עילית הנוער

למה הגענו עד הלום?

בשנים האחרונות מכבי חיפה לא סיפקה לנו שחקנים שאפשר לומר עליהם "וואו", אבל העבודה היסודית שנעשית שם עוזרת לכל מומחה שפנינו אליו להצביע בקלות על מחלקת הנוער המובילה בישראל במשך שנים. מאמנים ברמה גבוהה, מתקנים שגם קבוצות אירופאיות יכולות רק לחלום עליהם והיררכיה ברורה שלא קיימת בהרבה מועדונים בישראל. אולי אחת המחלקות היחידות בישראל שבאמת גורמת לשחקנים שלה להפנים שהיסודות חשובים יותר מההישגיות.

קשר עם קבוצת הבוגרים?

עדיין בעייתי. גם בעונה שעברה, עונת הצעירים, אלישע לוי לא קידם אף שחקן בית של מכבי חיפה (אייל גולסה גדל בטוברוק, כיאל עשה את השדרוג אצל רוני לוי), והחליט להתעלם מכישרונות גדולים כמו ישראל זגורי וליעד אלמליח. עד לרגע שבו צריך לתת לצעירים לשחק, הקשר הזה עובד נכון. העובדה שבאחד ממשחקי הנוער בעונה שעברה ניגש אלישע לוי למאמן איתי מרדכי ודיבר איתו על התקדמות של מספר שחקנים, תוך שהוא מדקלם את שמות רוב שחקני ההרכב, מצביעה על דרך. יעקב שחר כבר הבהיר לשחקני הנוער כי בעונה הבאה הם יקבלו קרדיט בכל מחיר, והתנצל על שינוי המגמה בעונה שעברה שנבע מהצורך להניף בסוף העונה את הצלחת. נראה אותו.

אימון, ניהול, מתקנים?

שחר, לרוב, לא נוהג להחליף את המאמנים שלו. איתי מרדכי, צדוק מלכה ורוני לוי החזיקו שלוש שנים לפחות בתפקיד מאמני קבוצת הנוער משום שבחיפה דוגלים בעבודה לטווח ארוך. היציבות הזאת מעוררת הערצה לנוכח גל הפיטורים בכדורגל הישראלי. אחד הדברים שהכי קוסמים בחיפה זה לא רק יציבות, אלא גם הרצון ללמד שחקן לבעוט פס לפני שמוציאים אותו לאירופה (250 ילד בליגות, לא צחוק) ולהפסיד בכבוד לפני שמביאים אליפות.

יותר קל גם לאמן כשיש לך את מתקן האימונים מספר אחד בארץ, חדרי הלבשה ומשרדים מפוארים במימון הבוס. בביקור שערכו ראשי המחלקה בלברקוזן, פרנקפורט וקלן הם לא יצאו מגדרם, משום שהבינו ששחר לקח בקטע הזה צעד אחד קדימה. לחיפה יש את התקציב הכי גבוה בארץ, עוזרי מאמן בחלק מהקבוצות ותנאי אימון הכי טובים. בזמן שכל הקבוצות מתהדרות במכונים חיצוניים לבדיקות רפואיות, חיפה הקימה מכון רפואי משלה בסמוך למתקן האימונים.

למה הגענו עד הלום?

בזמן שאלכס שניידר מחפש לקצץ בבוגרים, מחלקת הנוער עשויה להגדיל את התקציב. מחלקת הנוער של מכבי תל אביב ידעה ימים לא קלים בשנים האחרונות, אבל בניגוד לבוגרים, מסורתה המפוארת וגישתה הנכונה לא נפגעו בצורה משמעותית. עם מתקנים טובים יותר וניהול מקצועי עקבי יותר – כמו פעם – מכבי תל אביב אולי הייתה מסיימת גבוה יותר בדירוג.

קשר עם הבוגרים?

מכבי תל אביב עדיין חולמת למצוא יורש לאבי נמני, שבאמת מנסה להקרין על השחקנים משהו מהאישיות שלו ומגיע לאימונים של הצעירים, אבל זה כנראה לא ממש הולך. מכבי תל אביב ייצרה בשנים האחרונות לא מעט כשרונות (שרן ייני, ליאור ז'אן), אבל אף אחד מהם לא באמת אמור להגיע לרמות הגבוהות. את פירות ההשקעה האדירה של שניידר נוכל לראות רק בעוד כמה שנים, אבל בינתיים מכבי מוציאה פחות שחקנים כמו בן לוז וגיא צרפתי. למרות הקשר הטוב עם הבוגרים והשילוב הנכון והמסורתי של צעירים תוצרת בית, השורה התחתונה לא מספקת כמו פעם.

אימון, ניהול, מתקנים?

המועדון הזה באמת יכול להתגאות במה שלא הכניס מועדונים כמו מכבי נתניה לרשימה הזאת: רמת מתקנים גבוהה בקריית שלום ורמת מאמנים גבוהה יחסית למקובל. חוץ מזה, לא בכל מועדון תוכלו למצוא עוזר מאמן בכל קבוצת גיל. זה מלמד על תקציב גדול, אבל גם על מקצוענות. מצד שני, חדרי ההלבשה הם לא ברמה של קצף, כמו גם החלוקה של הצוות הרפואי (בחיפה יש איש צוות רפואי לכל קבוצה, כאן לכל המחלקה). עד לפני מספר חודשים בית"ר ירושלים הייתה תופסת את המקום שלה ברשימה, אבל אתם כבר יודעים מה קרה לבית"ר.

למה הגענו עד הלום?

הפועל תל אביב מדורגת שלישית בעיקר בגלל חוסר ההצלחה שלה בעונה שעברה. הפסקת ההתקשרות עם אברהם בכר מלמדת על כך שבמועדון אין סבלנות לתוכניות לטווח ארוך, אבל גם מלמדת על שאיפה להישגיות, וגם זה משהו. בשלוש השנים האחרונות, יאמר לזכותה, התהדק הקשר בין קבוצות הבוגרים והנוער. גם רמת המתקנים גבוהה יחסית לישראל ושיטות העבודה הממוחשבות יוצרים ציפייה שמשהו טוב הולך לקרות בהפועל תל אביב בשלוש השנים הבאות. המלאכה הזאת, לדאוג שבעוד שלוש שנים הפועל תוציא את בן סהר הבא לאירופה, מוטלת על המנהל המקצועי החדש.

קשר עם הבוגרים?

כמו שהזכרנו, בשלוש השנים האחרונות חל מפנה בגישה. מאמני הבוגרים החלו לעבוד בשיתוף פעולה עם מאמני הנוער, נוצרו תוכניות זהות ושחקנים עברו את כור ההיתוך לפני שהגיעו לקבוצת הבוגרים. בימי תינוקות קשטן האדומים ניסו לשלב צעירים ללא הצלחה. דווקא בשנים האחרונות הכוונות הטובות זוכות להצלחה גדולה יותר. אבוטבול, נאתכו ואפילו ערן זהבי, הן הוכחה לקפיצת מדרגה.

אימון, ניהול, מתקנים?

רמת המתקנים בהפועל גבוהה יחסית לישראל. מתחם חודורוב נחשב למתקן אימונים משודרג עם חדרי הלבשה מטופחים, וזה נתון חשוב מאוד. אבל הנתון הכי מעניין במחלקה הוא שהכל עובד על סטטיסטיקה. הכל עובד דרך תוכנות, דרך מספרים, דרך מעקב אחרי שחקנים. בשלוש השנים האחרונות, תחת אברהם בכר, אולצו שחקנים רבים לקום בשש בבוקר כדי להתחיל את הפעילות הגופנית שלהם. זה קצת מפתיע ביחס לכדורגל הישראלי, אבל היה גם מי שבדק: רופא, תזונאי, פיזיולוג, מאמן קואורדינציה ושישה בעלי מקצוע בסך הכל שעקבו אחריהם והכניסו אינספור נתונים למאגר. והיה גם מה לעשות עם הנתונים הללו: שחקן שמאבד כדורים הגיע לחזק את המסירות שלו ושחקן שלא הבקיע עבד יותר על ריכוז מול השער. השאלה המרכזית היא איך מכל זה לא יצא בשנתיים האחרונות שחקן תותח?

למה הגענו עד הלום?

טוברוק יכלה למנף את עצמה ולתפוס מקום גבוה בהרבה, אם השגרירים שלה היו מגיעים לבמת הכדורגל הישראלי וחלקם לא היו נתפסים ככדורגלנים בעייתיים. אבל זה מה יש, והאמת? זה הרבה יותר ממה שיש במחלקות נוער אחרות, שלא מנפקות מספיק שחקנים. במקביל לאספקת השחקנים לליגה, טוברוק מייצאת שחקנים צעירים למחלקות נוער בעולם.

קשר עם הבוגרים?

אריק איזיקוביץ' מבקש משחקניו לעלות מדי פעם לקבוצה הבוגרת בליגה ג' כדי לקבל ניסיון מול שחקנים בוגרים, אבל אף אחד לא באמת שואף להגיע לשם. הקבוצה קיימת רק כדי לרצות את התקנון שלא מאשר הקמת מחלקת נוער ללא קבוצת בוגרים, והתוצאה באה לידי ביטוי לא פעם בחסרונות המנטליים של יוצאי טוברוק. אם למועדון הזה היתה קבוצה בוגרים נורמלית שהיתה קולטת את הצעירים לשנה-שנתיים הראשונות, ולא ישר זורקים אותם לים בקבוצות זרות, הכל היה הרבה יותר קל.

אימון, ניהול, מתקנים?

שלמה שרף (מנהל על) חתם עלה חוזה ל"כמעט כל החיים". גם אורן מוחרר מחזיק מעמד כבר שלוש שנים בקבוצת הנוער, בני לם הצליח להחזיק יותר מעשור עד שברח ליריבה העירונית ולאחרונה חתמו המנהל המקצועי ויקי גלאם (חוזה לעשר שנים!) והמנהל המקצועי הראשי אברהם בכר (שלוש שנים). הקביעות הזאת, להבדיל מהנעשה בשכבות הגיל הצעירות יותר בטוברוק, היא נכונה ובריאה, ורק מכבי חיפה והתל אביביות מחזיקות במאמני נוער טובים יותר.

היתרון של טוברוק הוא בקונספט, ובעיקר בפרישה הרחבה של מועדונים (או שיתוף פעולה עם מועדונים), מנהריה ועד אילת. כך, יוצר לעצמו איזיקוביץ' מעגל רחב של 3,000 ילדים ופוטנציאל להצמיח יותר כשרונות בכל עונה. מצד שני, בטוברוק יש גם הרבה פוליטיקה. שרף מביא את ברקוביץ', שמכיר את אוחנה, שמושך את פייגנבוים, לבוא לאיזו השתלמות קצרה לילדים. הביצה של הכדורגל במיטבה, אבל בינתיים זה מצליח. לפחות מתקן האימונים העלוב עבר וימשיך לעבור קפיצת מדרגה לעבר שנות ה-2000.

למה הגענו עד הלום?

תראו לנו עוד קבוצה בליגת העל שיכולה להתגאות בסגל שבנוי ברובו משחקני בית. ולא סתם שחקני פוסטר, אלא שחקנים של ממש, שמתחרים בקביעות על חולצת ההרכב וחולמים להיות עומר גולן. הבעיה היא שמעט מאוד הופכים לעומר גולן או גל אלברמן כשהם יוצאים מהחממה, וגם על החממה עצמה קשה לומר הרבה מילים טובות כאשר יו"ר ההתאחדות צועק לפעמים מהיציע.

קשר עם הבוגרים?

כיאה לקבוצה כזו, הקשר, המעקב, תכניות העבודה הולכים יד יד בין המחלקה הבוגרת למחלקות הצעירות. לקשר המשפחתי (הבן של אבי, ייטב, הוא מאמן הנוער. הבן של איציק, אופיר, מנהל את העסק) יש כמובן חלק לא קטן בעדכונים השוטפים, אבל למה להלין על כך. ככה צריך לעבוד.

אימון, ניהול, מתקנים?

מתוך 13 מאמנים, רק מאמן אחד הוחלף בעונה האחרונה במחלקת הנוער של פתח תקוה, אחד שלא הצליח להגיע לשלושת המקומות הראשונים בליגה, כמו שעשו יתר המאמנים האחרים. זה אולי היתרון וגם החיסרון הגדול ביותר של המועדון הזה: השאיפה להישגיות וניצחון בדרבי גובר לפעמים על הצורך להקנות לילדים חשיבה לטווח ארוך.

על רמת המקצוענות אין חולקים. שני רופאים כמעט בכל אימון, פיזיותרפיסט, פסיכולוג הספורט נועם אייל (עד לאחרונה ייעץ לשחר פאר) שנמצא בקשר רצוף עם השחקנים ומגיע מדי יום למועדון בכדי לפתור בעיות. גם לשחקנים יש על מה לסמוך: קומפלקס שכולל ארבעה מגרשי אימון בהשקעה של 1.2 מליון שקל.