציות של העוזר הנוכחי. דן שמיר, שכבר לקח עם גרשון גביע כעוזר, הוא אופציה טובה יותר להשלים את גרשון מאשר עודד קטש, שלא יחפה על חסרונותיו של המאמן בשוק השחקנים ובמוסר העבודה.

אוהד גרינוולד:

לפני שנה וחצי יצאה מכבי למהלך המנוגד ל-DNA שלה: עם החתמתם של גרשון ודרוקר על חוזה לשנתיים וחצי, היא החלה לחשוב לטווח רחוק. דרוקר הצטרף על תקן המאמן הבא. זה מהלך שאמור היה להקנות למכבי שקט לחמש שנים לפחות.

אלא ששתי שאלות עיקריות צריכות להישאל, התלויות אחת בשנייה: האחת, האם גרשון יעמוד בדברתו וירד בקיץ הבא מכס האימון; השנייה היא, אם אכן כך יקרה, מה יהא על גרשון. האם יבקש להמשיך במועדון בתפקיד של ג'נרל מנג'ר? האם יפרוש סופית ויעזוב?

דרוקר אינו נאיבי, ויודע שגם אם גרשון יסכים לקחת צעד אחורה – אך יישאר במערכת בתפקיד אחר – תהפוך משימתו לבלתי-אפשרית. זה קרה לקטש עם צביקה שרף, וזה יקרה גם לו. שני הפסדים, והיציע יבעבע. זה יהיה כישלון ידוע מראש.

גרשון הוא המאמן המצליח בתולדות המועדון. למרות העונה החולפת, וחרף הפדיחות בעונה שעברה, הוא ראוי לסיים את החוזה. אבל זה תלוי בכך שיידע להיפרד כמו שצריך בקיץ 2011, ויאפשר למועדון להמשיך הלאה, כי התלות בו הופכת עבור המועדון להרסנית. אם אכן כך יקרה, אני הולך עם גרשון. אולם אם הוא חושש שייצרו שוב יגבר עליו, ראוי שהחבילה תפורק כבר עכשיו. אחרת, על אותה שאלה נצטרך לענות גם בעובדה או אגדה לעונת 2015/16. כי מים עומדים מתחילים להסריח.

אוריינטציה ישראלית או זרה?

ארז מיכאלי:

העונה מכבי איבדה את צביונה הישראלי לחלוטין. פיני גרשון מחק את גרין ולימונד, ופניני הוא עלה תאנה קטן מדי בכדי לכסות על מבושי מי שרואה בעצמה הקבוצה של המדינה. עזיבתם של הלפרין, כספי, בורשטיין ואליהו, ההתעלמות מהישראלים הקיימים וההשקעה המבישה במחלקת הנוער (275 אלף דולר בלבד), הותירו את המועדון נטול זהות. מכבי צריכה לשאול את עצמה אם היא רוצה להיות עוד קבוצת יורוליג עתירת זרים, או כזאת שמשמשת חלום עבור הכדורסלן הישראלי. האם היא רוצה להיות הקבוצה המרגשת של הנפלד-קטש-שפר, או המצליחה דוגמת זו של וויצ'יץ'-פארקר-שאראס.

מכבי צריכה לשאוף לשילוב בין הקבוצות הללו והסגל הנוכחי יכול להוות התחלה טובה. הרי גרין ודאי לא כזה גרוע שמגיע לו לשחק פחות מ-18 דקות בארבעה משחקים נגד פרטיזן הגבוהה והפיזית, ופניני ודאי לא היה מזיק יותר מאנדרסון במשחק הרביעי. יותר מזה, האם לאמפה מלהיב ויעיל יותר מליאור אליהו, אותו מכבי איבדה לוויטוריה? לאורך השנים הפופולאריות של מכבי נשענה על הצלחה ועל יכולה לייצר סמלים מקומיים, ששמרו על המועדון כחלון הראווה של הספורט הישראלי. שנים קדימה, גם הצלחה לא תציל את הקשר של המועדון עם אוהדיו. יותר מכל, מכבי חייבת לזכור דבר אחד – ישראלים אוהבים לעמוד מאחורי הגיבורים שלהם בתור לקופה במכולת.

אודי הירש:

בשאלה הזאת צריך להבחין בין הטווח הארוך לטווח הקצר. בטווח הקצר, אין מנוס מאוריינטציה זרה. בעקבות התלונות על ריבוי הזרים, ייתכן שמכבי תעשה מאמץ להוסיף ישראלי או שניים, אולי אפילו את ליאור אליהו ויותם הלפרין. הבעיה היא שפרט אליהם, קשה לראות ישראלי בכיר שיסייע לה באירופה. המאמץ העיקרי צריך להיות הכשרת שחקנים ישראלים לעשור הקרוב. אין הצדקה לכדורסל הישראלי בלי שחקנים מקומיים איכותיים, וכאלה כבר לא גדלים כאן כמעט. מכבי תל אביב הייתה תמיד חוד החנית בייצור השחקנים האלה (גם אם קטפה אותם בגיל 16 או 17 מקבוצות אחרות), וגם היא כבר לא בונה כישרונות. את קבוצת הנוער של מכבי אימנו פעם שמות כמוטי ארואסטי, אלי קנטי, יעקב ג'ינו וישראל לב, בזמן שהיום מדריך אותה, בלי לפגוע, בחור נחמד העונה לשם אריק ג'ימייטיס. ואם שמעון מזרחי לא משקיע במחלקה הצעירה שלו, הקבוצות היריבות – שמשמשות גם הן ספקיות שחקנים לצהובים, רואות ולומדות, רואות ומזניחות. אם מגמת ההזנחה הכללית תימשך – ולמרות האקדמיה של איגוד הכדורסל - אוריינטציה ישראלית תהיה חלום רחוק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully