דרור נקרע

מי זוכר עכשיו שמינויו של דרור קשטן למאמן נבחרת ישראל היה קונצנזוס? אחד המאמנים המעוטרים והמוערכים בכדורגל הישראלי תפס את כיסא המאמן הלאומי בשיא הטבעיות, והציפיות היו בשמים: קיווינו שהסדר יחזור, שהגאווה תשוב, שהבחורים יהיו ממושמעים ופטריוטים, ומי יודע, אולי אפילו נעלה למונדיאל. ואז זה התחיל

זה לא רק הזימונים השערורייתיים, ההרכבים הפרובוקטיביים או המערכים ההגנתיים, הבעיה הכי גדולה של קשטן גדולה הייתה היכולת של שחקניו על הדשא. ככל שעבר הזמן ויכולתה של הנבחרת רק הלכה והידרדרה, היא כבר הפסיקה לעניין את הציבור. הקמפיין למונדיאל, זה שאמור היה להביא אותנו לגביע העולמי בזכות הגרלה חלומית, הסתיים בסטירה לפרצוף. מלטביה

עצוב היה לראות אותו אתמול ברמת גן. משהו נראה כבוי בפרצוף הזועף של הגנרל הוותיק, וגם העמידה העצבנית שלו על הקווים נראתה עייפה ורפויה. נדמה שלא רק השחקנים, גם קשטן עצמו הרים ידיים, כשקלט לפתע שמשהו בדרך שלו היה לא נכון, שהכל השתבש, שהבחירות שלו הובילו לכישלון, לאכזבה, ובעיקר למבוכה גדולה

החילוף של בניון סימל את כל הקדנציה של קשטן. זה לא שבניון שיחק כל כך טוב מול הלטבים, אבל נדמה שהחילוף שלו היה עוד מפגן כוח של המאמן, עוד ניסיון שלו להראות מי הבוס האמיתי, עוד סדרת חינוך לשחקניו הסוררים, עוד ספין כדי להסית ממנו את האש, ובסופו של דבר, עוד החלטה אומללה ופרובוקטיבית

נדמה שקשטן ועוזרו הנאמן שגו לאורך כל הדרך. המלחמות התקשורתיות שניסה לנהל משה סיני נחלו תבוסה מהדהדת, והדימוי של הצוות המקצועי רק הלך והידרדר ככל שהתקדם הקמפיין. השיא היה אתמול. גם אם התגובה של בניון לחילוף שלו הייתה מוגזמת, אסור לשכוח שגם עוזר המאמן סיני הגיב לאירוע בצורה קיצונית, כשהתעמת עם הקפטן על הספסל, ונזף בו לעיני כולם בסצינה שלא הולמת את המעמד

נדמה ששיא המיאוס מהמאמנים הלאומיים מגיע בסיום המשחק, כשקשטן מגיע לעמדת הראיונות. או אז הוא שוב עונה באיטיות, שולף את הקלישאות הברורות והמעצבנות, מזכיר לכולנו כמה הוא מיושן ואפור, ומבהיר מדוע גם לחלק משחקניו אבדה אליו הסבלנות. אנחנו נמשיך לחלום, בלי קשטן. תודה ולהתראות