יש חגיגה, אומרים בעיר מסיבה

צילום ועריכת וידאו: איתי חסיד

בית"ר ירושלים חגגה הלילה (בין שלישי לרביעי) את זכייתה בגביע המדינה לכדורגל לעונת 2008/9. הקבוצה חזרה מאיצטדיון רמת גן עם הגביע, לאחר הניצחון 1:2 בגמר על מכבי חיפה, ואחרי הזכייה אשתקד בדאבל הסתפקה בגביע העונה.

המועדון מהבירה הכין מבעוד מועד את איצטדיון טדי כדי לקלוט את חגיגות האוהדים, כשאלפים מתוכם הגיעו להשתתף במסיבה. עיריית ירושלים השיגה אישור להמשך החגיגות גם לאחר חצות. למעלה מתריסר אמנים ביניהם רגב הוד, קוקו מאילת, ראובן המלאך, אלון דה לוקו ואחרים, אחראים על בידור הקהל הבית"רי.

השחקנים הגיעו לחגוג עם האוהדים וכך גם ראש העיר ניר ברקת, שנשא נאום. ברקת הודיע כי הוא שוחח עם גומא אגיאר, שהתעניין ברכישת הקבוצה, וסיפר כי אגיאר אמר לו כי גם אם לא ירכוש את המועדון, הרי שהוא מתכוון לעזור לו. עוד אמר ברקת כי "בית"ר אמנם שרויה במצב לא פשוט, אבל היא תעבור אותו ותצא לדרך חדשה".

שלושה מאוהדי הקבוצה, אחד מהם כבן 10, נפגעו משאיפת עשן והם פונו לקבלת טיפול.

"אוף, אף אחד לא מבין כמה היה חשוב לנו לזכות בגביע הזה", נאנח בסיום החגיגות באיצטדיון טדי ברק יצחקי כשהוא מחזיק ביד את המדליה שנקרעה מהשרשרת שעל צווארו. "עברנו תקופה כל כך קשה, עם כל כך הרבה חוסר ודאות. פתאום בעל הבית קם וברח לחו"ל והשאיר אותנו לבד, לא יודעים אם יש כסף או אין ומה קורה מסביב. זה לא קל לשמור על ריכוז ככה, אבל הצלחנו איכשהו. מדי פעם נפלנו וכבר הוציאו אותנו ממירוץ האליפות כמה פעמים, אבל בסוף רצנו כמעט עד קו הסיום, והזכייה הזאת, שמהולה בהרבה עצב על מצב המועדון, נותנת לנו סיום מתוק. זכיתי עד היום באליפות וחצי ובגביע הטוטו של הארצית, החברים סיפרו לי שהגביע זה התואר הכי מהנה - והיום סוף סוף גיליתי שזה נכון".

כשברק יצחקי מדבר על סיום מתוק, הוא לא מתכוון רק לעונה אלא גם לעידן. לשושלת גאידמק שהייתה ואיננה עוד. המסע הסופי לסיום העונה עם תואר החל עוד ביום שני בצהריים, כשבית"ר יצאה להתאמן וללון בת"א. כבר לפני מסיבת העיתונאים בחן ראובן עטר, אז עדיין מאמן ללא תואר, את הגביע מקרוב. "הוא השמין מהתקופה שאני הייתי שחקן", תהה בקול רם. בהתאחדות אישרו לו את התהייה, וציינו כי מדובר בגביע חדש - מה שאומר כי בית"ר תוכל לשמור על הגביע בו זכתה בשנה שעברה ללא קשר לתוצאת המשחק. 30 שעות מאוחר יותר זה התברר כיתרון עצום על במת החגיגות בטדי כשברק יצחקי ישב וחיבק את הגביע דקות ארוכות, כשהוא מנותק ממה שקורה סביבו, ובנתיים יתר הקבוצה חגגו עם הגביע הקודם. על אף הזכיה רק בשנה שעברה, כל אחד מהשחקנים רצה לגעת בגביע, לגנוב צילום איתו, כאילו הם יודעים שינתכן ולא יזכו למעמדים כאלה בעתיד הקרוב. כריסטיאן אלברז אפילו דרש מדריו פרננדס לצלם אותו בפלאפון עם הגביע.

לאחר אימון הערב שלשום התכנסה הקבוצה במלון שרתון ת"א, והאווירה הייתה מיוחדת. שונה אפילו מלפני משחקים גדולים אחרים. קצת לפני חצות השחקנים עדיין ישבו יחד בלובי, כשראובן עטר וצדוק מלכה בשולחן משלהם עוברים פעם אחרונה על מערכים ועמדות במצבים נייחים. בשביל השניים לא מדובר רק בגמר גביע ראשון כמאמנים, אלא גם במפגש מול קבוצת האם. גם איציק קורנפיין שיחזר את ימיו כשחקן ויצא יחד עם הקבוצה לבית המלון כדי לתרום לאווירה. השחקנים, אולי בהזדמנות האחרונה שלהם לבלות את הלילה יחדיו, משכו עוד קצת את השיחות והששבש בלובי, לפני שקיבלו סופית את ההוראה לעלות למעלה. גם הם ידעו שזו סופה של תקופה, וכי יש רק דרך אחת ראויה לסיים אותה.

"לקחנו ארבעה תארים בשלוש שנים, אני לא מכיר שום קבוצה שיצרה שושלת מפוארת כזו", מסכם מיכאל זנדברג לאחר כמה שמפניות ולפני לילה ארוך במועדון האומן יחד עם חבריו לקבוצה. "וזה לא רק בגלל הכישרון, זה בעיקר בגלל האישיות של השחקנים המדהימים שיש פה. אני מרגיש שזכיתי להיות חלק מהקבוצה הזאת בשלוש שנותיה. יש פה חומר אנושי יוצא מן הכלל לטובה והחיבור של כולם יצר את הקבוצה הגדולה. מסתכלים רק על העונה הנוכחית, אבל גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים היו לנו קשיים וידענו להתגבר. לא תמיד שיחקנו כדורגל מעולם אחר, אבל תמיד ידענו להתעלות על הכל. על הקיצוצים והפיטורים שמסביבנו, על המצב הכספי הקשה, על הערפל שאופף את עתיד המועדון. אני אישית לא יודע עדיין איפה אשחק בעונה הבאה, אבל היה לי חשוב לסיים את הפרק הזה בשמחה, והזעתי ביציע מרוב לחץ יותר ממה שהייתי מזיע אם הייתי על הדשא משחק".

בהצגת השחקנים דואג הכרוז לשמור מקום של כבוד לצעירים כמו דן אייבינדר, ברק משה, אביתר ברוכיאן ואלי ששון שכמעט ולא לקחו חלק בעונה, אך ברור שיהוו את שלד הקבוצה בשנה הבאה. במנהרה לאחר החגיגות הם עמדו יחד, בחנו את המדליות שנראו עדיין קצת גדולות על צווארם. "אנחנו בכל זאת חלק מהקבוצה כך שמגיע לנו", אמר אחד מהם לחברו. "מה שחשוב זה לשמוח עם הקבוצה והחברים שלנו, בעונה הבאה יהיה הזמן שלנו להוכיח את עצמנו".

ראש העיר ניר ברקת נאלץ לעזוב מוקדם כדי להספיק לטיסתו לרומא לגמר ליגת האלופות, לא לפני שהבטיח לאוהדים כי המועדון ישרוד את התקופה הקשה וכי הוא ערב לכך. "בית"ר זה מועדון פאר, הוא חזק ועוצמתי והוא ישרוד את התקופה הקשה", הסביר לפני שנכנס לרכב השרד. "המצב הזה הופך את הגביע למתוק עוד יותר, כי כשקשה יותר מענג להגיע להצלחות. מועדון שלכל כך הרבה אנשים אכפת ממנו לא נעלם סתם כך. נכון, כנראה והוא יחל בתהליך של פירוק, אבל הוא כבר שרד את זה בעבר ויגיע איש העסקים שישקיע בו, בין אם זה גומא אגיאר ובין אם זה מישהו אחר".

אחרי 1 בלילה והנשים והחברות כבר מצטרפות לשחקנים במנהרה בדרך לאפטר פארטי, טברטקו קאלה מתרוצץ עם זמבורה ביד ומחצרץ לכל עבר, מיקו החקיין משעשע את בני משפחת ברוכיאן בזמן שאביתר חותם לאוהדים, נומה מנסה לייבש את שיערו מהשמפנייה, עטר מלכה קורנפיין ואיתן מזרחי אוספים את המשפחות ומתקפלים הבייתה כדי לאפשר לילדים לישון, ורק יצחקי, עדיין עם הסרט על צווארו אך עם המדליה השבורה בכיס, עדיין מביט על הכל במבט נוגה, מתקשה להאמין שזה כנראה הסוף.

"עצוב לי מאוד וכואב לי מאוד על המצב של המועדון", הוא מתוודה. "אני כל כך מחובר למועדון שהוא הפך לבית עבורי. יש לי חוזה לעוד שלוש שנים בבית"ר ואני רואה את עצמי כשחקן בית"ר גם בעתיד, אבל אני ריאלי ויודע שלא בטוח שזה יתאפשר. אני עדיין חולם לחזור לאירופה וזה הכיוון כרגע. כשאני רואה את אלפי האוהדים פה ויודע שיש עוד עשרות אלפים בבתים, אני מתחזק ויודע שהם לא יתנו למועדון הזה ליפול. לפני תקופה לא פשוטה, אני שמח שנתנו להם עוד סיבה לצאת ולחגוג".