אז זהו זה, גבירותי ורבותי. 82 משחקי עונה רגילה, חודש וחצי של פלייאוף, דרמות, מתח, שינויי מומנטום, פרשנים שאכלו מספר כובעים שונים ולילות ללא שינה. אחרי כל אלה, נפתחה לה הלילה (בין חמישי) סדרת הגמר, שמבשרת על סיומה המתקרב של עונת 2008-2009 בליגת הכדורסל הטובה בעולם, ועם היד על הלב - דומה כאילו שתי הקבוצות להן הכי הגיע מפארות לנו את הגמר הנוכחי: לוס אנג'לס לייקרס, נציגת המערב, ואורלנדו מג'יק, נציגת המזרח המפתיעה.
קיווינו, ונמשיך לקוות כי נקבל סדרה צמודה. האמנו, ונמשיך להאמין שמא אורלנדו מסוגלת לשחק כשווה בשווה עם אלופת המערב, ואולי אלופת ה-NBA שבדרך. אבל הלילה לא ראינו את זה. הלילה, כמאמר הקלישאה, קיבלנו רק קבוצה אחת על הפרקט, ומקורה לא היה בפלורידה. הלייקרס הציגו כדורסל מדהים בראשות שחקן מדהים, קובי בריאנט, ולא השאירו שום קמצוץ סיכוי עבור המג'יק המסכנים. זה נגמר ב-75:100 מוחץ, ועליה קלילה ל-0:1 בסדרה. ומעבר לבריאנט עצמו, שהציג שלושה רבעים ראשונים נדירים, הציגו הלייקרס לראווה הגנה נפלאה, מהסוג שקבוצות גדולות יודעות לשלוף במשחקים חשובים.
אחרי רבע ראשון צמוד פתחו הלייקרס מבערים, ועם רבע שני טוב ושלישי גדול בנו את היתרון הדו-ספרתי שלהם, ולא השאירו לאורלנדו שום סיכוי למחוקו. עם אחוזי קליעה קבוצתיים נוראיים, ואף לא שחקן אחד שהתעלה בשורות האורחת, ייאלצו במג'יק לעשות חושבים רבים לגבי שינויים מסוימים שיאפשרו להם לנסות ולנצח את משחק מספר 2, גם הוא בסטייפלס סנטר, בנסיון נואש לגנוב את יתרון הביתיות. כפי שהתפתח לו המשחק הראשון בסדרה, קשה לראות את זה קורה. אמנם היו דברים מעולם - ולמען האמת, היו דברים גם בפלייאוף הנוכחי - אבל הבדלי הרמות כרגע בגמר ה-NBA ניכרים בהחלט, ואת השוויון בין הקבוצות והעניין הרב לו כל כך קיווינו, ניאלץ לחפש במשחק מספר 2, שייערך בלילה שבין ראשון לשני.
עוד בוואלה!
מהלך המשחק
אווירה חגיגית במיוחד בסטייפלס סנטר קיבלה את הקבוצות והמשחק נפתח צמוד, כשהיתרון החליף ידיים וקובי בריאנט והידו טורקוגלו החליפו סלים. שמונה דקות מהפתיחה ספג אנדרו ביינום את עבירתו השניה, ושלוש דקות לאחר מכן הגיע השניה של דוויט הווארד, שהכריחה אותו לרדת לספסל. למרות זאת הצליחה אורלנדו להדק את ההגנה, וכעבור 12 הדקות הראשונות הראה לוח התוצאות 22:24 לזכות האורחים מפלורידה. את הרבע השני פתח סטן ואן גנדי עם ג'אמיר נלסון, שלא שיחק מאז פברואר בעקבות הפציעה בכתף, ובכך הושלם לו קאמבק יוצא דופן, שכן נלסון היה אמור לשוב למגרשים בעוד חודשיים לפחות.
הרכז התזזיתי עלה נהדר, כאילו לא היתה שום פציעה, ועם שלושה אסיסטים רצופים ושתי נקודות הריץ את המג'יק ליתרון 5, אלא שאז שב לפרקט קובי בריאנט, ובסדרת סלים גדולה, תוך שהוא נעזר בדקות טובות של לוק וולטון, רצה הלייקרס ל-0:10 זריז, חזרה למשחק ועלתה ליתרון. סל נוסף של קובי שלוש שניות לסיום המחצית העניק ללייקרס את יתרון השיא שלהם במהלך 24 הדקות הראשונות, ולחדרי ההלבשה ירדה אלופת המערב עם יתרון 43:53.
בריאנט פתח את המחצית השניה בדיוק כפי שסיים את הראשונה, עם ארבע נקודות רצופות. אורלנדו ניסתה לחזור למשחק כפי שהיא יודעת - מחוץ לקשת, אלא שהזריקות לא נכנסו, וסל ועבירה של קובי ולאחר מכן אחד נוסף של אודום העלו את הלייקרס ליתרון שיא באמצע הרבע השלישי, 50:68. פיל ג'קסון המשיך ללכת למאץ'-אפ של בריאנט מול פייטרוס ולי, ושני הגארדים של אורלנדו פשוט לא היו יכולים לקובי הגדול, שבמהלך נוסף של שלוש נקודות קבע 52:75 ענק ללייקרס, שפשוט שיחקה כדורסל גדול. הקונצרט של קובי וחבריו המשיך, ולרבע האחרון עלתה אלופת המערב עם יתרון מפלצתי ומבטיח, 58:82.
את הרבע האחרון פתח ג'קסון ללא הכוכב שלו, אך למרות זאת המשיכו הלייקרס להציג כדורסל קבוצתי ויפה, כשמנגד אורלנדו פשוט לא מצאה את הטבעת מול הגנת הברזל שפגשה, ואיתה הלך לאיבוד גם כל סיכוי לקאמבק אפשרי. בריאנט שב לפרקט אחרי דקות מנוחה רבות, החטיא מספר הזדמנויות לשפר את הסטטיסטיקה האישית הגם ככה מרשימה שלו, אבל גם זה לא פגע בחגיגה הגדולה. שלשות של פייטרוס ורדיק, שקיבל מספר דקות בגארבג' טיים עוד הצליחו לצמק במעט את ההפרש, אבל שום דבר מעבר לזה. שלשה של ג'וש פאוול תקעה את המסמר האחרון בארון של אורלנדו, וזה נגמר ב-75:100 גדול ללייקרס, ו-0:1 מרשים בסדרה.
בריאנט סיים משחק ענק של 40 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-0 (!) איבודים, בעוד פאו גאסול הוסיף 16 נקודות ו-8 ריבאונדים משלו. הלייקרס שלטו לחלוטין בצבע, וסיימו עם 7 איבודי כדור בלבד על 17 האסיסטים שלהם. מנגד, קשה לציין אפילו שחקן אחד במג'יק לטובה. סטטיסטית, הידו טורקוגלו הוביל אותם עם 13 נקודות באחוזים נוראיים (3 מ-11 מהשדה, 4 איבודים), בעוד הווארד הוסיף 11 (1 מ-6 מהשדה) ו-14 ריבאונדים. רשארד לואיס היה נורא ואיום עם 8 נקודות (2 מ-10 מהשדה), ואורלנדו כולה דייקה ב-30% מחרידים מהשדה ו-34% מחוץ לקשת. ככה, מיותר לציין, לא מנצחים משחק גמר.