איך מנצחים משחקי עונה?

הפועל פתח תקווה הייתה קרובה לזכות באליפות במשך שלוש עונות ברציפות בסוף שנות ה-80, אבל אלי מחפוד, כוכב הקבוצה באותן שנים, "זוכר בעיקר את שתי הפעמים האחרונות, ב-1989/90 וב-1990/91. "הראשונה הייתה יותר מרגיזה. הפסדנו בבית 1:0 לבני יהודה. באותו משחק הרגשנו שיש עלינו משקל של מאה קילו. היינו כבדים, קפאנו, נכנסנו לשוק. לא היינו מוכנים נפשית למשחק כזה. גם אני הייתי גמור".

את מה שמחפוד הרגיש, הרגישו לא מעט שחקנים שנקלעו למשחק שמכריע אליפות בין המתמודדות על התואר. השבוע יהיה זה תורם של אלישע לוי, אלי גוטמן ושחקניהם לשבור את הראש איך מנצחים משחקים מהסוג שגרם להפועל פתח תקוה להיחנק. כיצד מפתיעים את היריבה, מורידם את הלחץ ומביאים את האיכויות לידי ביטוי. האם תוקפים או מגינים? האם מהמרים או נזהרים?

אין הרבה תקדימים למשחקי עונה בין יריבות כל כך צמודות במחזורי הסיום. ב-1983/4 ניצחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים ארבעה מחזורים לסיום (1:2, סלקטר וארמלי) ולקחה אליפות בנקודה; ב-1985/6, במחזור האחרון של הליגה, ניצח הנבדל הפאסיבי של גילי לנדאו את מכבי חיפה של שלמה שרף; בעונת 1988/9 נפגשו מכבי חיפה והפועל פתח תקוה במחזור ה-30, המשחק נגמר בתיקו וחיפה חגיגה אליפות; בשתי העונות שאחרי פתח תקוה המשיכה לחלק אליפויות לבני יהודה וחיפה כשהיא מפסידה משחקי עונה במחזורים 29 ו-30; ב-1997/8 לקחה בית"ר ירושלים להפועל תל אביב אליפות משער אדיר של פישונט, בעיקר בזכות משחק עונה גדול חמישה מחזורים לסיום; בעונת 2002/3 המתח במשחק עונה הגיע לשיאו, כשמכבי תל אביב ניצחה את מכבי חיפה 0:2 במחזור ה-25 (פרוחננקובס והייס) וגם את הפועל תל אביב 0:1 משער של רודריגו גולדברג וזכתה באליפות בזכות הפרש שערים.

בחלק מהמקרים תמצאו סוג של מכנה משותף: הפתעה טקטית של המאמן המנצח או של השחקנים בתוך המגרש. דרור קשטן, למשל, בחר במשחק העונה מול הפועל תל אביב ב-1997/98 לעלות עם קשר אחורי נוסף (רענן דרעי), לחפש משחק יותר בטוח במרכז השדה ולנסות לעקוץ. זה עבד לו. פישונט ניצל הדיפה לא טובה של שביט אלימלך כדי לדחוק ולקבוע 0:1, ממנו הפועל תל אביב לא הצליחה לחזור.

משה סיני, קבלן אליפויות בשנות ה-80, מאמין בגישה המפתיעה של קשטן ומביא את משחק האליפות מול מכבי חיפה ב-1986 כדוגמה, בה בישל את שער הניצחון בהגבהה מצד ימין, אליו לא הרבה השמאלי המצוין להגיע בקריירה המפוארת שלו. "עד הדקה ה-85 היה 0:0, תוצאה טובה לחיפה", נזכר סיני. "נקטנו בטקטיקה מסוימת לאורך כל מהלך המשחק, אבל היא לא הובילה אותנו לשום מקום. היינו מספיק מנוסים ואחראים על מנת לדעת ברגעים מסוימים לעשות דברים בלתי צפויים, הכוונה היא לדברים שבאמת יכולים להכריע משחק עונה, משחק על אליפות. ראיתי שהזמן הולך ואוזל, החלטתי לצאת מהעמדה ולהיכנס לעמדות קרובות יותר לשער. למזלי, הייתי במקום הנכון למסור את הכדור בצורה כזאת לגילי לנדאו והוא הבקיע. צריך גם הרבה מזל ברגעים כאלה, ובדרך כלל המזל הולך עם הטובים".

למרות שהמשחק בו ניר קלינגר הושיב את אבי נמני על הספסל בקרית אליעזר לא ממש עונה על ההגדרה, האפקט שהמהלך הזה יצר קשור בהחלט לשאלה הכללית. קלינגר זעזע את הסגל שלו בדיוק כשהוא ראה שהקבוצה שלו מקרטעת, שינה את העונה בדרך וניצח בשני המשחקים הבאים את מכבי חיפה. שלמה שרף, קבלן אליפויות גדול, לא מאמין בשינויים כאלה ערב משחק עונה. "לא שיניתי מעולם שיטת משחק או ניסיתי לשנות הרכבים. זה הקלף שלי למשחקים כאלה. גרמתי למאמנים להיצמד לתוכנית המשחק שלי, לא חשבתי מה הם יעשו במגרש ונצמדתי לתוכנית שלהם. ככה לוקחים אליפות.

"אני שומע את המאמנים היום שטוענים שהם הצליחו לקלקל לקבוצה היריבה את מהלך המשחק, ואני משתגע", ממשיך שרף. "למה לא לדבר על מה שעשית? למה לקלקל? כדורגל הוא משחק של העם. צריך לשחק פשוט, נקי. אף פעם לא הלכתי לאימונים עם ספר. מה שלקח ממני את האליפות השלישית הוא הפוליטיקה של ההסתדרות והשופט שריר. הייתי צריך לנצח אותה עם השיטה שלי. מה לעשות, בהתאחדות לא רצו ששלמה יביא לקבוצה מהצפון אליפות שלישית רצוף".

ז'אן טלסניקוב, שהיה חלק גדול מהאליפות השרוכים ההיא בבית"ר, דבק יותר בגישה של סיני: "משחקי עונה כאלה הם מלחמת מוחות ואני מדמה אותה לטקטיקה לפני מלחמה. כמאמן, אתה צריך להלביש טקטיקה בהתאם לאיכות השחקנים שיש לך ולקוות שימלאו אותה. אם החלטת ללחוץ באזור מסוים, אתה חייב ללכת על זה עד הסוף. כשלא הולך אז משנים תפקוד, מנסים למצוא את השפן שישנה את המשחק. כשניצחתי עם הנוער של בית"ר 2:7 את מכבי חיפה שיניתי לשחקן אחד תפקוד והוא הפך למצטיין במגרש".

גם מחפוד בצד של סיני וטלסניקוב. "יש לי פתגם", הוא אומר. "אני אומר שבמשחקים לא רגילים צריך להתנהל בצורה בלתי רגילה. יש מאמנים שאוהבים לעשות זעזוע. אם הייתי מאמן במעמד כזה הייתי עושה משהו בלתי שגרתי. מוציא שחקנים למלון, שומר אישית במקום אזורית, עושה שינוי אחד גדול גם בכדי להפתיע את היריב, אבל בעיקר כדי להבהיר לשחקנים שאתה משנה כי לא מדובר במשחק רגיל. ככה הם מתרגלים למעמד".

לפעמים דווקא מפלות כמו התיקו של הפועל תל אביב מול סכנין, יכולות לעשות את העבודה. השאלה איך מתעלים את האנרגיות. בעונת האליפות השנייה שלו עם מכבי חיפה אברהם גרנט הפסיד 4:0 לקרית גת הקטנה, אבל במקום להילחץ ולקיים אסיפות סוערות, הוא הקרין שקט. כמה שיחות פנימיות, הרבה ביטחון, ובשבוע שלאחר מכן ניצח את הפועל תל אביב 0:3.

אמציה לבקוביץ' מאוד מאמין בשיחות מהסוג הזה. "בעונת 1975/6 נאבקנו עם בית"ר על התואר", מספר לבקוביץ' על הזכייה שלו באליפות עעם הפועל באר שבע. "לא היה לי משחק הכרעה נגד בית"ר, אבל היה לי משחק עונה שהייתי צריך לנצח, נגד מכבי יפו. המשחק היה בבאר שבע". לבקוביץ' מסביר שהעבודה המנטלית חשובה מהעבודה המקצועית במשחקים כאלה. "עשיתי הרבה שיחות עם השחקנים באותו שבוע, עבודה פסיכולוגית. במשחק עונה תלוי מאוד אם אתה משחק בבית או בחוץ. קבוצת חוץ נכנסת למשחק לאט, היא יודעת שהביתית רוצה להכריע את המשחק מוקדם, להוביל את קצב המשחק. צריך ללמד שחקנים איך להיזהר במקרים כאלה, איך להתנהל. עשינו הרבה שיחות אישיות ועבודה מנטלית. העניין הוא פשוט, אני מאמין שבמשחקי עונה אין מה ללמד מבחינה מקצועית. את כל מה שאתה רוצה לומר כבר אמרת, העונה נגמרה. צריך רק לסדר את הראש". חשוב לציין שלבקוביץ' ובאר שבע אכן זכו באליפות, אבל היה להם לא מעט מזל: הם הפסידו ליפו (אליהו עופר החמיץ בעיטת-11 מטר), וערכו את ההקפה רק לאחר שהתברר שבית"ר נוצחה על ידי מכבי תל אביב.

"אני לא מאמין שאפשר לשנות מנטליות בשבוע", חולק סיני. "זה תהליך שאתה יוצר, המעמד הזה של להגיע למשחקים מכריעים. בשביל לבוא במאני טיים ולהיות טוב אתה צריך אופי מולד, אישיות. קבוצה שמתרגשת מעצם המעמד תפסיד את המשחק. יש כאן לחץ תקשורתי ואלמנט של קהל. אם תתנתק, תצליח". "אני דווקא מאמין מאוד בעבודה על הצד המנטלי", מסנגר מחפוד על אמציה ומספק תובנה מתוך האליפות האבודה לבני יהודה, שמספרת עם אילו שחקנים כדאי לשחק. "יש הרבה לחץ והנושא המקצועי הופך לדבר משני. צריך להביא כוחות נפשיים למשחק כזה, אם אתה לחוץ מדי אתה לא יכול לגלות את היכולת האמיתית שלך. הכנה למשחק כזה היא לפחות עשרה ימים לפני, צריך להוריד את הלחץ. אסור שיקרה מצב כמו שקרה לנו מול בני יהודה, שלא יכולנו לזוז, שרעדנו. שים לב שמי שבולט במשחקים כאלה הם שחקנים עם שקט נפשי".

חזרנו להפועל פתח תקוה. לא פעם, למרות שקופחה על ידי שופטים, טענו פרשנים באותן שנים שהמאמן אברהם גרנט הפסיד את התואר בגלל הססנות, בגלל משחק הגנתי מדי. שלמה שרף סבור שבמשחקים כאלה חייבים לחפש הכרעה ולשחק התקפי, למרות שיש לא מעט דוגמאות הגנתיות שתומכות בקו בו נקט גרנט. "במשחק כזה, משחק שעשוי להכריע אליפות, צריך מאמן שיחדיר בשחקנים אמונה, וזה מה שעשיתי. גרמתי להם להאמין שאפשר להצליח. אני קורא לזה מתח חיובי, נצמדים לקו המנחה, מבינים את הפילוסופיה. הדבר הכי חשוב במשחק כזה הוא לגרום ליריב להתאים את עצמו אליך, להפוך לגורם הרתעה. אני שומע מאמנים שאומרים שיש עוד קבוצות שמתחרות איתם על האליפות, אני לא אוהב מאמנים כאלה, אני בז להם. מאמן צריך לבוא עם בטחון, להגיד שהולכים לקחת את המשחק. ברגע שמאמן מתנדנד והוא לא מנהיג באופיו, הכל אבוד".