למרות הכל, עדיין אופטימי

אריק שיבק יושב בימים האחרונים בבית, ומחכה. בזמן שהקבוצות בישראל כבר מתחילות את ההכנות לקראת העונה הקרובה, שיבק עדיין בחוסר ודאות. על אף שהוא זכה אשתקד באליפות שנייה ברציפות בהולנד (ושלישית בסך הכל), כלל לא בטוח שהוא יחזור לאמן את אמסטרדם גם בעונה הבאה. "נכון לעכשיו המצב באמסטרדם לא ברור", אומר שיבק בראיון לוואלה! ספורט, "כרגע הקבוצה היא רק שם. החברה שמאמצת את הקבוצה פשטה את הרגל. הבעלים מנסים למצוא פתרונות כלכליים ונכון לרגע זה לא מצליחים למצוא, כך שיש לי חוזה אבל אין קבוצה. חוץ מזה, יש להם חובות עבר גדולים לכולנו מהעונה החולפת".

לא רק צרות כלכליות עברו על אמסטרדם. באמצע השבוע עמדה הקבוצה מול ערעור של סגנית האלופה דן בוש, על כך שהאליפות של אמסטרדם אינה חוקית, בעקבות העובדה שכוכב הקבוצה אוריאן גרין נתפס על סמים לאחר המשחק הרביעי בגמר הפלייאוף. "אתמול הוכרז רשמית שזכינו באליפות אחרי שהערעור של דן בוש נדחה", מספר שיבק בספק חיוך ספק ייאוש, "באופן פרדוקסלי זה מגדיל את הבעיה, כי לכולנו יש בונוסים של אליפות, ויש חובות עבר גדולים. על פי חוזה ועל פי חוק כולנו משוחררים מהחוזים ארוכי הטווח, אז בהחלט המצב היום לא סימפתי".

כשמדברים עם שיבק על התקופה שעבר באמסטרדם מאז הקריסה הכלכלית, הוא יודע לספר בגבורה על ימים לא פשוטים. "הבעיות התחילו בינואר בעונה שעברה. זה היה תהליך די ארוך של טיפול במשבר שפגע בכולנו, משבר הכלכלי בעולם שפגע גם בקבוצה. לאמן קבוצה שלא מקבלת כסף זה לא דבר קל, ואני גם הייתי בחבילה. זה לא שאני קיבלתי כסף ואחרים לא. נאלצנו להתמודד כמעט חמישה חודשים במערכת שלא מקבלת כספים. מדי פעם היינו מקבלים 50 אחוז מהשכר בערך, וזה יוצר בעיות לא קלות ברמה של מוטיבציה, וניסיון לשמור על משמעת בתוך הקבוצה".

למרות הקשיים, שיבק ידע להוביל את הקבוצה עד לאליפות. "במצב הזה נכנסתי לתמונה ואמרתי לעצמי שאני פשוט הולך עם זה, ומי שנשאר - שיישאר בשביל לקחת אליפות. בשלב הראשון הלך שחקן אחד, אחרי זה הלך שחקן נוסף. בפלייאוף איבדנו גם את אוריאן גרין, שזה לא היה קשור למצב, אבל נשארנו עם חמישה שחקנים בשלושת המשחקים האחרונים, והצלחנו במשחק השביעי לקחת את האליפות. זה לא היה פשוט, אפילו שינינו שיטת משחק, אבל אני שמח שזה נגמר ככה. פעם אולי אכתוב מאמר על ההתמודדות הזו עם המשבר בחמשת החודשים האחרונים של העונה, אולי זה יעניין כמה אנשים".

שיבק פותח עונה שישית באירופה, שארבע מתוכן באמסטרדם ועוד שנתיים באנטוורפן. "הבאתי את הכדורסל הישראלי לבלגיה והולנד", מסביר המאמן את התרומה שלו להתפתחות של הכדורסל במדינות הללו. "גם אימנתי וגם עשיתי את כל מה שהייתי רגיל בישראל, רק באירופה".

שיבק אף מציע לכדורסל הישראלי לאמץ חוק הולנדי. "לכל קבוצה בליגה הראשונה צריכה להיות קבוצה בליגה השנייה", אומר שיבק, בהצעה שיכולה להיות רלוונטית עם החזרה הצפויה של מכבי דרום והרכישה של קרית טבעון בידי מכבי חיפה, "זה אומר שלפחות ארבעת או חמשת השחקנים האחרונים בסגל משתתפים גם במשחקי הליגה השנייה. אלו דברים שהיו בארץ, אבל נפסקו בגלל בעיות כלכליות. הייתי העוזר של פיני גרשון במכבי חיפה לפני 25 שנה, לה היה את מכבי בת גלים. כשאימנתי את מכבי דרום בליגה השנייה, זה היה נחשב יותר מלאמן בליגה הראשונה. אולי זה יאלץ את הקבוצות הגדולות לנסות לבנות שחקנים מלמטה".

ואם במתן הזדמנויות לשחקנים צעירים עסקינן, הרי שאין כמו אריק שיבק לספר על המשבר של הנבחרות הצעירות. המאמן שבשנת 2004 הוביל את נבחרת העתודה של הלפרין, לימונד ואליהו למדליית הכסף באליפות אירופה, לקח קשה את הירידה לדרג ב'. "זה עשה לי רע", מספר המאמן, "הלכתי לים לצעוד אחרי זה, לא יכולתי להישאר בבית. זה אולי נשמע ציוני ופטריוטי, אבל הכדורסל הישראלי מאוד חשוב לי. כאב לי שהעתודה ירדה לדרג ב', בעיקר בשביל הכדורסל הישראלי, אבל גם בשביל השחקנים והמאמן. אני יודע כמה קשה לחזור לדרג א'".

לעומת לא מעט ציניקנים שמנבאים את הסוף הקרב של הענף, המאמן הישראלי בטוח שהפתרונות לא רחוקים. "יש מספיק אנשי מקצוע טובים בישראל, אנחנו אפילו מייצאים אנשי מקצוע לחו"ל" יודע שיבק, "אנחנו צריכים פשוט לשבת ולראות מה קרה. אנחנו לא צריכים להגיד שכלום לא קרה, אבל אני לא מאלה ששולפים ואומר שצריך להעיף אנשים. צריך לבדוק בצורה רצינית מה עשינו טוב עד שנה מסוימת ומה עשינו מאז, ולעשות הערכה מחדש. אני לא חושב שהמערכת לא טובה, זה מרחיק לכת. לאורך השנים היו הצלחות רבות. אנחנו מלקים את עצמנו יותר מדי לפעמים. עצם ההופעה הרצופה מאז 1992 זה הישג ענק. לא הכל רע. צריך לבדוק הרבה דברים, אבל יש גם דברים שצריך לשמר אותם. כשבאתי להולנד ישבו איתי מאנשים מהאיגוד, ואחרי זה גדי קידר קיבל את הנבחרת, והם העתיקו מאיתנו תוכניות. השנה הם עלו לדרג א' אחרי שנים שהם לא היו שם. אני חושב שזה פאזל של הרבה חלקים, אבל אם לא נשפר את הליקויים, עוד חמש שנים נרגיש חור בנבחרת הבוגרת".

מאותה נבחרת מופלאה של שיבק, כאמור, יצאו שלושה שחקנים שצפויים להוביל את נבחרת ישראל באליפות אירופה הקרובה, אבל רוב חבריהם מנבחרת העתודה של שנת 2000 לא הצליחו לבצע את הפריצה. "הלוואי שמכל שנתון נוציא לא שלושה, אלא שחקן אחד", יודע שיבק, "עומרי כספי אחד, או יותם הלפרין אחד, או רביב לימונד או ליאור אליהו, ואז מצבנו יהיה מצוין. זה עניין של עומק. ליאור ליפשיץ, למשל, הוא שחקן ליגה לגיטימי, והיה מאוד חשוב אצלנו בנבחרת. אנחנו לא יוון או ספרד ובטוח שלא עמוקים כמוהם. זה טבעי שלא כולם יפרצו".

בתור מי שהיה עוזר המאמן של צביקה שרף ב-2007 ביחד עם רוני בוסאני, שיבק יושב היום ומתבונן בנבחרת לפני אחת המשימות הגדולות שלה, ואולי לפני אחד ההישגים הגדולים של הכדורסל הישראלי. "השלם בנבחרות ישראל תמיד גדול מכל החלקים, זו לא סתם קלישאה", יודע שיבק, "גם הנבחרת שלי ב-2004 רצתה רק מקומות 5 עד 8. אם אתה לוקח שחקן כשחקן, אז לנבחרות האחרות יש כדורסלנים טובים יותר, אבל לנו יש צוות מקצועי שיודע לחבר קבוצה ולהביא את הטקטיקה והלחימה. אנחנו טובים בזה ומאוד מוערכים באירופה. באליפות הקודמת הוכחנו את זה כשניצחנו את סרביה וקרואטיה ולצערי הפסדנו לפורטוגל".

שיבק אף מוצא סיבה נוספת לאופטימיות. "יש לא מעט שחקנים ללא חוזה, וזה ההזדמנות הכי טובה שלהם להראות מה שהם יודעים ואולי להשיג חוזה בחוץ", הוא אומר, "הדוגמה הכי טובה זה טל בורשטיין, אבל יש עוד שחקנים כמו עידו קוז'יקרו ומורן רוט שיכולים לצאת לאירופה. עם האקסטרה מוטיבציה, והצוות המקצועי והאווירה, והצבת המטרות הגבוהה יחסית שהם הציבו לעצמם אז אני חושב שהמכלול נותן לנו רק תקווה שאפשר לעשות אליפות טובה".

בשבועות הקרובים יידע שיבק מה צופן לו עתידו. אם אמסטרדם תצליח לצאת מהמשבר, יוכל המאמן לחזור לעונה שלישית רצופה כמאמנה, אך במידה שלא הוא עשוי למצוא עצמו יושב בביתו, אולי מחכה לחזור לכדורסל הישראלי. "אני חלק מהכדורסל הישראלי כל הזמן", אומר שיבק, "עד לפני שנתיים גם הייתי חלק מהנבחרות הלאומיות, כעוזר מאמן נבחרת או מאמן נבחרת העתודה. אם וכאשר יהיו דברים על הפרק, אני לא פוסל את האפשרות הזאת. לא עזבתי לאירופה כי לא אהבתי את הכדורסל הישראלי, עזבתי כי רציתי אתגר חדש. אני מגדיר את עצמי כבן של הכדורסל הישראלי".