דור שלם דורש דרום

"רק לא מכבי תל אביב", זה בוודאי מה שמלמלו לעצמם ראשי עירוני אשקלון דקות לפני הגרלת חצי גמר גביע המדינה. אמת, מדובר פחות או יותר בהבעה הקבועה של מי שמגיע למעמד ההגרלה, שכן אף אחת מהקבוצות לא ממש רוצה לגמור את המסע המופלא בגביע בהפסד מכובד לאלופה הנצחית, אבל המקרה של אשקלון בכל זאת שונה במקצת. היסטוריה של אזור שלם תרבוץ על גבה של הקבוצה הדרומית בליגה, והצלחה במשחקי הגביע שנותרו יכולה לשמש תמריץ חשוב בשינוי ההיסטוריה הזו. עוד לפני סוף השבוע הקרוב, אשקלון יכולה להפוך לקבוצה הדרומית הראשונה בהיסטוריית הכדורסל הישראלי שזוכה בתואר, כשבדרך היא תדיח את הגעתה של הפועל אילת לגמר הפלייאוף באמצע שנות ה-90. לאחר שההגרלה זימנה להם את בני השרון - הגרלה שאותה יכולה, ובוודאי סימנה אשקלון כמוצלחת - התחילו בקבוצה לעבוד על הבאת אלפי אוהדים ליד אליהו בערב חצי הגמר.

למעשה, עוד לפני דקות המאני טיים, ההישג של אשקלון מיוחד במינו אם לוקחים בחשבון את ההצלחה – או, ליתר דיוק, חוסר ההצלחה המובהק של אזור הדרום כולו לאורך ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי. עד תחילת שנות ה-90 הקבוצה הכי דרומית ששיחקה בליגת העל הייתה הפועל גבעת ברנר, קיבוץ קטן הממוקם סמוך לרחובות. לאחר מכן שהתה הפועל אילת שבע עונות בליגת העל, קצרה הצלחות רבות בליגה ובאירופה, אך בשל כשלים ניהוליים התפרקה ונעלמה מהמפה. ועכשיו הלפיד עובר לאשקלון. באזור הדרום יש חמש ערים גדולות שניתן היה לצפות מהן ליצור עוגן אחד לפחות בצמרת הכדורסל הישראלי – אשדוד, באר שבע, אשקלון, קרית גת ואילת. החמש מונות ביחד למעלה מחצי מיליון תושבים, אך ב-55 שנות כדורסל ישראלי רק שתי קבוצות מהערים המדוברות הצליחו להגיע לליגה הראשונה. אולי אשקלון, אחת מהשתיים, תעזור להם להפוך דף בספרי ההיסטוריה, ולדאוג לשים אזור גיאוגרפי שלם על מפת הכדורסל; הפעם, כדי להישאר.

על אף שרבים נוטים לקטלג באופן כמעט אינסטינקטיבי את צרות הכדורסל תחת בעיות כספיות ותו לא, מצבו האנוש של הכדורסל בדרום עשוי להתאים באמת להנחה המאוסה, בטח כשמדובר באזור בו הכסף לא בדיוק זורם ברחובות. ענף הכדורסל, שמראש מהווה כינור שני לכדורגל ברוב ערי הדרום, נחשב לסוג של מותרות, והתקציב הנאה שאשקלון העמידה העונה הוא היוצא מהכלל שלא מעיד על שום דבר. חוץ מאשקלון יש את מכבי אשדוד, שבשנים האחרונות שמה לעצמה מטרה לטפס לליגה הראשונה אך בינתיים לא צלחה במשימה, כאשר איתה במרכז טבלת הלאומית ניצבת הפועל בארי הקטנה, סיפור הצלחה בפני עצמו שגם הוא לא מייצג במיוחד. במקום השני בליגה השלישית אנחנו מוצאים את הפועל אילת המיתולוגית, ולאחריה ניצבות הפועל חבל אילות ומכבי שדרות. מי שמחפש נקודות השקה, יכול למצוא אחת ברורה, כשם שהיא סבוכה: כולן זקוקות לכסף כדי להפריח את השממה.

"מילת המפתח היא כסף. גם במכבי חיפה, עד כניסתו של ג'ף רוזן, לא היה כדורסל", אומר מאמן הכדורסל הוותיק משה וינקרנץ, שאימן בעבר את הפועל אילת וקשור כיום לקבוצה כיועץ מקצועי. "בדרך כלל הקבוצות נתמכות על ידי הרשויות, ובמקומות שהרשויות היו חזקות - כדוגמת מכבי ראשון לציון ורמת השרון - אז היה כדורסל ענק. בפריפריה הרשויות בדרך כלל לא חזקות, אז באופן טבעי מה שנפגע זה הספורט, כמו באילת. יש מקום לקבוצה בנקודה הכי דרומית בליגת העל, אבל לרשויות אין את המשאבים להחזיק קבוצה. המצב של התיירות היום בעיר הוא די קשה. התיירות בקושי שורדת, אז אין את הזיקה לבוא ולתמוך בכדורסל או בכדורגל באילת. אם יבוא מחר טייקון ויתאהב בעיר אז בהחלט הכל יכול להתהפך, אבל זה הספורט בארץ: זה לא מסורת, זה הכל גחמה של איש. אם איזי שירצקי יעזוב את קרית שמונה, הם ידשדשו בליגה א' או ב'. כעירייה אין להם את המשאבים להתמודד עם הדברים האלה".

לפני שנתיים ניסתה הפועל באר שבע לרשום עלייה היסטורית לליגת העל, אך הפועל חולון של מיקי דורסמן הייתה גדולה עליה ברגעי האמת. שנה לאחר מכן, לאחר שהודחו בשלב רבע גמר הפלייאוף, החליטו הבעלים של הקבוצה להסיר את התמיכה מעליה, וללא תמיכת העירייה המועדון נעלם מהמפה, לא בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי. "בזמנו היה לנו בן אדם מארה"ב שהיה מוכן לשים כסף, אבל הוא עזב בגלל הסתבכות כלכלית", משחזר ישראל ברוך, מאמן הקבוצה באותה עונה, ואולי הבן אדם שהכדורסל בבאר שבע הכי קרוב ללבו. "הוא גם היה בטוח שהעירייה תצטרף ושיהיו עוד אנשים פרטיים שיצטרפו, אבל זה לא קרה. אחרי שהוא עזב ניסינו לפנות למכתשים, החברה שמזהמת בעצם פה את כל האזור, אבל גם הם סירבו להביא כסף".

דווקא בגלל המצב הכלכלי הלא פשוט שאופף את כל אזור הדרום ניתן היה לצפות (או לפחות לקוות) שאותן קבוצות ינסו לפתח קבוצות נוער שיובילו את כדורסל הדרום בעתיד. למרות שהאזור כולו הצמיח בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי כדורסלנים מובילים כמו שמעון אמסלם ועופר פליישר, בעשור האחרון ניתן להצביע רק על ליאור ליפשיץ מעומר שהצליח לעשות את הפריצה לליגת העל. גם בנושא טיפוח הנוער, הכל מתחיל ונגמר בניהול לא נכון של העסק כולו, ובבריחת הכישרונות למרכז.

"בכל מחלקת נוער נהדרת, כדוגמת ראשון לציון, חולון ורעננה, יש אגודה אחת ששם מרוכזים כל הילדים הכי מוכשרים באזור, וכך, לפי דעתי, צריך להיות גם בבאר שבע בפרט ובאזור הדרום בכלל", מציין ליפשיץ, שבאמצע גיל נערים נדד מעומר למכבי ראשון לציון על מנת להתפתח תחת חסותו של המאמן זיו ארז. "בבאר שבע ובאזור הדרום – להבים, עומר, ובאזור כולו - יש ילדים ומחלקות נוער שיכולות להצליח לא פחות ממכבי ראשון לציון, הפועל חולון ומכבי תל אביב. הבעיה העיקרית היא שיש שתי אגודות - הפועל ובית"ר באר שבע - וכל עוד שיש שתי אגודות בעיר, קשה לי להאמין ששחקנים יגדלו שם, יצמחו שם ויהיה עתיד ורוד", מנתח רכז הפועל חולון את המצב העגום.

"יש לנתב את מלוא הכוח במשאבים בכיוון אחד, ולא לבזבז אנרגיות על פגיעה של אגודה אחת בשנייה, כי בסופו של דבר הנפגע העיקרי הוא אזור הדרום. אם ראש העיר יעלה לסדר היום וישים לעצמו מטרה שהכדורסל בבאר שבע יצליח, אז הוא יעשה את זה. צריך להעלות את זה לראש סדר העדיפויות". עד שזה יקרה, שחקנים כמו ליאור ליפשיץ ימשיכו לנדוד לאזור גוש דן, מתוך ההנחה שהצפנה גיאוגרפית תסייע גם להתקדמות הקריירה. ישראל ברוך, שמכיר את המצב היטב, מודע למציאות הקיימת. "ילד שצריך לנסוע מבאר שבע למרכז נגמר בגלל המרחק. אין ברירה, כל ילד צריך להתפתח במקום בו הוא גדל".

למרות שהתפתח בראשון לציון, ליפשיץ זוכר חסד נעורים לקבוצות נעוריו, הפועל עומר ובית"ר באר שבע, ויש לו רעיון או שניים בכוונה לשנות את המצב. "קיבלתי המון מהמאמנים בדרום ואני לא שוכח את זה. למרות זאת, בבאר שבע צריך מישהו תותח, כמו זיו ארז, שאם מביאים מאמן כמוהו, מאסטר בפיתוח מחלקות נוער וגידול שחקני ליגת העל, אז הרמה תעלה. אני הייתי צריך לעבור למישהו כמו זיו בראשון, אבל כולי תקווה שילדים אחרים יוכלו להרגיש את התחושה שאני חשתי בבאר שבע, וכך לא יצטרכו לנדוד למקומות אחרים".

כשהפועל באר שבע התפרקה, בתחילת עונת 2008/2009, ניסו מספר מאוהדיה למחות מול העירייה, אך אותה מחאה נראתה והרגישה כמו נחלתם של מעטים. גם לאחר סגירתה של הפועל אילת לא נשמעו קולות על ניסיון הפיכה. קבוצות שלמות נידפות ברוח המדבר. "קהל יש גם היום, אבל הוא רוצה לראות את הפועל אילת בליגת העל, כי הוא שם זוכר אותה", אומר משה וינקרנץ בנוסטלגיה, אך חוזר לנקודת ההתחלה – כסף. נקודה שהבדילה, מבדילה ותמשיך להבדיל בין קבוצות, וקבוצות עבר. "ברשויות המרכזיות כמו רמת השרון או ראשון לציון יותר קל להתמודד. פה או בחיפה, רק טייקונים יכולים להעמיד קבוצות", אומר המאמן הוותיק. ובכל זאת, התחלנו בחצי גמר גביע המדינה של עירוני אשקלון, ואליה גם נחזור. האם מה שקורה במועדון ובעיר יכול ללמד על שינוי מגמה אמיתי? וינקרנץ ממש לא חושב כך. "אשקלון זו גחמה של יוסי דהאן. אם מחר הוא עוזב, אני יכול להבטיח שלא תהיה להם קבוצה בליגת העל. אלא אם יבוא מישהו ברמתו וישים את הכסף".

דהאן עצמו, בעלי חברת ההשכרות "אלדן", הגיע לאשקלון והציל אותה אחרי שהקבוצה עמדה על סף פירוק. במנהלת הליגה דואגים לתת לאיש העסקים את מלוא הכבוד כי גם שם מבינים עד כמה הוא חשוב, כדי שראשון לציון לא תסמן את הגבול הדרומי של הכדורסל הישראלי. "אני כבר הרבה שנים תומך בספורט באשקלון. תמיד אמרתי שייקחו כסף ויעזבו אותי בשקט. לפני שלוש שנים פנה אלי ראש העיר, שבועיים לפני פתיחת העונה, כשהקבוצה הייתה על סף פירוק", משחזר דהאן את התגלגלותו לתפקיד יו"ר הקבוצה.

בכל ראיון איתו מנסה דהאן לחזור על חזונו של חמישה שחקנים אשקלונים בחמישיית הקבוצה, אך גם הוא יודע שהמציאות תגנוז את החלום לפני שיבשיל לכדי התגשמות. "הילדים מעדיפים להיות בליגה נמוכה מלשבת על הספסל. הקהל רוצה להזדהות עם תושבי העיר, אבל מצד שני הם גם רוצים ניצחונות. במצב הנוכחי שקורה בשוק, אין סיכוי אמיתי לבנות קבוצה שבנויה על שחקנים מקומיים". ואם את המילים הסותרות הללו אומר יושב הראש של הקבוצה הדרומית האחת שכן נותרה על מפת הכדורסל הישראלי, מה יגידו אזובי הקיר?

דווקא לאור התחזיות הקודרות, ההצלחה של מכבי אשדוד העונה גורמת למידה של אופטימיות, שכן תחת ניהול זהיר ומוצלח אפשר להקים מערכת טובה ויציבה באזור הדרום. "במידה שנעלה ליגה יהיה מדובר בתהליך של כמה שנים שיבוא לידי מימוש. אנחנו לא קבוצה שהחליטה העונה ללכת על זה, אלא התקדמנו צעד אחר צעד בשנים האחרונות בשביל להגיע לליגת העל. במידה שנעלה, אני חושב שנגיע לליגה הראשונה במומנטום חיובי מאוד", מספר עו"ד שי האוזמן, המנהל המקצועי של מכבי אשדוד, על הצעדים של הקבוצה. "יש לנו פוטנציאל גדול מאוד מבחינת הקהל, ובסיס האוהדים שלנו הולך וגדל. על סמך אמירות והבטחות שקיבלנו אנחנו מניחים שיהיה לנו תקציב ראוי בכל הקשור לתמיכה עירונית וגיוס ספונסרים".

גם האוזמן, שכבר עבד בליגת העל בשורות רמת השרון כעוזר מאמן, יודע שהעתיד של הקבוצה תלוי, בסופו של דבר, בעירייה. "אין ספק שהבסיס יהיה תקצוב עירוני. מאז כניסתו לתפקיד של ראש העיר החדש, יש שינוי משמעותי בעיריית אשדוד בגישה לגבי הקבוצה ואנחנו מרגישים אותה". אחת הסיבות להצלחה של אשדוד היא העלייה המסיבית מחבר העמים, אוכלוסיה שבניגוד לרוב הציבור, לא תמיד מעדיפה את קבוצת הכדורגל על פני הכדורסל. "אין ספק שכל מה שקשור לגידול האוכלוסייה בעיר (אשדוד העיר החמישית בגדולה בארץ, א"ש וא"נ) הופך את העיר אשדוד לעיר שחייבת להיות בליגת העל. בכל מה שקשור לפוטנציאל שחקנים, הפוטנציאל הוא עצום, אבל לא ממומש בשל הפיצול במחלקות הנוער, שבמידה רבה הורס את הסיכוי לפתח שחקנים".

כשעירוני אשקלון תעלה ביום שני על הפרקט ביד אליהו לחצי גמר גביע המדינה מול בני השרון, אזור שלם יעמוד מאחוריה בתקווה להישג חסר תקדים. אבל דווקא לפני הרגע הכי חשוב של הכדורסל הדרומי בשנים האחרונות, קשה שלא לראות את החושך שמקיף את פיסת האור הרגעית. יוסי דהאן, עם כל הצער שבדבר, יודע זאת טוב מכולם: "אני לא רואה אפשרות שהקבוצה תוכל לשאת את עצמה עוד הרבה שנים בלי תמיכה מסיבית של העירייה. יכול להיות שאם ניקח תואר תהיה עלייה מסוימת בתמיכה הכלכלית, אבל כל משחק בית שלנו עולה יותר מאשר ההכנסות מהמשחק. מבחינה כלכלית אני לא רואה סיכוי שהעסק יתרומם".