משיח כן בא, אבל לא מטלפן

התבוסות הכבדות שחטפו הפועל עפולה ממכבי תל אביב ועירוני נהריה מהפועל ירושלים לא הפתיעו יותר מדי אנשי מקצוע, שכן פערי הרמות בין הקבוצות גדולים וגדלים. הבעיה היא לא בתוצאה הסופית, אלא בדרך שבה היא הושגה. גם נהריה וגם עפולה נראו במהלך המשחקים כקבוצות שלא מאמינות שניתן לעשות משהו במשחק חוץ מול קבוצת צמרת, ו"השאירו את הנקודות בכניסה לעיר" כמאמר הקלישאה. כבר בסוף הרבע הראשון הובילו הצהובים והאדומים בהפרש דו ספרתי מול יריבותיהן לתחתית, והמשחקים היו סגורים.

כששחקנים זרים מגיעים לישראל, נוהגים לצחוק עליהם כשהם מצהירים שהם "באים לקחת את האליפות", וטוענים כי הזמן יגרום להם להבין לאיזו ליגה לא תחרותית הם מגיעים. ההצהרות והאמונה של השחקנים הצעירים לקראת המשחקים הגדולים מרוככות לרוב על ידי מאמנים שלא מאמינים ביכולת של הקבוצה שלהם, וכך הדבר הכי משמעותי שניתן לעשות הוא פשוט להפסיד בכבוד, מושג שכבר חשבנו שנעלם מהעולם. לפחות עד המחזור האחרון בליגת העל.

בשביל מה יש מאמנים, אם לא כדי להוציא יותר ממש שיש להם על הנייר, אם לא כדי למנוע מהם להתרפס בפני אף יריבה? אליצור מכבי נתניה, לדוגמה, היא לא קבוצה טובה יותר מהפועל ירושלים, אך הגישה שלה היא שעושה את ההבדל - הרצון, האמונה, ושאר המילים שחשבנו שהן בסיסיות ואין צורך לומר אותן יותר. בלי אותה גישה, נתניה לא הייתה מנצחת את ירושלים. בלי שינוי בגישה של הקבוצות הפערים המוגזמים שעולים מתוך הטבלה יהפכו באמת לבלתי נסבלים ביותר מדי משחקים.

ההפסד של בני השרון למכבי חיפה בשבוע שעבר הושג רק ברבע האחרון, כאשר הקבוצה של דן שמיר פשוט נפלה מהרגליים ונתנה לדבון ג'פרסון וג'ייסון ריץ' לחגוג ניצחון בהרצליה. בסיום המשחק הזכיר המאמן דן שמיר, כי גם חסרונו של קוקי בלצ'ר, שמאפשר לקבוצתו לשחק בהרכבים מסוימים, השפיע, אך לא הפך את זה לתירוץ. השבוע ראינו כמה שמיר צדק, כשבלצ'ר החזיק את קבוצתו ברבע הראשון מול ראשון לציון עם תצוגת שלשות, וגם קלע שלשה חשובה ברגעי ההכרעה בדרך לניצחון.

בארבע השנים האחרונות, להרבה אנשים נראה לא מובן מדוע בני השרון משאירה בכל זאת את בלצ'ר, שכן השחקן מתקשה לסחוב 22 משחקים בעונה ללא פציעה ולא מצליח לשמור על יציבות לאורך זמן. משחקים כמו זה שביום ראשון האחרון מסבירים למה. בלצ'ר יודע לזהות הזדמנויות במשחק, יודע להעניש יריבות את מי שמזלזל בו. במרקם הקבוצתי של בני השרון, יש ערך גדול למבוגר אחראי כמו בלצ'ר, שיכול להוביל את הקבוצה להצלחה עוד העונה, והוא עושה זאת בצורה טובה, אולי הכי טובה בליגת העל.

אחרי התבוסה של מכבי חיפה במחזור השלישי לגלבוע/גליל, התפוצצה פרשת ג'רמי טיילר ואי השתלבותו בישראל, ומכבי חיפה הפכה מקבוצת כדורסל למכונה תקשורתית שבאה להדוף את גל המתקפות. בחיפה החליטו לשנות פאזה, להשתיק את המערכת, לגרום לטיילר לדבר כמה שפחות, לתת למאמן אבי אשכנזי לעבוד ולקוות שהתוצאות יגיעו. מאז ניצחה חיפה את כל שלושת המשחקים, כולל פעמיים בחוץ מול קבוצות שמתיימרות להיות בצמרת הליגה.

השינוי המקצועי בחיפה מתחיל, קודם כל, בהתבססות המחודשת והנכונה יותר על דבון ג'פרסון, כשדרור חג'ג' מצליח ליצור כימיה עם הפורוורד המוכשר. כשג'פרסון טוב ולא עצבני, חיפה משחקת כדורסל מהנה ומנצחת. סגנון המשחק החזק בהגנה שמנחיל אשכנזי מוביל להתקפות מהירות מצד השני, אותן יודעים ג'פרסון וג'ייסון ריץ' לנצל, והמשחק הירוק חוזר להיות מאיים כמו בחלקים רבים של העונה שעברה. בתוך המרקם שמתחיל להתפתח, גם ג'רמי טיילר הצליח להיכנס לעניינים ביום ראשון מול נתניה. כן, גם ג'רמי טיילר.

אחרי המשחק התראיין אבי אשכנזי, ביקש להפסיק להתייחס לכל שחקן באופן פרטני ולהתחיל לדבר על מכבי חיפה בתוך קבוצה. באותו משפט של אשכנזי ניתן היה להבין את התפיסה של המאמן, שלא קיבל שחקן גבוה כמו שביקש, אך הצליח להעלים את העובדה הזו בעזרת משחק קבוצתי. כשמכבי חיפה מפסיקה לעבוד כמו חבורה של פרטים, גם הפרטים מרוויחים מכך. אפילו טיילר, אפילו עידו קוזי'קרו שהרגיש משוחרר לקלוע שלשה חמישית בקריירה וראשונה אחרי שש עונות.

השבוע האחרון שעבר על הפועל חולון היה באמת מטורף. הוא החל בידיעות לפיהן המאמן עמיר עוזי לא ימשיך בתפקידו, המשיך בכך שהנהלת הקבוצה החליטה לפנות למיקי דורסמן לעזרה כלכלית, ועד לסיום השבוע הוחלט כי עוזי ימשיך בגלל הבעיות הכלכליות של חולון, ומאחר שהחליט לא להתפטר ודורסמן דחה את ההצעה לעזור. עוזי מתעקש שאף אחד לא אמר לו שהוא לא רצוי, וניסה להפוך את האווירה הנפיצה הזו לחומר ממנו מורכבת הפתעה בגן נר. ניסה ולא הצליח. עוד שבוע מטורף מידפק על הדלת.

מה שבוודאי לא הוסיף ביטחון למצבו של המאמן היא נוכחותו של אותו דורסמן באולם בגן נר. דורסמן טוען כי יגיע לחולון רק בתור מאמן, ואופציית התמיכה יורדת מהפרק, כל עוד לקבוצה יש התחייבויות שעדיין לא ברור איך תצליח לעמוד בהן. הקהל של חולון התחנן לדורסמן שיציל אותם, ובסיום אף פנה אליו בצעקה: "מיקי, אתה המשיח של חולון, עשית את זה פעם אחת, תעשה את זה פעם שנייה", אך דורסמן, מלבד לחייך, לא עשה דבר. משיח או לא משיח, בשבוע הבא מחכה לחולון מכבי תל אביב, ומי רוצה להחליף את עוזי בשבוע כזה?

בשבת ייפגשו עירוני רמת גן והפועל ירושלים, למשחק שעל הנייר נראה כמו ניצחון קל לקבוצה של גיא גודס והמשך ליכולת מהמשחק מול עירוני נהריה. בפועל, בירושלים זוכרים שבאולם זיסמן ספגו הירושלמים את אחת המכות הגדולות בעונה שעברה. בתחילת חודש מרץ הובסה ירושלים 108:92 על ידי רמת גן החלשה, בזכות תצוגת שיא של מייק הלמס שקלע 35 נקודות. ההפסד היה אחד מתוך שרשרת הפסדי חוץ של ירושלים, שכבר הספיקה העונה להפסיד ליריבה נחותה ממנה בחוץ, אליצור מכבי נתניה.

כעת, כשהקבוצה נכנסה לתלם של המשחקים הקשים ביורוקאפ ומתחילה גם להראות ניצוצות של כדורסל חיובי בליגת העל, מכשולים קטנים כמו זה ברמת גן עלולים להיות הכי מסוכנים, למרות המאזן של דני גוט מתחילת העונה. הכישרון הנדיר שיש לירושלים להירדם הרבה לפני כיבוי אורות בולט במיוחד במשחקים כאלה. הגיע הזמן שירושלים לא רק תאיים, אלא גם תפחיד קבוצות קטנות ממנה.

מנגד, לרמת גן אין בכלל ניצחונות, ואחד כזה על הפועל ירושלים נראה כמו פנטזיה רטובה ולא מציאותית במיוחד. גוט דואג להדגיש כי קבוצתו נראית טוב באימונים, אבל מאימונים אתה לא נשאר בליגה. עד כה מראה הקבוצה כמות אפסית של ניצוצות חיוביים וכדורסל איכותי, ובעיקר את אחת ההגנות הרעות בליגת העל. כשמסתכלים על היריבות של רמת גן לתחתית, מזהים שם נחיתות ברורה שלה. ללא ניצחון על ירושלים, ייתכן שהיא תנסה למחוק את הפער הזה עם מאמן אחר.