מועדון שעושה מאמנים?

את השאלה הקלאסית של מה קדם למה - הביצה או התרנגולת – ניתן לשאול גם בכל הנוגע לקבוצת כדורגל: מי עושה את מי, הקבוצה את המאמן או המאמן את הקבוצה? במקרה של מכבי חיפה, נדמה שהשאלה מסקרנת ומורכבת עוד יותר. אלישע לוי, שחגג אתמול (שבת) תואר מתוק, הוא לא המאמן שזוכה לראשונה בחייו באליפות דווקא בחיפה: קדמו לו רוני לוי ושלמה שרף, שגם הם עשו זאת בפעם הראשונה כבר בשנתם הראשונה במועדון. בנוסף, השלושה הללו לא היו היחידים שזכו בתואר כבר בעונתם הראשונה בכרמל: איתם ברשימה נמצאים אמציה לבקוביץ', אברהם גרנט וגיורא שפיגל. כולם הידרו את השם של המועדון, כולם זכו לתהילה בזכותו.

כמובן שיש שוני גדול בין המקרים השונים: לבקוביץ' עשה זאת בערוב ימיו כמאמן, גרנט התאושש בכרמל כשכולם כבר הספידו את הקריירה שלו, רוני לוי עלה כהימור מהנוער, ואלישע לוי קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו בקבוצה גדולה. רובם הגדול התקבלו עם עין עקומה, מינויים העלה ספקות רבים, אך בסופו של דבר הם זכו בתארים כנגד כל הציפיות. אז מי פה צריך להודות למי – הקבוצה למאמנים, או המאמנים לקבוצה?

כאמור, הנקודה המעניינת בסיפור הזה היא לאו דווקא הרקורד והתהילה שגיבשו אותם מאמנים מצליחים במהלך השנים, אלא בעיקר ההזדמנות האמיתית שהם קיבלו מהמועדון, הזדמנות למאמנים חסרי ניסיון להוכיח שגם הם מסוגלים להביא אליפות.

"לקחתי אליפות אחרי עונה מעט מוזרה", מעיד רוני לוי על מה שקרה לפני שש עונות בדיוק. "מצד אחד מכבי חיפה זכתה בהישג חסר תקדים בליגת אלופות (עם יצחק שום ב-2003, א"י), אבל מצד שני הם הפסידו את האליפות למכבי תל אביב בצורה כואבת. בעונה הזאת הבנו שאנחנו חייבים לעבור סוג של שינוי, בעיקר משום ששחקנים מרכזיים כמו יעקובו, פראליה וז'אוטאוטס כבר לא היו איתנו. למרות שבאנו מעמדה פחות טובה, הצלחנו להביא את התואר".

גם שלמה שרף הוא דוגמה מצוינת, כמאמן שהביא לחיפה את האליפות הראשונה בתולדותיה (ולאחר מכן את השנייה ברציפות) ואת הראשונה בתולדותיו. "לקחתי את שתי האליפויות האלה ואז בא צבי שריר ולקח לי את השלישית", נזכר שרף במרמור, אבל מיד מסכם בפשטות: "אפשר לסכם את ההצלחה של מאמנים בעונה הראשונה שלהם בדרך הניהול של המועדון, איך שהבעלים מתנהל. למכבי חיפה של היום יש את יענקל'ה, יש לו דרך ויש לו מסורת משנים קודמות. האליפויות שהבאנו אז עוזרות לקבוצה של היום".

"זאת לא הייתה האליפות הראשונה שלי, אבל אני חושב שאין תחליף לעבודה. לא כל מאמן יכול להביא תואר בעונה הראשונה שלו", טוען שפיגל, שזכה עם בני יהודה באליפות ב-1989/90, וסותר את התיאוריה, "בתקופה שלי לא היה קל להצליח, אני גם לא מכיר מועדון שקל להצליח בו. אם אתה יודע איך להביא את השחקנים לשחק בצורה שגם יפיקו מעצמם כישרון וגם יהיו מספיק קבוצתיים, אתה יכול להצליח. לא חושב שיש משהו מיוחד בעסק הזה שנקרא 'מאמן שמביא אליפות בעונה הראשונה'. הרבה תלוי כאן בעניין של הליגה. העונה הראשונה שלי בחיפה הייתה עונה של היכרות והבאנו גביע, בעונה השנייה הבאנו את האליפות הכי גדולה שלה בכל הזמנים. זה לא עניין של עונה ראשונה, אלא של דרך".

אז מה גורם למאמנים של מכבי חיפה להצליח כל כך בעונה הראשונה שלהם? כששרף עשה זאת ב-1983/4, הוא הביא שתי אליפויות רצופות וחזר לקדנציה שנייה אחרי שבע שנים עם אליפות בעונה הראשונה. כשלבקוביץ' עשה זאת (1988/9) אף אחד לא האמין שמכבי חיפה תזכה איתו באליפות. כששרף עזב ב-1992, כולם חלמו על קבוצה שתיאבק בצמרת, אבל שפיגל הפתיע עם גביע ובעונה שאחרי עם אליפות. בתחילת העשור הנוכחי גרנט פתח עם שתי אליפויות רצופות, רוני לוי עם שלוש ואלישע לוי שם את החותמת על התואר החדש שזכה לו יעקב שחר – מקדם מאמנים.

כל התיאוריה הזאת נבנתה, כמובן, בהנחה ששכחתם שלצד ההישגים המרשימים של יצחק שום באירופה - ניר קלינגר גנב לו את האליפות, וגם מאמנים אחרים עם פוטנציאל, כמו אלי כהן, דניאל בריילובסקי ודושאן אוהרין, לא הצליחו להביא את האליפות לקבוצה. אפילו המאמן הזמני דרור קשטן, שהגיע בין הקדנציה הראשונה של שרף לזו של אמציה, לא הביא אליפות והלך הביתה. יש מי שקורא לזה "עניין של תזמון".

"בעונה הראשונה שלי במכבי חיפה התזמון היה טוב. יענקל'ה שחר הפך מספונסר לבעלים וזה עזר מאוד, אבל צריך לזכור את הנסיבות", מדגיש גיורא שפיגל, "היום אני יכול לומר ששחר נכנס לחיפה כי אני הסכמתי לבוא. וגם להפך, לא הייתי מגיע למכבי חיפה אם שחר לא היה נכנס. דברים הצטלבו באותה עונה, הייתה בנייה טובה של המועדון".

לבקוביץ' מסביר שגורל האליפות תלוי לא רק בקבוצה עצמה, אלא בעיקר ביריבות. "הליגה השנה יכולה להעיד מה עוזר למאמנים לזכות באליפות. כבר בתחילת העונה אמרתי שחיפה תזכה, אבל בעיקר בגלל היריבות. הליגה הייתה מאוד בינונית. זאת לא הייתה אליפות גדולה, אבל בהחלט קבוצה שהכדורגל שלה מספיק כדי לזכות באליפות".

"בתחילת הדרך לא הייתה לי אווירה אידיאלית", נזכר לוי. "מכבי חיפה שאפה להגיע כמה שיותר גבוה, תמיד - גם כשזה לא ריאלי, ובאותה עונה זה היה נראה לא ריאלי. איך בכל זאת זכיתי? איך כל אותם מאמנים זכו בעונה הראשונה? יכול להיות שכל אותם מאמנים שהזכרת הגיעו בתזמון טוב, אין לי תשובה לזה. יכול להיות שהגעתי בתזמון טוב אחרי 'כמעט אליפות', יכול להיות שזה הזמן הנכון מבחינת המאמן להגיע. זאת שאלה פתוחה שקשה לענות עליה".

"האליפות הראשונה שלי הייתה שונה, להזכירך באתי מהנוער", ממשיך לוי. "לכן גם ההבדל הוא תהומי. מבחינתי זאת הייתה חוויה יוצאת מן הכלל, קיבלתי הזדמנות טובה כשקיבלתי קבוצה בוגרת, זה לא משהו שקורה כל יום. סך הכל היו לי עונות נפלאות במכבי חיפה. נכון שלקחנו שלוש אליפויות רצופות, אבל אסור לשכוח מה קרה אחרי זה. בעונה הרביעית הצלחנו באירופה ובחמישית, למרות שלא היינו קרובים לזכות באליפות, הבאנו תואר (גביע הטוטו, א"י). כמובן שחלק מהעניין כאן זה מנטליות, אופי ומסורת. כמו בכל אירופה".

"זכיתי עם חיפה בעונה הגדולה של שפיגל, זאת הייתה האליפות היחידה שלי בחיפה – אבל אפשר להבין מה גורם למאמנים להצליח שם כבר בעונה הראשונה", מנתח האווירון, אלון מזרחי. "הדוגמה הכי טובה לניהול היא מה שקרה אצלנו ב-1994. כשיש כל כך הרבה כוכבים בקבוצה אחרת, תמיד יש צרות. אצלנו לא היו בעיות. נתנו לנו שקט, מאמן טוב והבעלים לא הלחיץ. אני בדעה שהשקט של יענקל'ה מביא אליפות. בכלל, האליפויות של העשור האחרון מעידות על כמה שהדרך של שחר נכונה. הוא מנהל את העסק כמו שצריך, והמאמנים זוכים בתארים כבר בהתחלה כי יש להם את כל התנאים להצליח מסביב".

לפי שפיגל, יש בחיפה מערכת שלמה של כללים. לא סתם כללים, אלא כללים שאת רובם הוא קבע בעצמו ועד היום הם מביאים אליפות. "בלי להמעיט מערכו של אף אחד, אם תבחן טוב את ההתנהלות בחיפה, תגלה ש-70 עד 90 אחוז מהכללים שאני קבעתי מתבצעים עד היום. מערכת שלמה מתנהלת לפי הכללים של אז. מרמת הבנייה ועד הארוחה של אחרי האימון. לפני 15 שנה לא ידעו את כל הדברים האלה. זה סוג אחד של דברים שמביא מועדון לשנים גדולות".

"העניין כאן הוא ששחר תמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע, מעולם לא השתרך אחרי גאידמק. חיפה לעולם הצטיירה כאגודה מאורגנת ומסודרת, כשהבסיס לכל זה הוא מחלקת הנוער", מפרט לבקוביץ' מהו המרכיב החשוב. "בעונה שאני אימנתי שחר נכנס כספונסר, הוא הבין שמחלקת הנוער היא בסיס טוב להקמת פירמידה כשבשפיץ עומד התואר 'אליפות'". בשורה התחתונה נדמה שהרווח הגדול הוא לא רק של הבוס המצליח, אלא גם של כל אלה שעובדים לצדו.