וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לפחות המתח יישמר

2.6.2009 / 16:08

התקציב של יעקב שחר לא ממש ישחק תפקיד, משום שליגת העל צפויה להיות צמודה גם בשנה הבאה. חמי אוזן סוגר מחזור וכואב בעיקר את ירידתו של איזי שרצקי

כוכב: איזי שירצקי

תאחלו רק דבר אחד לבית"ר ירושלים הקיץ: שהבעלים הבא של הקבוצה יהיה ישראלי, אחד ששורשיו נטועים בכדורגל וגורלו קשור לגורל הענף. איזי שירצקי כזה. שירצקי הוא ההפסד היחיד של ליגת העל עם ירידת קרית שמונה. שום דבר ממשי לא נוצר בקבוצה הזו, שום דבר שמצדיק קבוצה בליגת העל. חוץ משירצקי. עלילות יאמר וגאידמק רק מראות שהוא ודומיו הם כל מה שיש לנו בסופו של דבר. אדם שלא נולד בענף, לא חי ונשם אותו דרך הטריבונות ולא חרד לשמו בארץ, מזמן היה נוטש את הספינה ונותן לקרית שמונה לשקוע. לא שירצקי. הוא מכאן, הוא משלנו, איכפת לו עדיין מה אנחנו חושבים עליו ומה הענף חושב עליו. העונה הוא עשה כמעט כל טעות אפשרית, הוא הוריד קבוצה ליגה כמעט במו ידיו, אבל בסופו של דבר אי אפשר לכעוס עליו. הוא כל מה שיש לנו.

במשך שנים הכדורגל הישראלי חלם על גאידמקים ולאודרים שיבואו וייקחו אותו לפסגות חדשות. הוא בז לדדשים, אבל ככל שעובד הזמן ומשבר הבעלות הפרטית בליגת העל הגיע העונה לשיא חדש, מתברר שהדדשים הם בפועל האנשים האחרונים שבאמת מכורים לתענוג הזה. הם באמת האחרונים שאיכפת להם ממה שקורה כאן ולעולם לא ינטשו. נכון, חלקם לא ממש מוצלחים, אבל ליגת העל צריכה יותר אנשים אכפתיים מאשר אנשים עשירים. אנשים שבאו מהענף, כמו מגן, בן זקן, שירצקי ושיש להם עניין גם באינטרס הכללי ולא רק באינטרס האישי. באותה הזדמנות, נאחל למכבי תל אביב שיום אחד היא תעבור לשירצקי. הוא אולי לא ישים כסף כמו שניידר, אבל לא נחשוש שבכל רגע הוא עומד לעזוב.

כוכבית: ליגת העל

בדרך כלל אליפות ראשונה היא אליפות קשה, אליפות שלוקחים בשיניים, רק כדי להניח את היסודות לאליפות מרשימה יותר וקלה יותר. קשה להיות בטוחים שזה הסיפור של מכבי חיפה. הגם שהאליפות ה-11 שלה היתה בניגוד לכל התחזיות, חיפה לא פתרה העונה את הבעיות שהעיקו עליה לפני כן, ולא באמת פתחה פער על שאר הליגה. הצעירים עדיין סימן שאלה, הזרים עדיין לא דומים לזרים שהיו בקרית אליעזר באליפויות הגדולות, והספקות סביב אלישע לוי לא יהיו קלים יותר בגלל שהוא מאמן העונה. להיפך, הם כבדים יותר. אם העונה אלישע לוי היה צריך לשרוד את האתגר, בעונה הבאה הוא יצטרך לככב.

יעקב שחר מצהיר על תקציב של 35 מיליון שקל, אבל קשה להאמין שהוא באמת מתכוון לכך. שחר רוצה לשלם מעט ועדיין להשתלט על הליגה, והצהרה חד משמעית כזו על התקציב אמורה לשרת אותו במו"מ, לכשיצטרך להסביר לשחקן מדוע הוא משלם לו מעט. אבל גם אם שחר יפתח את הארנק, הוא לא יגלה בשוק שחקנים שיעזרו לו לפתוח פער על שאר הליגה. ליגת העל, הרבה בזכות מכבי חיפה, אמורה להיות צמודה ונטולת פערים גם בעונה הבאה. גם ב-16 קבוצות קשה לראות מישהי שתזדקר מעל כולן. זה אמור לתת תקווה לעולות החדשות, שאחת מהן ודאי תעשה בעונה הבאה מעשה קרית שמונה ונצרת עילית, אבל גם בצמרת מובטח לנו מתח. אמנם בלי רמה, אבל לפחות מתח.

נורה אדומה: הנמכת הציפיות של נמני

אבי נמני מנסה בכל דרך אפשרית להנמיך ציפיות לקראת העונה הבאה. התקציב יעבור קיצוץ, הסגל יקלוט צעירים, רמת הזרים תספוג דיאטה, אבל גם במקרה כזה נמני לא יכול להתחמק מההזדמנות הגדולה שנוצרה לו להחזיר את מכבי תל אביב למאבקי הצמרת האמיתיים. הפערים הקטנים שאמורים להישמר גם בעונה הבאה והיעדר קבוצה אחת בולטת, עוזרים בעיקר לשתי התל אביביות. מכבי נתניה איננה, בית"ר, גם אם היא תהיה, לא תהווה גורם רציני, והפועל תל אביב, לצערה, תלויה יותר מדי בקפריזות של אלי טביב. גם בתקציב שלא עובר את ה-25 מיליון שקל, נמני יכול וצריך להרכיב סגל שלכל הפחות ייתן פייט למכבי חיפה. אם הוא לא יבין את זה עכשיו ויהנדס קבוצה חכמה שתהיה בנויה על השלד שנוצר העונה ופליטי מכבי נתניה ובית"ר, הקהל יבהיר לו את זה בתחילת העונה. אם מתיאוס רץ לאליפות במשך שני סיבובים עם סגל מצחיק, נמני יכול וצריך להעמיד סגל טוב יותר. המבחן שלו זו גם ההזדמנות של מכבי תל אביב.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors

מאחורי הכותרות: שונאים, סיפור אהבה

מהפכת השידורים בליגת העל, בה כמעט כל משחק היה נגיש דרך המסך, הוכיחה שאין קשר בין השידור בטלוויזיה לכמות הקהל במגרש. כאשר היה משחק שהיה שווה בשבילו לקנות כרטיס, השידור בטלוויזיה לא מנע אצטדיון מלא. גמר הגביע בין בית"ר ומכבי חיפה, שהקדים ביום את גמר ליגת האלופות, הוכיח זאת הלכה למעשה. למרות הרמה הירודה, האוכלוסיה בישראל רק גדלה ומן הסתם יש יותר אוהדי כדורגל.

ועוד דבר בעניין הזה: מהפכת השידורים היתה רק חלק ממהפכה תקשורתית רחבה יותר, בה עיתונות הספורט כמעט והכפילה את עצמה. המהפכה הזו הגדילה במקביל את כמות הבוז כלפי הענף, זלזול שהגיע לשיא העונה. אבל הבוז ממחיש גם כמה אהבה לכדורגל הישראלי מסתתרת בין השורות. הגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד, ובשנייה אחת כל הזעם בעיתונות יכול להתחלף בהלל.

העונה הבאה: הרבה תלוי בבית"ר

אם יש משהו שעידן גאידמק לימד, הרי שזוהי התלות של הענף בבית"ר ירושלים. בלי בית"ר ירושלים סבירה בעונה הבאה, לליגת העל יהיה קשה מאוד להציע משהו. בית"ר, באופן קצת מכליל, היא הקבוצה המרגשת האחרונה שנותר בליגה שלנו. אף אחת לא מעוררת כל כך הרבה רגשות בקרב אוהביה ושונאיה, והיא אולי היחידה שיכולה להעיר את האצטדיונים שאמורים לעלות בשנה הבאה ליגה. חבל שאבי לוזון לא מנסה לעזור לקבוצה הזו יותר, לא מבין את גודל הצרה שהצרות של בית"ר ינחיתו על הליגה, ויושב בשקט בצד, אולי במין נקמה על היחס לו הוא זוכה מבית"ר. אבל לוזון לא מבין שהוא מחויב לבית"ר בדיוק כמו שאר הקבוצות. הוא יכול להרוויח את הקהל שלה מחדש אם הוא יתגייס לעזרתה בשעה כזו.

כדי לא להגיע למצבים כאלה בעתיד הרחוק, מומלץ לבית"ר לרענן מחדש את האידיאולוגיה הימנית של המועדון. מצד אחד, לעקור את השירים המכלילים והפוגעים בציבור הערבי, מצד שני לחבק זהות לאומית מוגדרת יותר, שתמשוך אחריה לא מעט פילנטרופים מהצד הזה של העולם הפוליטי. עדיין היום, בית"ר זוהתה יותר מדי עם הדעות הפרימיטיביות והמטופשות ביותר של הצד הימני, דעות שהרחיקו גם ימנים מובהקים. אם בית"ר תדע לרענן את הזהות הזו היא גם תרצה את רוב אוהדיה, שחרדים למהותה הימנית, ומצד שני תצרף אליה קהלים בעלי פוטנציאל לעזור לה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully