גז בניוטראל

מאזן בעונה שעברה: 53:29

סיימו את העונה: במקום השלישי בבית הפאסיפי והעשירי במערב

קיץ 2008 לא התחיל באופן מוצלח במיוחד עבור הווריירס כשבארון דייויס, כוכב הקבוצה, החליט לנצל את אופציית השחקן שהיתה לו, ולהשתחרר משנתו האחרונה בחוזה כדי למצוא בית חדש בלוס אנג'לס קליפרס, שם יוכל להגשים את החלום האולטימטיבי של כל כדורסלן באשר הוא: לעשות סרטים. הווריירס, שלפתע נותרו עם בור בעמדה מספר 1 ובנישת הכוכב, ניסו להחליף את הבארון בגילברט ארינאס ואפילו באלטון ברנד, אלא שהראשון חתם מחדש בוושינגטון, והשני הבריז לאותו בארון מדובר, הפר את הבטחתו, והחליט לעזוב את הקליפרס לטובת פילדלפיה. אז הווריירס עשו מה שקבוצות רבות בליגה הזאת עושות כשהן לא מצליחות לשפוך כסף במקום ראוי: הם שפכו אותו במקום לא ראוי. אלטון ברנד לא רוצה לבוא? שאלו בגולדן סטייט. אין בעיה, אנחנו נראה להם מה זה – והחתימו את קורי מגטי הדועך לחוזה בן 50 מיליון דולר לחמש שנים.

אם זה לא הספיק, אז מונטה אליס, חברו של דייויס לקו האחורי של הווריירס ומי שאמור היה להיות הפרצוף של הפרנצ'ייז הזה, שכח לשים מסקרה, וחגג את החוזה החדש שקיבל מהמועדון (66 מיליון דולר ל-6 עונות) עם התרסקות אופנוע, אלא שלראשי הקבוצה הוא דיווח כי הקרע באחת מרצועות הקרסול שלו בכלל נגרם מאימון שערך לבדו. כריס מאלין, הג'נרל מנג'ר של הווריירס, קרא את הבלוף של אליס, והקבוצה החליטה להשעותו מ-30 המשחקים הראשונים שלה – פרק הזמן שלקח, באורח פלא, לאליס להתאושש מהפציעה.

חודש אל תוך העונה הווריירס העבירו את אל הרינגטון לניקס בתמורה לג'מאל קרופורד, מה שרק הגדיל את הבלגאן בקרב הקבוצה הצעירה ביותר בליגה בעונה החולפת, שאמנם החזיקה בהתקפה השניה הכי הטובה ב-NBA (סטטיסטית, כמובן, עם 108.6 נקודות למשחק), אבל ההגנה הנוראית לרוב הביאה סיטואציות בהן הווריירס רצים, מפציצים, מחליקים כיף ושוכחים לרדת להגנה. תשאלו את היריבות, שקלעו על גולדן סטייט ממוצע פסיכוטי של 112 נקודות לערב, ותבינו מדוע הקבוצה אפילו לא היתה קרובה לדגדג את הפלייאוף במערב. בסוף הקיץ החליט המועדון שלא להאריך את חוזהו של כריס מאלין, ולקדם במקום את לארי ריילי למשרת הג'נרל מנג'ר של הקבוצה. כך שלבעיה הכי גדולה שלהם - הסגירה לריבאונד - הם כבר דאגו. יפה.

באו: סטפן קרי (דראפט), ספידי קלקסטון, אייסי לואו (טרייד, אטלנטה), דוון ג'ורג' (טרייד, דאלאס) מייקי מור (שחקן חופשי, בוסטון).

הלכו: ג'מאל קרופורד (טרייד, אטלנטה) מרקו בלינלי (טרייד, טורונטו) מרכוס וויליאמס (שחקן חופשי, ממפיס).

הקיץ הנוכחי החל עם אותו ג'מאל קרופורד, שעזב עם חוזהו המנופח לאטלנטה בתמורה לאייסי לואו וספידי קלקסטון, שני רכזים שבמקרה הטוב יכולים להיות סבירים בליגה, ושלא צפויים לשנות את מאזן הכוחות או חלוקת הדקות של מר דון נלסון בקו האחורי. אלא שהאירוע המרתק של הקיץ עבור גולדן סטייט היה הדראפט, הימים שקדמו לו, והימים שהגיעו לאחר מכן. גולדן סטייט החזיקה בבחירה השביעית, ומיד אחרי שמינסוטה בחרה את מרבית רכזי העולם, היו הווריירס על השעון, כשעל הלוח מונטה אליס. לארי ריילי לא התבלבל וקפץ על הגארד המופלא, תוך שהוא גורם לאוהדי הניקס באשר הם לקפוץ מבניינים מאוד גבוהים ולשרוק שריקת 'בוז' קולקטיבית.

קרי הנפלא מגיע אחרי שלוש עונות פנטסטיות במכללת דייוידסון הקטנה, במדיה ביסס את עצמו כאחד הסקוררים הטובים בקולג'ים. בדרך כלל, קומבו גארדים צעירים שנופלים בין עמדות 1 ו-2 לא ממש מצליחים בליגה הזאת, אבל הסיפור של קרי צפוי להיות אחרת. נכון, השילוב שלו עם מונטה אליס לא נראה אידיאלי על הנייר - שכן שניהם קודם כל סקוררים, ואחר כך, אולי, רכזים - אבל בסגנון הסילוני של דון נלסון הכל יכול לעבוד (על אחת כמה וכמה כשמדובר בשחקן אינטליגנטי כמו קרי), אפילו אם אליס עצמו התבטא במהלך הקיץ כי הוא לא רואה את הרומן הזה פורח.

אחרי הבחירה בקרי צצו שמועות לפיהן הווריירס יעבירו את היהלום הצעיר בצוותא עם ברנדן רייט (שנפצע בהמשך הקיץ וישוב רק בעוד מספר חודשים) ואנדריס ביידרינס לפיניקס בתמורה לאמארה סטודמאייר, אלא שזה לא ממש קרה, והווריירס הסתפקו בשליחת הידית הפוטנציאלית של מרקו בלינלי לטורונטו תמורת דוון ג'ורג' והנחת הקשישים שלו לאוטובוס. לקראת סוף הקיץ הראה סטיבן ג'קסון קפטן אמיתי מה הוא, והביע באופן פומבי את רצונו לעבור למועדון מצליח יותר. אם תהיתם, הוא עדיין מחפש טרייד גם בימים אלה, כך שאם מישהו שומע על עסקה עתידית טובה, שישלח מייל למערכת בבקשה. וזהו, פחות או יותר. מייקי מור המבוגר לא באמת פותר לגולדן סטייט את הבעיה שלה בצבע, ושתי הבעיות הכי גדולות מהעונה שעברה – היעדר מנהל משחק טבעי ועוד כמה שחקני הגנה במהותם – לא באמת נפתרו. זו עדיין אותה גולדן סטייט – צעירה, מלהיבה, ועם פוטנציאל להפסיד כמעט בכל משחק נתון משהו כמו 155:149.

חמישייה: מונטה אליס, קורי מגטי, סטיבן ג'קסון, אנתוני ראנדולף, אנדריס ביידרינס

ספסל: סטפן קרי, אייסי לואו, סי ג'יי ווטסון, ספידי קלקסטון, אנטוני מורו, קלנה אזובוקי, דוון ג'ורג', ברנדן רייט, מייקי מור, רוני טוריאף, שון פרואיט.

מאמן: דון נלסון (עונה רביעית)

מועמד לפריצה:

על הנייר, אנתוני ראנדולף הוא הפורוורד הטיפוסי ל'נליבול' שמנהיג דון נלסון: ארוך, אתלטי, וכזה שמסוגל לרוץ את המגרש כמו גארד. ואכן, אחרי עונת רוקי מעט מהוססת, במהלכה שיחק רק 18 דקות לערב, סיים ראנדולף את חודש אפריל עם 15 נקודות ו-10 ריבאונדים פר ערב, אלא שאת ההצגה האמיתית הוא שמר לקיץ הנוכחי. את ליגת הקיץ בוגאס הוא סיים עם כמעט 27 נקודות ביותר מ-60 אחוזי שדה, 8.5 ריבאונדים, 3 חסימות ומעל 2 חטיפות בממוצע. כשקלע 42 נקודות על הראש של שיקגו, הוא אמר בצניעות: "לא הורדתי ריבאונדים כמו שצריך הערב". ובכן, ריבאונדים או לא - זו צריכה להיות העונה בה ראנדולף הופך את הכישרון העצום שלו ליכולת, ואם נלסון אכן יעלה אותו בחמישיה כפי שמסתמן, הרי לכם מועמד וודאי לתואר השחקן המשתפר של השנה.

מועמד לדעיכה:

בשיאו, דוון ג'ורג' היה שחקן שרצית לצידך, ואם לא אהדת את הלייקרס - סביר להניח ששנאת אותו. הוא היה רול-פלייר קלאסי ומלוכלך, שתמיד ידע לשים את המרפק או הצ'אקה בזמן ובמקום הנכון. אלא שמאז 2003-2004, הקריירה של הסמול פורוורד נמצאת בדעיכה מתמדת, ואחרי שלוש עונות חסרות משמעות או תועלת בדאלאס, הוא מגיע לגולדן סטייט כשיש לו ימבה של חבר'ה צעירים על הבלטה, וכולם רצים, רוצים ויכולים יותר ממנו. בכלל לא בטוח שג'ורג' יזכה לראות מספר דו-ספרתי בעמודת הדקות העונה; הרבה יותר סביר שהוא ורוני טוריאף יריצו צ'יזבאטים על קובי בריאנט בספסל.


אקס פקטור:

קצת עצוב איך שהקריירה של מונטה אליס - שהיתה בדרך הבטוחה להפוך אותו לאחד הקומבו גארדים הטובים והמלהיבים בליגה - דעכה בטווח של שנה בלבד. לקראת סיום 2007-2008, סטיבן איי סמית' מ-ESPN, בחור שצועק למקצועו, אמר שלאליס "יש פוטנציאל להיות דומיננטי כמו מייקל ג'ורדן". סמית', כמובן, הגזים (בשביל זה משלמים לו), אבל קומבו גארד תזזיתי וחסר פחד שקולע 20 נקודות למשחק ב-53 אחוז מהשדה לא יכול להיות נטול פוטנציאל. אלא שאליס, כאמור, נפצע, שיקר, נקנס ונעדר, ובעונה שעברה הוא שיחק רק 25 משחקים, בהם אחוזי השדה שלו צנחו ל-45%. אם הקומבו גארד הצעיר יצליח לחזור לסורו, הוא ירכיב ביחד עם סטפן קרי את אחד הקווים האחוריים המוכשרים והמרתקים בליגה, כזה שישלים אחד את השני באופן כמעט מושלם, ובבת אחת יציב את הווריירס כאחת מקבוצות העתיד. מצד שני, אם אליס ימשיך להתבטא בתקשורת כנגד השילוב האפשרי ולא ייתן לו לקרות, אחד מהשניים יצטרך לעזוב, ולגולדן סטייט ייקח זמן רב עד שתמצא את הבק-קורט של העתיד שלה.

תסריט אופטימי:

ראנדולף מקיים את כל ההבטחות, אליס וקרי מפציצים 40 נקודות בצוותא כל ערב, הגאונות של דון נלסון מחפה על החסרונות היחסיים בריצה ובטירוף, וגולדן סטייט טסה כל הדרך אל המקום השביעי במערב, ומיתוג מחודש כקבוצה ההיא שאף אחד לא רוצה לפגוש בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

תסריט פסימי:

ראנדולף לא מצליח לשחזר את היכולת מליגת הקיץ בוגאס, ודון נלסון חותך מהסגל את רוני טוריאף ומייקי מור לטובת שתי מכונות מזל, כדי שהפורוורד שלו ירגיש בבית. אליס וקרי דורכים אחד לשני על הרגליים, ובאקט של ייאוש בחודש פברואר מחליט לארי ריילי לשלוח את השני לניקס בתמורה לג'ורדן היל. אליס, בתגובה, נופל מהקורקינט בחודש ינואר ומשקר כי דרכה עליו פרה.

תחזית:

קרי או לא קרי, ראנדולף משופר או ראנדולף של העונה שעברה, בסופו של דבר גולדן סטייט היא אותה גולדן סטייט, והאיש העומד בראשה הוא עדיין האיש שעומד בראשה. גם העונה דון נלסון ינהיג סגנון התקפי מופרע לחלוטין לצד הגנה נרפית וחדירה, ולצד נצחונות גדולים ומרשימים, הווריירס יפלו אחת לשבועיים מול הניו ג'רזיות של הליגה. זה יספיק למקום ה-12 במערב, לא יותר.