גדול, כי סירב לצאת גדול

מיד עם נחיתתו של אייל גולסה בישראל, החל הספורט הלאומי בשאלה מי ניצח. האם הילד גולסה קיפל את הגביר יעקב שחר, או שמא שחר היה זה שכופף את גולסה. עימותים הרי תמיד עניינו אותנו יותר מכדורגל ישראלי והדיונים תמיד נראים אותו דבר, רק שבמקרה הזה באמת חשוב להתמקד במנצח, יותר נכון – מנצחת. זה לא גולסה, זה גם לא שחר, זו מכבי חיפה. למה לא שחר, אם כבר? כי יותר משהיה חשוב ללמד את גולסה שהוא עדיין לא יותר גדול ממכבי חיפה, השבוע האחרון הוכיח שגם שחר מבין שהוא לא יותר גדול ממכבי חיפה. גם אם זה נכון, הוא מספיק נבון לא להתנהג כך.

התגובה הראשונית מיד עם היוודע דבר בריחתו של גולסה ללאציו הייתה איך תיראה הנקמה של שחר. כיצד שמעון מזרחי של הכדורגל הישראלי – כך מכנים אותו מדי פעם אלו שמסרבים להבין את סוד הצלחתו – עומד לרסק לילד את הקריירה, ואיך הבוס הגדול הולך לעשות לגולסה את מה שעשה לגיורא שפיגל. מה לעשות, שחר סוחב את תדמית השריף עוד משנות התשעים, אז באמת נהג לשלוף ולתת לעצבים שלו לקחת כמה החלטות פזיזות ומוטעות, אבל מי שמנהל מועדון כדורגל על סמך האגו שלו לא לוקח שש אליפויות בעשור.

אם תרצו, בחיבוק שהעניק שחר לגולסה מסתתר סוד ההצלחה של מכבי חיפה. בענף כל כך רגשי שבו אתה עלול להיסחף לשטויות שעלולות לרסק לך מאמצים שעולים מיליונים, נשיא שעדיין מצליח לפעול קודם כל על פי הרציונל העסקי-מקצועי הוא נכס מנצח. שחר הוא נשיא שמבין שיש היררכיה ברורה בין צורכי המועדון ושיקוליו הכלכליים העתידיים לצורכי האגו של הבוס הגדול. כמה שזה קשה, ככה זה עובד. בעלים שלא מבין זאת ומתנהג באמת כמו גביר, נדון במוקדם או במאוחר לאבדון.

דור הולך ודור בא. סגל אחד יורד מהבמה וסגל צעיר עולה במקומו, אבל אשדוד לעולם נשארת אשדוד. זו אולי הקבוצה עם הכי הרבה פוטנציאל מבין קבוצות הדרג השני בליגה, אבל גם המועדון עם הכי הרבה חולשות מנטליות מבין מועדוני הדרג השני. הקיץ ג'קי בן זקן הלך על מהפכה בסגל, מהפכה שלעתים נראתה כמו מכירה פומבית במוסך רכבים, אבל בסופו של דבר הספינה התייצבה: גם אם הסגל פחות טוב מבעבר, עם לא מעט חורים בעמדות מפתח ואלתורים בעמדות אחרות, אשדוד עדיין בעמדתה הקבועה בין המרכז לצמרת, אבל גם האופי הנרפה של מי שעולה על החולצה של אשדוד נותר בעינו. אם ג'קי בן זקן רוצה לקחת את זה יום אחד קדימה, אז לא צריך לחשוב איך לרענן את הסגל, אלא איך לזעזע את המשפחתיות המוגזמת והגישה הכנועה של המועדון.

רמז: יוסי מזרחי הוא כנראה לא האיש לכך. מזרחי, זה כבר נכתב יותר מפעם אחת, הוא אחד ממוחות הכדורגל הטובים בישראל. איש מקצוע נערץ שמגלם בעממיותו לא מעט מהסיבות שהובילו אותנו לאהוב כדורגל ישראלי. רק מה? רגשי הנחיתות מבית"ר ירושלים של פעם, זו שהתרפסה בפני כל מה שהוא תל אביבי, עדיין טבועים בכל משפט שיוצא מפיו. בכל נשיפה, בכל ציטוט שלו, מזרחי לא מפגין את שאר הרוח הנדרש ממאמן שייקח את אשדוד צעד אחד קדימה מבחינה מנטלית. מאמן שיעקור את הפחדים ולא יחיה איתם. מזרחי לא נכשל כמעט באף קבוצה אותה אימן, גם לא בקבוצה המבולגנת של אשדוד העונה, אבל הוא גם לא תמיד מצליח לתת לקבוצות שלו את הערך המוסף מבחינת גישה ומחשבה. לפחות לא באשדוד.

שניצן שירזי מוכן להתחפש לאברהם גרנט, לכרות את הענף עליו הוא יושב ולהתמנות ליועץ מקצועי מעל או מתחת לשלומי דורה.

במוצ"ש האחרון גיא עזורי הוכיח סופית שאין לו יותר מה לתרום להפועל באר שבע, ושאלונה ברקת צריכה להתחיל לחשוב על המאמן הבא שתביא בקיץ. לא, לא מדובר בבניית הסגל המרושלת, שכולה מחשבה על ההווה ובסיסה בשחקנים שנועדו לספק תוצאות של כאן ועכשיו. לא, גם לא מדובר ביכולת הנרפית מול מכבי חיפה, או בתקציב הלא ממוצה ובכמות הזרים הבלתי נגמרת. במשפט אחד בסיום המשחק מול מכבי חיפה, גיא עזורי המחיש מדוע הוא סיים את חלקו בהפועל באר שבע: "אנחנו לא מסוגלים להתמודד ברמה הזאת מול מכבי חיפה", אמר והסגיר בעצם את חוסר האונים שלו. את התלות הכמעט פטאלית שלו בשחקני רכש שיבואו לבאר שבע ויעשו בשבילו את העבודה, ואת חוסר ההבנה שהפערים בין באר שבע למכבי חיפה מחיקים גם מחיקים אם יש מאמן שיודע להעביר זאת לסגל שלו.

אבל לא רק שגיא עזורי כנראה לא מסוגל, הוא גם לא מאמין שהוא מסוגל. שזה חמור כפליים. קבוצות ישראליות התגברו על פערים גדולים יותר באירופה, וגם אם לא, לא שמעתם את המאמנים שלהן מדברים כמו בימים בהם רק חיפשו הפסדים בכבוד. להבא, מר עזורי, אל תאמר אנחנו לא מסוגלים להתמודד ברמות האלה, תאמר "אני לא מסוגל להתמודד ברמות האלו".

הפועל תל אביב – אחי נצרת

איתי שכטר אולי יעשה טעות אם ינסה לתרגם את העונה המוצלחת שלו לקפיצה מהירה לאירופה. סביר להניח ששכטר, אם יחפץ בכך, ימצא בקיץ לא מעט קופצות על שירותיו, קבוצות שגם יהיו מוכנות לשלם לו הרבה יותר כסף מהפועל תל אביב. אלא שלא בטוח ששכטר מתאים עדיין לכך. עדיף לשכטר לעזוב את הפועל תל אביב בלי טעם של עוד בפה, ואם יעשה זאת בקיץ, זה הטעם שיישאר בפה. עדיף למצות עד הסוף את האתגר של הפועל תל אביב, לצאת ממנה עם חותם, עם מעמד של חצי מנהיג לאורך מספר שנים, עם ביטחון שהוא את השלב הזה סיים, ורק אז לגשת לאתגר. אם יש משהו שהכין את שכטר להפועל תל אביב, זה אותו מסלול מדורג ונכון לאורך הקריירה. תחילה נצרת עילית הקטנה, אחר כך קבוצת צמרת כמו מכבי נתניה, ועכשיו קבוצה גדולה כמו הפועל תל אביב. אם שכטר ימצא דקה בסיום המשחק מול אחי, כדאי לו להתייעץ בג'ון גרגורי המאמן, שיוכל להזהיר אותו מפני התקדמות מהירה מדי בקריירה. עוד שנה בהפועל תל אביב לא תזיק לשכטר אלא רק תוסיף לו.