נביא שקר?

בסוף נגמר רק מינוס חמש. ופיני גרשון שחרר קריצה. נו, בסדר, שויין; בהיכל אפשר למחוק את ההפרש הזה. רצה גרשון לומר: כפי שנראינו הערב, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

אבל זו גניבת דעת. במחזור השני של העונה הוא לא צריך לחשב הפרשים. זו משימה לשלבים המאוחרים יותר. בתחילת נובמבר צריכים לעמול על גיבוש קונספציה מקצועית, על בניית מודל התקפי, על חידוד משחק ההגנה, על שיוף הרוטציה. עיסוק בהפרשים כעת הוא תפל, כמעט חסר משמעות. אם מכבי תמשיך לשחק כך, מה נפקא מינה אם תסיים במקום השני או השלישי?

נוח לגרשון לגרור את הדיון המקצועי למקומות האלה, של שורה תחתונה ומבחן התוצאה. כי מבחינת כדורסל זה היה – סלחו לי על הביטוי – חרא של משחק. לא סתם נראה שרון דרוקר נסער בעת הירידה למחצית. "אנחנו לא שומרים", הודה בפני המצלמה, "הצבע שלנו פרוץ".

באותה נקודה עמדה קאחה לאבורל על 55 נקודות, ב-70 אחוז פנומנליים מטווח שתי נקודות. שלושת הגבוהים המובילים שלה – ספליטר, אליהו ובראץ' – עשו יחד 14 מ-15 מהשדה ב-20 הדקות הראשונות. כמעט כל פיק אנד רול נגמר בדאנק. מכבי כולה, מנגד, קלעה במחצית הראשונה חמישה סלים בלבד מ-2, לעומת שמונה שלשות.

יש כמה עניינים חיוביים שיצאו מכל המשחק הזה. בעיקר נוכחו אנשי מכבי לדעת כי אפשר לשחק בלי אלן אנדרסון ועדיין להישאר בחיים. לא שגרשון לקח את ההחלטה הזו מבחירה חופשית, חלילה; הוא אולץ לשגר את אנדרסון לספסל בדקה ה-23, לאחר שהודבקה לו העבירה הרביעית. אבל העובדה שזנח את הקונספציה הישנה אולי עוד תשנה את המסלול עליו נעה העונה של מכבי.

עד שאנדרסון יצא החוצה, ניכרה בבירור התלות המוחלטת של הקבוצה בו. אנדרסון שיחק רע, וגרר את מכבי לתהומות. כשהוא ירד לספסל, עבר הכדור לידיו של איידסון.

בפעם הקודמת זה קרה במשחק ההכנה מול פאנליניוס, בו אנדרסון לא שותף. תחת ניהולו של איידסון קרו אתמול מספר דברים מעניינים: תמו הכדרורים המיותרים; ההתקפה נראתה מסודרת יותר, תכליתית; הכדור זז בין יותר שחקנים, ומכבי החלה לחפש את הקלעים החמים. זה הוביל למטווח שלשות שהפך את התוצאה. גם בהגנה הראו השחקנים יותר מחויבות. שלא לדבר על כך שגם איידסון עצמו לקח אחריות וסיפק כמה נקודות חשובות.

ואולם אמש הוכח שגם יום קליעה גדול מבחוץ איננו ערובה לניצחון מול קבוצת יורוליג סבירה פלוס (לאבורל הייתה רחוקה מלהציג כדורסל של "קבוצת פיינל פור", כפי שכינה אותה גרשון בסיום). שכן קשה לשרוד ברמות הללו ללא שמץ של משחק פנים, שאמור לספק לא רק נקודות קלות מהקו (גבוהי מכבי עמדו על העונשין רק שש פעמים אמש), אלא גם לעייף את השומרים, לחלץ מהם עבירות ולרווח את משחק ההתקפה כולו. לאמפה, לשם הדוגמה, קלע אומנם 18 נקודות, אך עשה רק סל אחד בצבע.

פעם גרשון היה בז לקבוצות של גאנרים, שמתבססות על זריקות מבחוץ ותלויות בערב קליעה. הוא התגאה במשנה המקצועית הסדורה שלו ובמערך הסקאוטינג המפותח שעזר למכבי להכות את יריבותיה בנקודות החולשה שלהן. קו קדמי שמורכב משומרים אישיים גרועים כמו ספליטר ואליהו היה פעם לחם עבור הקבוצות של גרשון.

אבל דווקא יניב גרין, אולי הסנטר האמיתי היחיד בסגל, שדווקא עשה כמה מהלכים יפים בדקות הראשונות, ירד לנוח בדקה השביעית ונשכח משום מה על הספסל. אולי כי לא קוראים לו לאמפה, וכי הוא לא מרוויח מיליון דולר נטו בשנה, ואולי סתם כי פיני לא נלחם כדי להביא אותו וצריך להראות לכולם שלא נפל עם חתול בשק.

אדם שמקורב מאוד לגרשון אמר לי לפני מספר ימים ש"פיני כבר לא מאמין במשחק גב-לסל". כששאלתי איש מקצוע כיצד מתיישב הדבר עם ימי האפמן ו-וויצ'יץ', השיב אותו אדם כי "גם ניקולה לא היה שחקן מטרה קלאסי. הוא היה מוסר נהדר וחוסם אדיר (בהתקפה), שעבד בעיקר עבור הקלעים". בעיני, לפחות, מדובר בחידוש גדול.

מאמן אחר, ניתן להניח, היה עומד כעת בפני כיתת יורים תקשורתית. השורה הסטטיסטית הסופית של המשחק בויטוריה הייתה די איומה: 27 זריקות מ-2, לעומת 28 זריקות מ-3; יחס אסיסטים/איבודים שלילי (14/12); 70 נקודות מדד. זה מה שיש למכבי המתחדשת להציע?

הנקודה היא שמבחינה מקצועית, גרשון הוא המאמן המאותרג בספורט הישראלי. הוא עדיין זוכה לרספקט אדיר מפרשני הכדורסל. לא ייתכן, אומרים גם הלוחמניים שבהם, שמוח הכדורסל הגדול ביותר שהיה לנו כאן אחראי למספרים כאלו. יש כאן קאץ'. כיצד ייתכן שמי שהכניס לז'רגון הציבורי מונחים כמו "מדד איכות" ו"פילוח זריקות", שנחשב לנביא הגדול של הפיק אנד רול במעבר ונושא בשורת המאץ'-אפ-זון, בוגד כך לפתע בעקרונותיו?

ואולי האשמה היא בכלל בנו; ייתכן שפיני גרשון אף פעם לא ידע שהוא כזה?

ohad@walla.net.il