דירוג העשור: הפאשלות הגדולות

"כשהבסיס לא טוב, המסגרת מתמוטטת", סיפרה ורד בורוכובסקי לתקשורת הישראלית יממה לפני שזינקה למוקדמות במשחה 200 מטר מעורב אישי באולימפיאדת אתונה 2004. השחיינית הישראלית התייחסה להכנה הלקויה אותה עברה בווינגייט, אלא שמה שקרה אחר כך לא קשור כלל להכנה. רגע לפני הזינוק נקרע גומי המשקפת של בורוכבסקי, ולישראלית לא היתה משקפת רזרבית. כן, קראתם נכון: לא, היתה, משקפת, רזרבית. באולימפיאדה. בורוכובסקי החליטה לקפוץ למים ללא משקפת ועם עיניים חשופות. היא סיימה במקום ה-24 מתוך 28, והפכה מושא ללעג ישראלי טיפוסי, אלא שבאותם ימים, קשה היה להאשים את הציבור שלעג לה. אולימפיאדות אמורות להיות הרגעים שמאחדים אומות, ולרוב גם משקפים את המדינה. אלה שטובות בספורט חוזרות עם המון מדליות. הקטנות מסתפקות באיזו מדליה מכובדת אחת או שתיים ואנחנו, לנו לא נותר אלא לצחוק, כיאה לבדיחה שהיינו באותם ימים.

אחרי הניצחון 1:2 בטדי, האלופה הישראלית יצאה למפגש מול ויסלה קראקוב בפולין בידיעה שגם תיקו יספיק לה כדי לדלג הלאה, לסיבוב המוקדמות השלישי והאחרון של ליגת האלופות ולמפגש היסטורי, היסטרי, יוצא דופן עם ברצלונה הגדולה. הבית"רים יצאו זחוחים לקראקוב. את האליפות הם לקחו בקלות, והכסף של גאידמק סינוור את כל אותם אנשים שרק חיפשו סיבה להסתנוור. ויסלה קראקוב, מצידה, ענתה על הדשא, ואיזו תשובה זו היתה: הפולנים קרעו את הירושלמים עם 0:5 משפיל שעשה הרבה יותר מלהדיח את בית"ר מליגת האלופות ולמנוע את אותו מפגש עם הקטאלונים. בבת אחת, הבועה הבית"רית התנפצה באופן שקצת הזכיר פיצוץ של בועות היי-טק. הכסף והניהול של גאידמק התגלו כסוג של בלוף, ובמקום לעשות עוד צעד אחד קדימה ולהתקדם כמועדון ששואף גבוה, בית"ר עשתה ארבעה צעדים אחורה, ועד עצם היום הזה היא נמצאת בתהליך שיקום.

הכל כבר היה מוכן. הירוקים הביסו בקלילות את האקה הפינית 0:4 והעפילו לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות. בהגרלה קיבלה חיפה את ליברפול. אלא שבוקר אחד בתחילת אוגוסט, התברר כי באותו משחק מול הפינים, חיפה שיתפה את וואליד באדיר על אף שאמור היה לרצות עונש השעיה. בירור זריז גילה כי פקס שהגיע למשרדי הקבוצה ובו פירוט על מצבת המורחקים של הקבוצה לא נקרא, או לא הובן כראוי. אופ"א הטילה על החיפאים הפסד טכני, וכל שנותר לאוהדי הקבוצה היה לראות את ליברפול מדלגת מעל האקה אל עבר ליגת האלופות, ולהישאר עם הזיכרון המר שעם כל הכבוד לצ'מפיונס, זו עדיין ארץ ישראל, ארץ שמסוגלת לאפשר לפקסימיליה להרוס לה חלום קולקטיבי.

העונה השחורה ההיא (2007/08) התחילה דווקא בצבע כשעודד קטש, אחד השחקנים המזוהים ביותר עם מכבי ואייקון תרבותי וסמלי, מונה למאמן הקבוצה לקול תשואות האוהדים. אלא שבניית הסגל המעט קלוקלת וההפסדים שבאו בעקבותיה הראו לסמל האהוב את הדלת, ממנה יצאו אנשים אהובים יותר ופחות ממנו ברבות השנים. את המקום של קטש לקח מכביסט נוסף, צביקה שרף, אלא שבמקום לנסוק למעלה, הצהובים הידרדרו למקומות ששכחו שקיימים. על אף שהצליחו להעפיל לגמר היורוליג, הצהובים לא איבדו באותה עונה רק את גביע המדינה ואת האליפות, כי אם גם את המעמד המיתולוגי והמאיים. לפתע, מכבי תל אביב עברה מלהיות הקבוצה ההיא, שלוקחת אליפות בעיניים עצומות, לכזו שמפחדת לעצום עיניים מחשש שאיזה מאליק דיקסון יפרוץ לה לארון הגביעים.

בהיסטוריית הכדורגל המקומי קשה לזכור קבוצת חלומות כמו זו שהתקבצה לה במכבי תל אביב בעונת 2005/2006: אייל ברקוביץ', כביכול השחקן הגדול בכל הזמנים הישר מאנגליה, ג'ובאני רוסו, כביכול הזר הגדול בכל הזמנים הישר ממכבי חיפה, וכמובן אבי נמני, כביכול גדול שחקני המועדון הצהוב בכל הזמנים הישר מבית"ר ירושלים. אלא שהמציאות הביאה איתה סיפור אחר לגמרי, באופן מעשי ותפיסתי: הקבוצה שהיתה אמורה לקחת אליפות בהליכה ולהצית את הדמיון סיימה את אותה עונה במקום השישי בלבד, וחמור מכך, ניפצה לנו יותר מדי מיתוסים: אולי ברקוביץ' לא כזה גדול, אולי נמני לא כזה גדול, אולי רוסו לא כזה גדול, ואולי בכדורגל הישראלי אין באמת מקום לקבוצות חלומות.

נבחרת ישראל של הקמפיין הנוכחי – עם ניצחון ביתי אחד על לוקסמבורג, ההגרלה הכי קלה שקיבלנו ושנקבל אי פעם תסתיים, ככל הנראה, במפח נפש נוסף. התרגלנו לא להעפיל לאליפויות אירופה ומונדיאלים, אבל הכישלון הזה כבר שבר שיאים חדשים.

הפסקות חשמל ברמת גן - מכבי חיפה מובילה 0:2 על רוזנבורג הגדולה בסיבוב המוקדמות האחרון ליגת האלופות. ואז החשמל באצטדיון רמת גן נפל, ואיתו המומנטום הירוק. עם חידוש המשחק חזרו הנורבגים לעניינים, ולאחר הפסקת חשמל ביזיוניות נוספת הם כפו הארכה, השוו, וכיבו את האור על החלום החיפאי.

יוחאי הלוי – אנשי המשלחת הישראלית לאליפות העולם האחרונה לא שמעו את הקריאה להיכנס לחדר ההמתנה, וקופץ המשולשת הישראלי לא הספיק להירשם לתחרות שעבורה התאמן כל כך הרבה. איכשהו, הציבור הישראלי כבר לא היה כל כך מופתע. התרגלנו.

סנטה קולומה. לא צריך להוסיף יותר, נכון?

איתי מגידי באולימפיאדת בייג'ינג. עדיף שלא נדבר על זה יותר.