פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שטיח צהוב

        מכבי תל אביב פיתחה בשנים האחרונות פחד גדול מהפועל תל אביב, פחד מובנה והרסני שהוא תוצאה של תהליך ארוך. או כמו שאומר אלי כהן: "לאורך השנים בהפועל חיכו לדרבי ובמכבי פחדו שהוא יגיע"

        במהלך שנות ה-90, בשבוע שקדם לאחד ממשחקי הדרבי, התהלך באי נוחות יו"ר מכבי תל אביב דאז דני לאופר ושידר לחץ גדול. "אנחנו בתקופה רעה דווקא לפני הדרבי, הפועל יבואו אש וינצלו את זה", התריס בסובבים אותו. אבי כהן ה"ירושלמי" שמע את לאופר, הסתובב אל היו"ר ואמר: "דני, אתה יכול להיות מודאג מכך שאנחנו בתקופה לא טובה, אבל תעשה את זה אחרי הדרבי. כי אם עוד לא ברור לך מה שברור לכל השחקנים: זה לא ממש משנה באיזה כושר אנחנו, את הדרבי אנחנו מנצחים. כשאנחנו רואים הפועל או כשהפועל רואה אותנו, כל החוקים משתנים והשורה התחתונה ברורה".

        מי היה מאמין שדבריו של המגן המהולל יהפכו תוך פחות משני עשורים לאנטיתזה מוחלטת למה שקורה היום. ומה שקורה היום הוא שמכבי תל אביב פיתחה פחד סמוי מהפועל תל אביב. יגאל אנטבי היטב לבטא זאת לפני אחד הדרבים בעונה שעברה, והחשש הפסיכולוגי הזה עדיין לא נפתר. שחקנים באים, שחקנים הולכים, אבל הפחד המושרש מהיריבה באדום מעיק על מכבי תל אביב בכל פעם מחדש ברגע שהיא מגיעה לדרבי.

        שחקני הפועל תל אביב מתכנסים לפני המשחק מול מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        שחקנים באים, שחקנים הולכים, אבל הפחד המושרש מהיריבה באדום מעיק על מכבי תל אביב בכל פעם מחדש (צילום: ברני ארדוב)

        זלזול

        שורשי הפחד מתחילים אי שם בסוף ה-90. הפועל תל אביב עברה לידיים פרטיות, מכבי תל אביב עברה לידיים של לוני הרציקוביץ' והדרבי עבר משליטה מוחלטת של הצהובים למאזן יותר שוויוני. מכבי, אולי שבעים ובטוחים מדי בעליונות שלהם, הלכו ואיבדו את הערכים שסידרו להם שליטה מוחלטת בעיר, וצברו הפסדים שפתאום התגבשו לפחד פסיכולוגי בשנים האחרונות.

        אלי כהן ראה דרבים משני הצדדים וברור לו מהיכן נוצרה הפאניקה המקצועית מהשד האדום. "זה לא משהו חדש שמכבי תל אביב מבוהלת מהפועל תל אביב", הוא אומר. "זה תהליך שמתרחש כבר יותר מ-10 שנים, וכמו שאני רואה את הדברים, הבסיס לכך מצוי בעיקר בשקט שהמערכת משדרת ובגב שהיא נותנת לדרך מקצועית ברורה מבלי להיכנע לכל מיני תכתיבים ולחצים. אפשר לראות שכאשר אימנתי את מכבי תל אביב לפני שלוש שנים ניצחנו דרבי אחד, הפסדנו אחד והשלישי הסתיים בתיקו, וגם בעונה שניר קלינגר אימן למכבי הייתה סוג של עליונות על הפועל.

        "למה זה קרה? כי למרות כל הלחץ, אנחנו עשינו את מה שעושים בהפועל כבר הרבה שנים, וזה לנסות ולבנות מלמטה ומהיסודות, לשחק בדרך בה קבוצה צריכה להתחבר ולא לנסות לייצר קומבינה שתנסה באופן מיידי לרצות את הקהל ולאחר מכן תתרסק לכולם בפרצוף", ממשיך אלי כהן. "כמובן שבשני המקרים לא הייתה סבלנות, הלחץ עשה את שלו ומכבי חזרו לדרך לא דרך, דרך של שחקנים לא מחוברים שמתחלפים מדי שנה, שחקנים שלא מספיקים להתחבר למערכת ולקבוצה. במשחקים גדולים כמו אלה בין מכבי להפועל תחושת הביטחון של השחקנים ותחושת השייכות הן קריטיות, ומה שקרה במכבי לאורך השנים יצר מצב שבהפועל חיכו לדרבי ובמכבי פחדו שהוא יגיע".

        גם דני לאופר מזהה את שורשי הפחד עוד בתקופת הרציקוביץ', בה הדרבי הפך פחות קריטי אחרי עשור של ניצחונות ושחקנים שהגיעו ולא היו מספיק מחונכים לחשיבותו: "מה שהיה במכבי תל אביב במהלך השנים הללו היה מבייש. אני לא בא בטענות ללוני כי הוא לא ידע איך צריך לעשות את זה, אבל עם כל הכבוד לדרך מקצועית ולהתנהלות, יש ערך אדיר למה שהבוס הגדול משדר מלמעלה. רק הוא משדר לשחקנים מה זה עבורו להשתייך למכבי ומה הוא דורש מהם, וכמובן מה זה דרבי ומה קורה אם מפסידים בו. קח את מכבי פתח תקוה, שקטנה פי כמה ממכבי תל אביב, תספור כמה דרבים הם הפסידו בעשור האחרון ולא תגיע ליד אחת. למה? זה לא בגלל ה-200 אוהדים שלהם, זה בגלל שהם רואים בעיניים את הפרצוף של הלוזונים ומה שיקרה אם לא ירקו דם בדרבי. תכל'ס, במכבי לא הייתה את הגישה הזאת ורק היום מתחילים משהו שעם הזמן יכול להביא לימים חדשים".

        חיבור

        הצלחה בדרבי, כאמור, מתחילה בקשר בין השחקנים למערכת, בחינוך ששחקן מקבל מקבוצות הנוער, וכל הדברים שמכבי קצת איבדה והפועל יותר רכשה בשנים האחרונות. אלו דברים שמבססים זהות, כולל שנאה יוקדת ליריבה, ובלי כל אלו הביטחון של מכבי לקראת משחקי דרבי הלך ונשחק עד שפתאום כדור השלג הפך לחשש פסיכולוגי מוטמע. "ביום שני אנחנו באים לדרבי עם תחושה קצת אחרת ממה שהייתה אצלנו כל השנים", מסביר זאת שחקן בכיר במכבי תל אביב הנוכחית. "אני אשקר אם אומר שאין פחד וחשש ששוב שחקנים יקבלו פיק ברכיים, יאכזבו והפועל יאכלו את הדשא, אבל אנחנו מרגישים שאפשר לעשות משהו אחר".

        "צריך להבין שאנחנו אחרי שנים שבהן כמעט לאף שחקן במערכת לא היה טוב וכמעט כולם לא ממש רצו להיות כאן. ברמת שחקני הבית אני יכול לומר לך שתמיד הרגשנו לא מוערכים מקצועית וכלכלית. היה תמיד את המשפט בין השחקנים לפיו 'את הבוחטות נותנים לשחקני רכש ולשחקני הבית שומרים את משכורות הרעב'. בגלל זה הרבה ברחו במהלך השנים וגם הרבה כשרונות שנשארו נבלעו באווירה הלא טובה והתעסקו בהרבה דברים חוץ מכדורגל. הכל הלך לאיבוד.

        "קח לדוגמה את תמיר כחלון", ממשיך אותו שחקן, "הוא מסמל את כל האמונה לקראת הדרבי הקרוב. זה שחקן שלא רצה לשמוע על מכבי עד לפני שנה ורצה רק להישאר בבני יהודה, והיום הוא השחקן הכי מאושר כאן. ב-10 שנים האחרונות גדלו כאן שחקני בית תותחים ששיחקו בכל הנבחרות הצעירות, שחקנים שאני הערצתי בתור נער ופתאום הם לא התאימו למנהלים או שהם ברחו מכאן בעצמם. זאת הייתה תוצאה של כל האווירה ששררה כאן. היום מנסים לתקן את הכל וכולם מרגישים את זה".

        ההוכחה הטובה ביותר לדבריו של השחקן היא קבוצת הנוער המופלאה בראשות גיא צרפתי ודדי בן דיין, שזכתה בדאבל בקלות יתרה, אבל פשוט לא מצאה את עצמה בקבוצה הבוגרת של מכבי. אלי כהן הבין זאת הרבה לפני כולם, עוד כשאימן את הפועל, ופתאום גילה הרבה שחקנים צעירים שרוצים לחצות את הכביש לצד הפחות מנצח. "לקראת סוף העונה עם הפועל תל אביב, התחלנו כבר להתכונן לעונה הבאה. התחלנו לבחון את היריבות, וגילינו שאין לנו את אותה רמה של שחקני בית כמו במכבי תל אביב או מכבי חיפה, ושהפועל של העונה הבאה תהיה תלויה מאוד באחוזי ההצלחה שלה עם שחקני הרכש".

        "ראינו שלמכבי גדל דור שחקנים מצוין, ולכן זה הפתיע אותי שפתאום חלק מהם רצו לעבור להפועל. הגיע הקיץ ופתאום אני שומע מכל הנציגים של אותם צעירים מוכשרים, כמו צרפתי, בן לוז, בן דיין ועוד, כמה שהם רוצים לעבור להפועל ומוכנים לעשות זאת גם בפחות כסף. ידעתי מראש שקשה מאוד יהיה לבצע אפילו העברה אחת מכל השמות האלה, אבל זה נתן לי מדד ברור לגבי מה שקורה מנטאלית במכבי תל אביב ומה שצפוי לה. זה מסמל בעיני את התהליך שעברה מכבי במשחקי דרבי מאז ועד היום".

        אופי

        במסגרת אותו תהליך, מכבי משכה אליה פחות שחקנים בכירים. הדרבי הפך לנחלתו היחידה של אבי נמני, הוא היה הכוכב, הוא היה המושיע, כולם ציפו למוצא רגליו, אבל נמני לא יכול היה לשחק לנצח. בהפועל עברו הרבה יותר שחקנים מהסוג שאנחנו אוהבים לכנות: שחקנים שמנצחים דרבי. "אני באופן אישי הרגשתי שבהפועל תל אביב יש הרבה יותר שחקני דומיננטיים ומובילים וברגעי הלחץ הם אלו שניצחו את הדרבי", אומר אותו שחקן בכיר ממכבי תל אביב הנוכחית. "דרבי מנצחים שחקנים מובילים, הערסים על המגרש. אפשר לראות באופן ברור שכאשר אבי נמני היה על המגרש מכבי שיחקה בכבוד בדרבי גם אם הפסידה, ואחרי שהוא עזב לבית"ר הפערים הפכו לגדולים. גדולים מדי".

        אותו שחקן ממשיך לנתח: "צריך לזכור שבהפועל היו לאורך השנים קליברים כמו אבוקסיס, גרשון, טועמה, הולמאי וגם את קשטן על הקווים, אנשים ששידרו מנהיגות וידעו אפילו להתעלות ולהיות בשיאם במשחקי הדרבי ותחת לחץ. אצלנו היה תהליך הפוך. קח לדוגמה את יוסי שבחון - כל איש מקצוע יגיד לך שמדובר בשחקן יוצא מן הכלל, אבל מי שציפה שהוא יבוא למכבי וייקח את המנהיגות אחרי נמני, לא ידע מה הוא עושה ולא ידע מי זה יוסי שבחון. יוסי היה צריך את הזמן והשקט שלו כדי להשתלב בצורה מסודרת במערכת ורק ככה הוא יכול היה לתרום. היום, אחרי ארבע שנים, הוא מגיע לאט לאט לנקודה הנכונה והכי בריאה שלו במכבי, וזה אומר הכל גם על הדרבים בשנים האלה. היו אצלנו הרבה מאוד שחקנים עם מקרה דומה לשבחון. לא פחות מוכשרים מאלה שלובשים אדום, אך עם אופי שונה".

        מאזן

        גם אם מכבי תל אביב מגיעה לדרבי אחרי שינוי גישה חיובי במערכת, החשש עדיין מעיק עליה ואם לא תדע להתגבר עליו בדרבי ביום שני, מאזן הדרבים יעבור ליתרון אדום לראשונה מזה הרבה מאוד שנים. או שמא להיפך? אלי כהן לא בטוח: "אני מאחל למכבי תל אביב שיפתיעו אותי, אבל אני רואה את הפועל הרבה יותר חזקה מנטאלית ואני עדיין לא רואה את מכבי מביאה את הטירוף שהפועל מביאה לדרבי. אני רואה בהפועל לפחות 3 שחקנים מובילים שייקחו עליהם את המשחק לכשיצטרכו, ובמכבי אני לא רואה כאלה".