כלום ושום דבר

העונה לא היו חסרים אירועים שיכלו לפרק את מ.ס אשדוד: המלחמה בדרום, שגרמה לשבועות ארוכים של מתח וחיים במקלטים; הטרגדיה במועדון, בעקבות מותה במלחמה של אחת מחברותיו הקרובות של הבעלים ג'קי בן זקן; וההדים סביב עזיבתו לחו"ל של חיים רביבו, בנסיבות לא ברורות. למרות כל אלה הצליחה אשדוד להציג לפרקים כדורגל אטרקטיבי, ואחרי שבעונה שעברה נמלטה מירידה רק במחזור האחרון, הפעם הבטיחו שחקניו של יוסי מזרחי עונה נוספת בליגת העל כבר לפני שבועות רבים. מילה טובה מגיעה גם לקבוצת הנוער, שסיימה את העונה במקום השלישי. בן זקן כבר הצהיר כי בעונה הבאה הקבוצה תעבור מהפכה של ממש בסגל השחקנים, אז תרשמו את השמות ניר ביטון, מור סיאני ובן בוטבול, שבעונה הבאה אמורים לקחת את המושכות.

47 שערים ספגה העונה מ.ס. אשדוד (ובמילים: ארבעים ושבעה), הכי הרבה בליגה. נכון שהגעתם של השוער דראגן סטויקיץ' והבלם שי מיימון בחלון ההעברות עזרו לייצב במעט את החלק האחורי, ונכון שהמשחקים של אשדוד תמיד אטרקטיביים לצפייה (כי נפלו בהם 88 שערים עד כה), אבל שום דבר לא יכול להוות תירוץ לכך שאשדוד הציגה משחק הגנה חלש, דבר שקיבע את מעמדה כעוד קבוצה בינונית בליגה בינונית, כזו שלא באמת מסוגלת להיצמד לגדולות של ליגת העל. כמו כן, הקבוצה חשפה מוטיבים לוזריים במהלך העונה, עם ההפסד למכבי תל אביב בגמר גביע הטוטו, ההפסד המביש להכח עמידר רמת גן ברבע גמר גביע המדינה (בפנדלים, בבית), והאפאטיות של שחקניה במחזורי הסיום.

מלך הבישולים של ליגת העל, עם 14 בונבונים, התכבד גם בעשרה שערים. חבל שהוא קצת דעך לקראת סוף העונה ולא הצליח לסחוב את אשדוד לפחות שלב נוסף בגביע המדינה, אבל כך או כך, רביבו הפגין השנה את אחת מעונות השיא שלו בקריירה, וחבל שדווקא בעונה כזו לא היה לצדו שחקן או שניים נוספים שידעו לתת תפוקה נוספת.

עשה את כל הדרך חזרה מהספסל של בית"ר ירושלים רק כדי לשבת על הספסל של אשדוד. בעיר עדיין מתגעגעים לאוחיון של העונה שעברה.

המחזור החמישי, הפועל תל אביב מתארחת באצטדיון הי"א, הדקה ה-75. רביבו מניף רגל מ-30 מטר, והכדור טס היישר לחיבורי הקורות של אניימה. לא רק שהיה זה שער ניצחון ענק, כי בהתחשב בעובדה שמי שספג את הטיל הזה הוא שוער העונה, רק מראה את איכות הבעיטה.

דווקא ממאמן שהיה שוער עבר מצטיין בעצמו מצפים שהחתמת שוער תהיה טבעית וקלה עבורו. במקום זה ראינו מצעד ארוך של שוערים זרים, חלקם מצחיקים וחלקם לא קשורים לענף, שנחתו להיבחן באשדוד. צריך לציין שבסופו של דבר בחירתו של דראגן סטויקיץ' הייתה מוצדקת ותרמה לייצוב החלק ההגנתי הרעוע.

האם באמת מדובר באותו שחקן שהבקיע צמד במדי מכבי תל אביב מול אייאקס בליגת האלופות? שזכה בתואר שחקן העונה? שזכה עם הפועל תל אביב בשני גביעים? באשדוד מתגעגעים ליהלום שגדל אצלם לפני שנים ארוכות, שכיום לא הצליח להרים את הקישור של הקבוצה, ואף לא התחבר בחזרה לקהל הביתי. עם שער אחד ושני בישולים, נדמה שאין צורך להתעקש על שירותיו.

נדמה שמאז שעזב שותפו של ג'קי בן זקן את המדינה, חלה ירידת מתח כללית במועדון. אין ביטוח על כך שאם רביבו היה נשאר כאן הדברים היו נראים אחרת, אבל התחושה היא שבנוכחותו של רביבו, השחקנים לא היו מרשים לעצמם להתבזות כפי שעשו בשליש שסיים את העונה.

על הדשא עצמו נראה שאם בית"ר ירושלים הייתה משחררת דווקא את ג'וניור ויסה לאשדוד ולא את אוחיון, השילוב עם דוד רביבו היה הופך את הקישור של אשדוד לאחד הקטלניים בליגה.

אין קהל, אין הגנה אין קבוצה, אין סיבה לבוא לאיצטדיון. אולי תפסיקו לקרוא לנו עיר של כדורגל?