המשחק שחתם את הסיבוב הראשון בליגת העל בין בני השרון לעירוני נהריה היה חשוב מאוד לפי תפיסת העולם של אנשי בני השרון. במהלך כל השבוע חששו בקבוצה מירידת מתח שנובעת מהמאזן הלא מחמיא של נהריה והניצחונות האחרונים של הקבוצה, כולל ההוא על נהריה ברבע גמר גביע המדינה. למרות החששות והניסיון לשמור על מלוא הרצינות, הציגה הקבוצה את אחד ממשחקיה החלשים והפסידה בהארכה לקבוצה מהצפון. בסוף המשחק פרץ עימות מול מצלמות הטלוויזיה בין המאמן דן שמיר ליו"ר אלדד אקוניס, שלפי עדים במקום ניסה לשוחח עם שמיר לאחר המשחק.
אחרי אותה תקרית עלתה בכלי התקשורת השאלה מה תפקידו של אלדד אקוניס, האיש שבשמונה השנים האחרונות עומד בראש המערכת המאוחדת של בני השרון, הקבוצה שנבנתה בני הרצליה ומכבי רעננה. לאיש אין ספק לגבי הדומיננטיות של היו"ר, אך האם לכל מאמן ברור מה תפקידו? "הוא ג'נרל מנג'ר, כמו שכתוב בספר. הוא גם יו"ר וגם סמכות מקצועית ומבין כדורסל", מנסה עוזר מאמן בני השרון לשעבר, רועי חגאי, להסביר את מקומו של אקוניס וממשיך לציין כי בתקופתו תחת אפי בירנבוים בקבוצה, אקוניס תרם בחלק המקצועי. "ברגע שאתה נותן לבן אדם לתת לך טיפים, אז אתה לא מאפשר את זה למישהו רק כי הוא היו"ר, בחלק מהדברים הוא צודק ובחלק לא, כמו שאר המאמנים. אותו כיף לשמוע כי הוא מבין כדורסל". כיצד הפך אקוניס את בני השרון לקבוצה מצליחה, והאם מעמדו המיוחד כסמכות ניהולית-מקצועית תורם להצלחת המועדון בטווח הארוך?
לא עוד יו"ר מן המניין
כדי להבין את ההתערבות של אקוניס צריך לזכור כי הוא היו"ר היחיד בליגת העל שבא מרקע מקצועי. אקוניס אימן בעונת 1998/9 את קבוצת הנוער של בני הרצליה, שנחשבת עד היום לאחת מקבוצות הנוער המוכשרות שקמו בכדורסל הישראלי, קבוצה שלחה לליגת העל ולנבחרת ישראל את טל בורשטיין, אורי יצחקי ויניב גרין, ולקחה את האליפות ללא הרבה מאמץ.
"אלדד היה מעל הכל המאמן, היה לו חלק ענק באליפות הזאת שלקחנו עם הנוער", מספר יניב גרין, שהספיק ביחד עם טל בורשטיין לשחק בקבוצת הבוגרים של בני הרצליה באותה עונה, "הוא היה צריך לכבות שריפות ולהוריד אותנו לקרקע כי כבר היינו כוכבים. אז היינו בבוגרים, חריגי גיל, יורדים לנוער רק בשביל כמה אימונים ולשחק. הוא היה יותר פסיכולוג, לא היה קל איתי עם טל בורשטיין ואורי יצחקי, והוא עשה עבודה נפלאה".
הרקע המקצועי של אקוניס מסביר מדוע הוא לא עוד יו"ר מן המניין בליגת העל. מצד אחד, זה מהווה יתרון כי הוא מבין את צרכי המאמנים, את הבעיות בפניהן הם עומדים, ולכן האצבע שלו, בניגוד ליושבי ראש אחרים בליגה, אינה קלה על הדק הפיטורים. מאידך, כל מאמן בא עם תפיסת עולם משלו, ולא כולם אוהבים שמתערבים להם בעבודה, גם אם הכוונות טובות. מדובר בחבל דק עליו מהלכים אקוניס ומאמניו מזה שנים, אך מכיוון שמדובר במועדון ללא לחץ שמופעל על ידי האוהדים, ובממלכה של איש אחד, השילוב יוצר על פי רוב שקט תעשייתי, שתורם להצלחת הקבוצה.
הפעם הבאה שהכדורסל הישראלי שמע על אלדד אקוניס הייתה בתחילת עונת 2002/3, אז קמה לחיים בני השרון לאחר המצב הכלכלי הקשה של מכבי רעננה וירידת הליגה של בני הרצליה. בני השרון של אותה עונה הייתה קבוצה לא ברורה, אך מהר מאוד החל המועדון לקבל, בעזרת אקוניס, את הדרך שלו, והפך לאחד המצליחים ביותר בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות. שלוש פעמים סיימה הקבוצה במקומות 1-4 בשבע העונות האחרונות, כשרק עירוני נהריה ומכבי תל אביב מסיימות בתקופה זאת יותר פעמים במקום זה.
"לאקוניס חלק גדול בהצלחות, אבל עובדים בבני השרון עוד אנשים שאחראיים על ההצלחה כמו זאב ברעם מנהל הקבוצה, לדעתי הכי טוב בארץ, שהוא יד ימינו של אקוניס", מנסה רועי חגאי להאיר פן נוסף בהצלחת המועדון באותה תקופה, ולמקם את תפקידו של היו"ר בהצלחה, "בתחום המקצועי זה הרוב אלדד. הכוח של בני השרון ושל אלדד זה ההמשכיות, משהו שלא רואים בכדורסל בישראל היום, ששחקנים נשארים יותר משנה אחת: סיסה, קוקי, ארז כץ, טפירו ואנחנו. דן שמיר עכשיו חתם לשלוש שנים, שזה הדבר הכי חשוב לבני השרון, אלדד מביט הרבה קדימה".
המשכיות זו היא פועל יוצא של הרזומה בו מחזיק אקוניס. כמאמן הוא מודע לכך שקבוצה עם שלד שחקנים יציב לאורך מספר שנים, ומאמן שרץ עם המועדון לאורך תקופה, יוצרים תלכיד שגם אם כישרונו מוגבל והסגל יחסית קצר, עוצמתו רבה. בני השרון מעולם לא התפארה בסגל ארוך ונוצץ מדי, ותמיד ידעה להגיע רחוק. כדי להשיג את ההמשכיות הזאת יש הכרח בחיבור מוצלח בין היו"ר למאמניו, אחרת, המערכת אף פעם לא תתפקד במלוא תפוקתה.
חזון של איש אחד
"אלדד הוא אחד היחידים שמתווה דרך לבני השרון, בתקציב שיש לו הוא כל שנה מקים קבוצות שמתחרות בצמרת של הכדורסל, והכי חשוב אתה רואה שיש דרך ויש חשיבה אחרי מה שהוא עושה", מסביר מאיר טפירו, ששיחק תחת אקוניס בבני השרון במשך שלוש עונות, "אין הרבה קבוצות בכדורסל הישראלי שיש בהן הרבה המשכיות, ובבני השרון הרבה שחקנים ממשיכים הרבה שנים, ואז הרבה יותר קל לקבוצה להתחבר. יש לאלדד קשר טוב עם השחקנים והמאמנים, למעשה הוא הבן אדם שמתווה את הדרך ואת הראייה שאיך הקבוצה צריכה להיות. הוא נמצא בכמעט כל האימונים, רואה ויודע מה קורה, מדבר עם שחקנים שיחות אישיות, מדבר עם המאמנים ודואג למה שקורה בקבוצה".
המעורבות של אקוניס בקבוצה נוגעת גם לתחום המקצועי וגם לכלכלי. מלבד הריצות בין עיריית רעננה והרצליה והספונסרים השונים להשגת התקציבים אקוניס הוא האחראי הכמעט בלעדי על בחירות הזרים של הקבוצה בשנים האחרונות, החתמות שבדרך כלל נחשבות למוצלחות מאוד, "אלדד מאוד עוזר בבחירת הזרים, יש לו עין מצוינת לשחקנים", מאשר רועי חגאי, "תוך כדי העונה הוא לא מתערב בשום אימון, למרות שהוא בא לכל אימון ומסתכל מהצד. אחרי זה הוא מנהל המון שיחות עם הצוות המקצועי, נותן את הטיפים שיש לו, תמיד שמחים לשמוע כי זה בן אדם עם המון ידע בכדורסל ורוצה תמיד לעזור ולשתף אותנו בדעות שלו".
אך כאמור הדעתנות של אקוניס והדומיננטיות שלו לא תמיד מתקבלת בהבנה או באהדה, ולא תמיד תורמות לקבוצתו. "אין יו"ר בליגת העל שצריך להרגיע אותו יותר במהלך המשחקים כמו אלדד אקוניס", אומר אחד מהשופטים הבכירים בליגת העל, "על כל החלטה שלא נראית לו הוא קם ומנופף בידיים. אני חושב שזה נובע מהעובדה שהוא היה מאמן, או שהוא פשוט לוקח את הדברים יותר מדי ללב". גם במנהלת הליגה הדעתנות של אקוניס הפכה לשם דבר, היו"ר של בני השרון מתנגד חריפות לחוק הרוסי, הגדלת הליגה ל-12 קבוצות ועושה ככל שביכולתו על מנת להפוך את ההחלטות, אך רוב חברי הדירקטוריון לא שותפים לדעתו. למרות זאת, האמוציות והדעתנות של אקוניס מקבעים את בני השרון כגורם בעל נוכחות בכדורסל הישראלי.
המסורת וההצלחה לא מספיקים
"מאז שאקוניס הגיע בני השרון הפכה להיות קבוצת פלאים עם תקציבים לא גדולים מדי, וכל הכבוד לו על זה", מחמיא יניב גרין, "אני עקבתי אחריו ויודע עד כמה הוא רץ ופועל ועושה במשרדי העיריות, ספונסרים וכל מה שצריך לתפעל את המערכת הזאת. אני באמת לא יודע מה יהיה אם הוא לא יהיה שם יום אחד". ביום שני הקרוב תתייצב בני השרון לחצי גמר גביע המדינה בפעם השלישית בתקופתו של אקוניס, כשפעם אחת היא כבר עשתה את הדרך לגמר לאחר ניצחון גדול על מכבי תל אביב, "לדן שמיר יש כבר שני גביעים, הוא היה במצבים האלה, אז הכול יכול להיות", מוסיף רועי חגאי אך מציין את אחת הבעיות הקשות של המועדון, חוסר התמיכה מהיציעים, "אני מאמין שהם יעברו את אשקלון, אבל אחרי זה להגיע ליד אליהו עם 500 איש מול 9,500 צהובים זה קשה. ירושלים וחולון שלקחו תארים באו עם 5,000 איש מאחוריהם וזה נותן הרבה. מכבי עדיפים בבירור, אבל אם יש קבוצה מתוך שלוש האחרות שמסוגלת להפתיע זאת בני השרון".
מאיר טפירו, שמכיר מקרוב את אוהדי הקבוצה, טוען שבני השרון תבוא ללא גב רחב של קהל, אבל גב שהולך ומתרחב ויוצר נקודת הישענות עבור הקבוצה. "בני השרון בונה מערכת יפה, עושים שיתופי פעולה עם בני עקיבא והקהל המקומי, ועושים הרבה פעילות קהילתית", אומר טפירו. "בשנתיים האחרונות שהייתי שם האולם היה מלא ברובו, ותמיד היה עניין. אולי זה בגלל שהיינו בצמרת, אבל גם בגלל העובדה שיש מעורבות בקהילה. הם יוצרים היום מסורת, הם לא הקבוצה אפילו עם התקציב הרביעי בגודלו בליגה, אז זה תהליך". אם יש משהו שמונע מבני השרון להפוך לקבוצה גדולה באמת, זה הקהל המועט יחסית שמלווה את הקבוצה. חרף ההצלחה בשנים האחרונות, את בני השרון עדיין אופף ענן של אדישות ציבורית, בניגוד, לדוגמה, לחולון או גלבוע/גליל.
למרות חוסר העניין היחסי, בני השרון ממשיכה להוות חלק אינטגראלי חשוב מליגת העל, בעיקר בגלל אלדד אקוניס. "יהיה קשה לבני השרון להגיע להישגים של השנים האחרונות אם הוא לא יהיה שם. אם הוא יעזוב יהיה להם קשה מאוד להיות בצמרת או לשאוף לצמרת", מסכם טפירו. למרות השנים שחלפו, ההצלחה והמסורת שנוצרה בשרון, מדובר עדיין במועדון של איש אחד, ובמובן זה בני השרון נותרה באותו מצב. הקרקע יציבה ובטוחה, אך רק כל עוד אקוניס עומד עליה.