סיכויי זכייה ביורובאסקט? 1 ל-4

תגידו מה שתגידו על הכדורסל הישראלי – שהוא גוסס, שהוא מת כבר לפני 20 שנה ופשוט לא יודע את זה, שהוא בלוף אחד גדול – תגידו, וזה לא יהיה רלוונטי כשאליפות אירופה 2009 בפתח. מעבר לנבחרת ישראל, שעלתה באורח פלא ליורובאסקט, זו שעל הסגל שלה, הציפיות שלה והסיכויים שלה נשפכו ויישפכו עוד אלפי מילים עד פתיחת האליפות עצמה - קשה שלא להרגיש כאילו יורובאסקט 2009 בפולין עומד בסימן ישראלי משהו, לפחות מהפינה הפרובינציאלית שלנו. 25 אחוז מהאנשים שיעמדו על הקווים באליפות הזאת ויחשבו איך עוצרים את הפיק & רול של היריבה אוכלים את השניצל שלהם עם פירה, וזה לא הישג של מה בכך.

מעבר לצביקה שרף והחבורה שלו, ימשיך דייויד בלאט להסתכל גבוה עם הנבחרת הרוסית, בעוד פיני גרשון בבולגריה ומולי קצורין בפולין ינסו להפתיע. בהסתכלות שטחית אפשר לשמוח ולהלל, לדבר על מעצמת כדורסל בהיחבא, אבל האמת תהיה רחוקה יותר. על אף שלישראל ארבעה מאמנים באליפות הזאת – אחד יותר מליטא, שבמקום השני, שניים יותר מסרביה, שבשלישי – לאו דווקא מדובר במגמה או באקט מייצג. וגם לנושא הזה אולי עדיף שלא להיכנס. אנחנו כאן בשביל לדבר נקודתית על כל אחד מארבעת המאמנים והנבחרת שלו. בואו נצא לדרך.

רקע:

שרף קיבל את מושכות הנבחרת הלאומית ב-2005, לאחר פארסת דייויד בלאט. מצב הנבחרת לא היה מעודד במיוחד באותם ימים, אלא ששרף צלח את טורניר ההזדמנות האחרונה, ואפילו הוביל את הנבחרת לאליפות לא רעה בכלל. ב-2007 שוב העפילה הנבחרת לאליפות אירופה דרך ההזדמנות האחרונה, ובמוקדמות האליפות הנוכחית נעזרו החבורה בכחול-לבן בנסים סטטיסטיים ומשחק אחרון נהדר כדי להעפיל לאליפות. במשך כהונתו, נע שרף בין תהומות כוללים וניסים אקראיים בלי קו מאחד של ממש.

סגל:

זה לא סוד שמאז פרישתו של עודד קטש, נבחרת ישראל היא קודם כל נבחרת – בלי כוכבי על, בלי כוכבים של ממש. הודעת הפרישה של מאיר טפירו הקיץ רק הופכת את מגמת העבר לחזקה יותר, ואם מוסיפים למשוואה את הנציג הישראלי הראשון ב-NBA שמחליט לבלות את הקיץ באימונים מעבר לים, מקבלים – השנה, יותר מתמיד – סגל מעט אפור, שינסה לקיים את המוטיב הקלאסי של שרף ושל הנבחרת כולה לאורך השנים: השלם גדול יותר מסך חלקיו. בהיעדר טפירו וכספי, הנבחרת הזו היא קודם של יותם הלפרין וליאור אליהו, כשמספר משחקים טובים של טל בורשטיין וגל מקל במשחקי ההכנה מביאים איתם תקווה שמא יצמח לנו – מחדש או משום מקום – מנהיג חדש בקו האחורי.

ציפיות:

גם אם לוקחים את הסגל הבינוני משהו בחשבון, נבחרת ישראל יכולה להגיד תודה פעמיים: ראשית על שהגיעה לטורניר, ושנית על שקיבלה בית שהוא, בסופו של דבר, סביר; יוון מגיעה ללא כמה מהכוכבים הגדולים ביותר שלה, קרואטיה היא כבר לא קרואטיה המאיימת של העבר, ומקדוניה היא נבחרת שביום נתון שרף ושחקניו צריכים לנצח. כמו בכל אליפות, סביר שניצחון אסטרטגי אחד – במקרה הזה, על מקדוניה – יספיק כדי להעפיל לשלב הבא, שם כבר צפויות להמתין רוסיה, צרפת וגרמניה. על אף ההצהרות הבומבסטיות של צביקה שרף בתחילת הקיץ, רבע גמר נראה כמו חלום רחוק כרגע. עם זאת, משחקי הדירוג על מקומות 9-12 לא אמורים להיחשב כישלון צורם.

רקע:

מונה למאמן הנבחרת הרוסית במרץ 2006, כשברקע קולות המאמנים המקומיים שתוהים מדוע למנות מאמן זר למשרה. אלא שאיגוד הכדורסל הרוסי, שראה את הנבחרת הלאומית שלו לא מצליחה אפילו להעפיל לאתונה 2004 או אליפות העולם ביפן ב-2006, החליט ללכת עם הישראלי, וצדק: ב-2007, עם סגל מאוזן ולא רע אך בו בזמן לא אחד מהמשובחים באליפות, בלאט סחב את נבחרת רוסיה כל הדרך אל הגמר, וניצחון 59:60 ענק על נבחרת ספרד. זו הייתה הזכייה הראשונה של רוסיה באליפות אירופה, ומיותר לציין, גם הראשונה של מאמן ישראלי כלשהו בטורניר היוקרתי.

סגל:

על פניו, מאותו משחק מופלא נגד ספרד נשארו לא מעט שחקנים בסגל הרוסי, אלא ששחקני המפתח – אלא שעשו ויעשו את ההבדל בין מקום שישי ומדליה – לא יוכלו לעזור השנה לבלאט. ראשית, ה-MVP של האליפות הקודמת והכוכב הבלתי מעורער של רוסיה, אנדרי קירילנקו, ישב עם המאמן הישראלי לשיחה לפני חודש, בו הודיע לו כי ברצונו לנוח הקיץ – מ"סיבות אישיות". בלאט אישר. בנוסף, ג'יי אר הולדן, המתאזרח האמריקאי שנתן לרוסיה את ניצוצות היכולת האישית מהקו האחורי, החליט לפרוש מהנבחרת, ומי שיחליף אותו על תקן המתאזרח התורן יהיה מיודענו, קלי מקארתי.

ציפיות:

כפועל יוצא של היעדרות שני הכוכבים הגדולים, רוסיה הנוכחית תיבנה – עוד יותר מבעבר – על משחק קבוצתי ומאוזן, ואולי זו בסך הכל דרך יפה יותר להגדיר בינוניות. אלה שכן יהיו שם – מוניה, חריאפה, מורגנוב, ביקוב – לא צריכים להיתקל בקשיים רבים מדי להעפיל שלב מבית ב' (שכולל גם את גרמניה, לטביה וצרפת). מה הלאה? הכל פתוח. גם בפתיחת אליפות אירופה 2007 רוסיה לא הרשימה יותר מדי, אך ידעה להעביר הילוך ולהשתפר ככל שהשלבים הפכו גדולים יותר, וכולם זוכרים איך זה נגמר אז. הפעם, בהתאם לנסיבות, כל דבר מעבר לרבע גמר יכול להיחשב כהישג מוצלח.

רקע:

אחרי שהוביל את נבחרת ישראל לשלוש אליפויות אירופה, ינסה המאמן הוותיק להראות שזה שהוא לא אימן קבוצה בארץ הקודש כבר זמן רב, לא אומר שצריך לשכוח אותו לגמרי. קצורין מונה למאמן הנבחרת הפולנית במרץ 2008, אחרי שתי קדנציות שונות בהן אימן קבוצות במדינה. פולין, מארחת הטורניר, לא נזקקה לטורניר מוקדמות, וזו תהיה ההופעה השנייה שלה בסך הכל על מרכז במת הכדורסל האירופאי מאז אליפות אירופה 1997 בספרד.

סגל:

זו כבר לא הנבחרת של אדם וויצ'יק הבלתי נגמר, על אף שהוא עדיין בסגל, גם בגיל 38 וחצי. כעת, בגלגולה הנוכחי והמוכשר – בטח יחסית לשנים עברו – הנבחרת הפולנית נשענת על שלושה שחקנים עיקריים. הראשון, מאצ'יי לאמפה, הולך ללבוש צהוב בעונה הקרובה; השני, דייויד לוגאן, ביסס עצמו כשחקן אירופאי לא רע בכלל וכפולני מהשורה לפני מספר חודשים; השלישי, מרצ'ין גורטאט, נתן פלייאוף נהדר עם סגנית אלופת ה-NBA, אורלנדו, פלייאוף שגם נתן לו חוזה חדש ונאה. מלבד השלישייה הזאת, לקצורין מספר שחקנים משלימים שמפוזרים ברחבי פולין ואירופה, אבל אין ספק שהאליפות של פולין תקום ותיפול על השילוש הקדוש.

ציפיות:

המזל של פולין הוא כפול; מלבד העובדה שנושאי רגשות האשם המהלכים לא היו צריכים לעבור מוקדמות, שכן הם מארחים את הטורניר, הוגרלו ידידינו לבית ד' של האליפות – ככל הנראה הבית הקל מכולם. ליטא (שלא מגיעה חזקה כמו באליפויות קודמות) וטורקיה אמנם חזקות מהפולנים החביבים, אבל כשהנבחרת הרביעית בבית היא בולגריה – אליה נגיע עוד רגע – קצורין ושחקניו בהחלט יכולים לשים כמטרה את שלב הבתים הבא. ניצחון אחד על פיני גרשון צריך להספיק, ומשם והלאה – מי יודע. המומנטום והקהל עשויים לסחוב את הפולנים רחוק יותר משהם אי פעם הגיעו.

רקע:

כשקיבל את הג'וב אי שם באוקטובר 2007, פיני גרשון מיהר להסביר במסיבת עיתונאים שלא עשה כך בגלל הכסף; הוא כאן בשביל האתגר. ובכן, אתגר רצה, אתגר יקבל: עברו הרבה מים בנהר הסטרומה מאז אותם שנים קסומות של הכדורסל הבולגרי בשנות ה-50, 60 ו-70. מאז 1993 העפילה הנבחרת הבולגרית רק פעם אחת לאליפות אירופה, וגם אז, ב-2005, זה הסתיים במקום ה-13. לא ברור האם אחד המאמנים הטובים ביבשת יצליח לשנות את המצב הקיים בכדורסל הבולגרי, אבל דבר אחד בטוח: לאליפות אירופה הוא הביא אותם, ולא סתם - בבית המוקדמות בולגריה סיימה שניה, מקום אחד מתחת לסרביה ואחד מעל איטליה. זה כבר משהו.

סגל:

אחרי שקלויאן איבנוב נופה מהנבחרת, החליט אחיו, דיאן, לעזוב מרצונו. לאחר מספר שיחות עם גרשון, חזרו האחים לבית איבנוב לסגל, וייטלו חלק באליפות. מי שלא יעשה כך הוא איברהים ג'אבר, המתאזרח האמריקאי שהיה אמור להיות אחד משחקני המפתח, ושפרש בגלל שהיורובאסקט מתנגש לו עם צום הרמדאן. ללא ג'אבר, אנדרה אואנס מרד-סטאר בלגרד צפוי להיכנס לנישת הגארד המתאזרח של הנבחרת, ולהוות את אחד משחקניה החשובים. כך או כך, הכוכב של הבולגרים היה וממשיך להיות טודור סטויקוב, מלך הסלים והאסיסטים של מפעל היול"ב קאפ, זכרונו לברכה. מלבד הקפטן הוותיק, הסקורר השני מהקו האחורי הוא פיליפ וידנוב, שחקן גרנאדה.

ציפיות:

אם לשפוט על פי השנים האחרונות, הבולגרים כבר עשו את שלהם בעצם ההעפלה לאליפות מבית מוקדמות בו לא היו אמורים לסיים כאחת משתי הראשונות. בדומה לפולין של קצורין – ולמעשה, גם לישראל של שרף – גם בבולגריה מודעים להנחה כי ניצחון במשחק אחד (במקרה הזה, על פולין) עשוי להעלות אותם ל-12 האחרונות. על הנייר הבולגרים מהווים את הנבחרת החלשה ביותר בבית, וגם אם הם לא יעפילו לשלב הבא – מולי קצורין ופולין כן. בחישוב מהיר ועתידני, לא מן הנמנע שבין 12 הנבחרת הטובות באירופה יזיעו שלושה מאמנים ישראלים על הקווים. לא בטוח שזה אומר משהו, אבל איך שלא יהיה, כבר מדובר בשינוי מרענן: עד היום חיפשנו להיאחז בדרכים ואלמנטים שיעצימו את הכדורסל הישראלי, והנה – הנה אנחנו כבר מנסים לגמד אותו.