מלכוד 23

לעמרי כספי לא היה הרבה זמן לחגוג את הפיכתו לישראלי הראשון ב-NBA, ואחרי שיירגע מהאופוריה ששטפה את הארץ בעקבות בחירתו הוא יתפנה למשימה האמיתית שלו, להפוך לשחקן לגיטימי בליגה הטובה בעולם, וכדי לקבל פרופורציות לגביי סיכויי ההצלחה שלו לעשות זאת חזרנו לאחור וסקרנו את 15 השחקנים האחרונים שנבחרו במקום ה-23 בדראפט, ובדקנו כיצד כל אחד מהם השתלב ב-NBA.

באופן טבעי, אף אחד מהם לא היה מיועד מלכתחילה לשמש ככוכב גדול, ורובם נאלצו לשבת על הספסל במשך חודשים ואפילו שנים לפני שקיבלו את הצ'אנס להוכיח את עצמם. כמה מהם הרימו ידיים, כולל שני האירופאים היחידים ברשימה (שכמו כספי החזיקו בהצעות כספיות גבוהות בהרבה מאירופה), ורק אלו שחרקו שיניים והתאזרו בסבלנות זכו לקצור את הפירות, בדרך כלל לאחר ששיפרו משמעותית אלמנט מסוים במשחקם, או מצאו לעצמם נישה מסוימת בה היו מסוגלים לתרום לקבוצתם.

אחיו הצעיר של מומחה השלשות צ'אק פרסון הגיע לליגה שמונה שנים אחרי אחיו ומיד הראה שהקליעה היא עסק משפחתי אצל הפרסונים. כבר בעונת הרוקי שלו בפיניקס הוא רשם 10.4 נקודות למשחק ב-43 אחוזים מחוץ לקשת. אחרי שלוש שנים בסאנס הוא נשלח לקליבלנד, שם המשיך לצלוף ואף הוכתר לקלעי השלשות המוביל בליגה ב-1998 עם 192 צליפות מדויקות. משם עבר ב-2002 לממפיס, ולאחר תקופות קצרות בפורטלנד, אטלנטה, מיאמי ודנבר תלה את הנעליים ב-2005 עם ממוצע קריירה נאה של 11.2 נקודות למשחק.

לאחר שכיכב במכללת ג'ורג'יה טק נבחר בסט על ידי הפייסרס ואחרי שנת רוקי לא קלה תפס מקום ברוטציה בתור מחליפו של מארק ג'קסון. בשנתו החמישית בליגה היה שותף להעפלתה של אינדיאנה לסדרת הגמר, ולאחר עזיבתו של ג'קסון רשם ב-2001 ממוצעי שיא של 11.9 נקודות ו-6.4 אסיסטים למשחק. כשהפייסרס העדיפו לתת את ג'מאל טינסלי כרכז הראשון שלהם דרש בסט לעזוב, ואחרי שדעך לאיטו בשיקגו, מיאמי, דאלאס וניו ג'רזי הוא החליט לחצות את האוקיאנוס ב-2006, ומאז הוא נודד באירופה, שם הספיק בינתיים לשחק בקזאן, וירטורס בולוניה, פרוקום סופוט ואבלינו.

הסנטר היווני שגדל בפאוק סלוניקי הפך לשם מוכר בארצות הברית כשכיכב באליפות העולם לנבחרות צעירות ב-1995 ונבחר בדראפט על ידי דנבר, אבל בחר בסופו של דבר להישאר בפאוק, ממנה עבר לברצלונה בה שיחק חמש שנים. ב-2002 הוא ניסה סוף סוף להגשים את חלום ה-NBA כשהצטרף לפילדלפיה, אבל 35 משחקים בלבד במדי הסיקסרס, באף אחד מהם לא קיבל יותר מ-10 דקות, הספיקו ללארי בראון כדי לשלוח אותו בחזרה לאירופה, ואחרי שדילג בין אולקר, סיינה ו-ויאדוליד הודיע ב-2006 על פרישה מכדורסל בגיל 30 בגלל פציעה.

הרכז הקשוח כיכב בעונת הרוקי שלו בדנבר לפני שההתקדמות שלו נבלמה כשנשלח למינסוטה במדיה רשם שתי עונות חלשות. אבל אחרי שעבר לסקרמנטו ב-2000 פרח ג'קסון מחדש והיה אחד הכוחות המניעים של הקבוצה המעולה שבנו הקינגס, בתור הדינמו שקם מהספסל. ב-2003 הוא העמיד ממוצע של 15.2 נקודות למשחק ב-28 דקות בלבד לערב, וזכה בתואר השחקן השישי של העונה. אחרי שנפצע ב-2005 נדד לממפיס, ניו אורלינס ויוסטון לפני שחזר לסקרמנטו בשנה שעברה, בגיל 35, לשמחת אוהדיו הרבים בארקו ארנה.

לו זכה למקום של כבוד על הספסל של הלייקרס ושותף ב-23 משחקים בלבד בשתי עונותיו הראשונות, אבל בעונת 2001 פיל ג'קסון נזכר בו לפתע בפלייאוף, והשתמש בו כדי להצר את צעדיו של אלן אייברסון בסדרת הגמר. בסיום אותה עונה הוא חתם בוושינגטון שם בילה שנתיים כרכז מחליף, ומשם המשיך לאורלנדו במדיה הפך לראשונה לרכז פותח ורשם 11.2 נקודות למשחק. אחרי תקופה קצרה ביוסטון נחת באטלנטה, שם חזר לשמש כמחליף יעיל לקו האחורי, אבל במהלך 2008 חלה ירידה ביכולתו, ומאז הוא עבר בדאלאס, מילווקי ואורלנדו מבלי להותיר רושם מיוחד.

אחד משבעה שחקנים בלבד שהגיעו ל-NBA מליגת המכללות השלישית (דיוויז'ן 3). באופן מדהים הוא זכה בשלוש אליפויות בשלוש שנותיו הראשונות בלייקרס, בהן בילה בעיקר לצד לו על הספסל וצפה בשאקיל וקובי. החל משנתו הרביעית הוא תפס מקום של כבוד ברוטציה, ובארבע השנים הבאות שיחק באופן קבוע מעל 20 דקות לערב אותן הרוויח בעיקר במלחמה ובהגנה אגרסיבית, וגם קלע יותר משבע נקודות למשחק. ב-2006 חתם כשחקן חופשי בדאלאס, שם ירדה קרנו עם הזמן. בעונה האחרונה הוא שיחק ב-43 משחקים בלבד לפני שעבר ניתוח ארתרוסקופיה בברכו.

השוטינג גארד שנבחר על ידי הג'אז הישר מהתיכון לא נספר על ידי ג'רי סלואן, שנחרד לראות אותו קולע ב-17 אחוזים עלובים מחוץ לקשת, ואחרי שלוש שנים וחצי ביוטה הוא הועבר לאורלנדו, שם ייצב את הקליעה מבחוץ תחת דוק ריברס, ותוך שנתיים הפך לקלע יציב שתורם 11.1 נקודות למשחק. ב-2006 הוא חתם כשחקן חופשי בוושינגטון, שם נתן עוד שתי עונות סולידיות עם ממוצע של 11.2 נקודות לפני שהצטרף לרשימת הפצועים האינסופית של הוויזארדס העונה ושיחק 32 משחקים בלבד.

הגארד הקופצני ממכללת פפרדיין הגיע לניו ג'רזי בתקופה הטובה בתולדותיה, ונכלל בסגל של הנטס בשתי סדרות גמר רצופות, אבל לא היה שותף להצלחה של ג'ייסון קיד וחבריו על הפרקט, התקשה להשתחל לרוטציה של ביירון סקוט וקלע בסך הכל 2.2 נקודות למשחק ב-6.5 דקות לערב בשלוש שנותיו במדולנדס. לאחר מכן הוא נדד לאירופה, פתח את עונת 2006 בליגה השנייה באיטליה וסיים אותה בליגה השנייה בספרד, חזר לארצות הברית לסיבוב ב-NBDL, קפץ אשתקד לליגה הפולנית ונחת לפני כחצי שנה בונצואלה.

אחרי שנבחר רק במקום ה-23 בדראפט למרות קריירת מכללות נהדרת בקנטאקי, בחר פרינס את הגופייה עם המספר 22 בפיסטונס, כדי להזכיר ל-22 הקבוצות שוויתרו עליו מה הן החמיצו. כרוקי הוא פרץ דווקא בפלייאוף כשזכה לדקות משמעותיות מריק קרלייל, וכעבור שנה עם הגעתו של לארי בראון הוא כבר הוקפץ לחמישייה, והתגלה כסטופר הגנתי משובח שהיה חלק גדול בזכייה המפתיעה של דטרויט באליפות בתור השומר העיקרי של קובי בריאנט בסדרת הגמר. מאז הספיק פרינס להיבחר ארבע פעמים לחמישיית ההגנה השנייה של הליגה, לזכות בזהב אולימפי עם נבחרת ארצות הברית בבייג'ינג ולחתום על חוזה לחמש שנים תמורת 49 מיליון דולר.

בתחילת שנות האלפיים כל תיכוניסט זב חוטם שסיים י"ב ושמע מאיזה סקאוט בשקל שיש לו את זה מיהר לדלג על הקולג' ולהירשם לדראפט, וכך עשה גם אאוטלו, שהיה רחוק מלהיות מוכן ל-NBA ושיחק 19 דקות בלבד בכל עונת הרוקי שלו בפורטלנד. אבל הסבלנות של הבלייזרס כלפיו השתלמה, הוא התקדם בצעדים קטנים ובשנה החמישית שלו כבר ביצע קפיצת מדרגה, קלע 13.3 נקודות למשחק ומיצב את מעמדו כמחליף בכיר ברוטציה של הקבוצה המבטיחה של נייט מקמילן.

הסווינגמן הרוסי הבטיח רבות כשכיכב בצסק"א מוסקבה, ופורטלנד שבחרה אותו בדראפט ושלחה אותו להתחשל שנה נוספת בצסק"א אפילו העניקה לו מקום בחמישייה כשהצטרף לשורותיה ב-2006, אבל הניסוי הזה הסתיים כעבור 15 משחקים בלבד. מוניה המאכזב הורד לספסל, ואחרי שמונה משחקים נוספים בהם לא תרם דבר הוא נשלח בטרייד לסקרמנטו, במדיה זכה לשחק בשלושה משחקים בלבד אחריהם חזר במנוסה לרוסיה וחתם בדינמו מוסקבה.

הדומיניקני השקט והסולידי נחת בבירת קליפורניה כשחקן שלא בנו עליו יותר מדי, ובארבע שנותיו בקינגס הוא השתפר לאיטו מעונה לעונה. עם עזיבתם של רון ארטסט, פז'ה סטויאקוביץ' ומייק ביבי בזה אחר זה הוא זכה ליותר דקות פרקט וחצב את דרכו עד לחמישייה. את העונה החולפת הוא כבר סיים עם 12.7 נקודות למשחק ב-40 אחוזים מחוץ לקשת (עוד נתון שגארסיה שיפר בעקביות מעונה לעונה), והפך לאחד הפייבוריטים של הקהל בסקרמנטו - סיטואציה שהיינו קונים בעיניים עצומות עבור כספי, שינסה לנגוס בדקות המשחק שלו בעונה הבאה.

אחרי שהעביר שלוש שנים מוצלחות בקונטיקט איכזב הפאואר פורוורד המוכשר בשנתו הראשונה בניו ג'רזי והעמיד ממוצעים של 4.2 נקודות -2.9 ריבאונדים בלבד. הפריצה המיוחלת אכן הגיעה כעבור שנה כשבון התקדם, שולב במשך יותר ממחצית העונה בחמישייה וטיפס לממוצעים של 8.2 נקודות ו-7.3 ריבאונדים, אבל העונה נעצרה ההתקדמות שלו כמעט לחלוטין, הרוקי ריאן אנדרסון גזל לו דקות משחק רבות והוא חזר לאחור עם מספרים של 4.2 נקודות ו-4.2 ריבאונדים למשחק.

אפשר להגיד הרבה דברים על איזיאה תומאס, אבל מה שאי אפשר לקחת ממנו הוא היכולת לזהות כישרונות בדראפט, ואחת הדוגמאות הבולטות היא זו של צ'נדלר. הפורוורד האלמוני זכה לשריקות בוז צורמות מאוהדי הניקס בערב הדראפט, אבל עוד בעונתו הראשונה הוא גילה ניצוצות לא מעטים. עם הגעתו של מייק ד'אנטוני למדיסון סקוור גארדן הוא קיבל הזדמנות להראות מה הוא יודע, והחזיר בגדול עם עונה נהדרת של 14.4 נקודות למשחק, שיפור דרמטי בקליעה מבחוץ (103 שלשות העונה לעומת 9 אשתקד) והבטחה גדולה לקראת העתיד.

כמובן שעדיין מוקדם לשפוט את הסנטר ממוצא יווני (שמחזיק באזרחות כפולה ומשחק בנבחרת הנוער של יוון) אחרי שנה אחת בלבד ב-NBA, אבל ב-48 המשחקים הראשונים שלו כרוקי במדי יוטה, ששלחה אותו בפברואר להתחשל ב-NBDL, הראה קופוס, שהחליף את גרג אודן במכללת אוהיו סטייט ועזב כמוהו אחרי שנה אחת בלבד, שהוא מסוגל להפוך לביג מן יעיל בליגה הטובה בעולם.