מקבילים על הקווים

לכאורה, חצאי הגמר שהובילו לגמר הקלאסי בין צסק"א לבין פנאתינייקוס לא ייזכרו בזכות מאמני הקבוצות, אטורה מסינה וז'לימיר אוברדוביץ', אלא בשל הצגות ענק של שני שחקנים ליטאיים, רמונאס שישקאוסקאס ושרונאס יאסיקביצ'וס. הראשון קלע 13 נקודות רצופות ברבע האחרון, מחק כמעט במו ידיו פיגור והוביל את צסק"א לניצחון; לשני היה משחק מבריק ומפעים גם בסטנדרטים הגבוהים שלו. אחרי שמיעט לשחק במחצית הראשונה, גם בשל הגנה שערורייתית, השתלט שאראס על המשחק במחצית השניה, מסר אסיסטים מבריקים למייק באטיסט ולניקולה פקוביץ' וב-23 דקות קלע 18 נקודות פנומנליות, רובן קריטיות.

רק שבמבט מעמיק יותר מתגלה טביעת האצבע של המאמנים. נכון, שתי הקבוצות הגדולות באירופה שוב נפגשות בגמר, אבל המפגש הזה אינו טבעי, לפחות לא העונה. שתיהן עברו שנה לא קלה. צסק"א, כמו כל הקבוצות הרוסיות, מתמודדת עם בעיות כלכליות. שניים משלושת שחקני הרכש של מסינה, טרנס מוריס וזוראן פלאניניץ', לא התאקלמו, ולמרות הצטיינותו של השלישי, אראזם לורבק, הוא עדיין לא ממלא לחלוטין את החלל שהותיר דייויד אנדרסן, שכמעט גבר לבדו על הרוסים. היוונים איבדו את יתרון הביתיות בפלייאוף היווני לאולימפיאקוס, אחרי שנים רבות, וסיימו את הסיבוב הראשון ביורוליג במקום השלישי בבית בלבד. אי אפשר לומר על היריבות שלהן בחצי הגמר שהן פחות מוכשרות, אולי להפך. לברצלונה יש קו קדמי נפלא ואת הקלעי הכי טוב באירופה, חואן נבארו. לאולימפיאקוס שני שחקני NBA לגיטימיים, ג'וש צ'ילדרס וג'אנרו פארגו, שהם לא יותר מרול פליירס בהרכב עתיר כוכבים.

כאן נכנסים לתמונה מסינה ואוברדוביץ', שלמרות ההפרשים הזעומים גברו בצורה משכנעת על יריביהם על הקווים. אף שקבוצותיהם משחקות בסגנון שונה, יש הרבה קווי דימיון. ההתקפות של צסק"א ופנאתינייקוס לא מתוחכמות מדי ובעיקר לא מתחכמות מדי, אבל לכל מהלך יש מטרה והיגיון ברורים. שתי הקבוצות משתמשות בנשק הזריקה משלוש, אבל בניגוד לכל כך הרבה קבוצות באירופה (כמו ברצלונה, שזרקה 29 פעם מחוץ לקשת) עושות זאת במשורה: הן צסק"א והן פנאתינייקוס זרקו בחצי הגמר 15 פעמים משלוש, מול 40 (פנאתינייקוס) ו-41 (צסק"א) פעמים מ-2. אצל שני המאמנים האופציה הראשונה והחשובה מכולן היא הכנסת הכדור פנימה לגבוהים. בנוסף לכך, מסינה ובעיקר אוברדוביץ', משתמשים באמנות וביעילות בפיק אנד רול. נקודה משותפת נוספת היא היכולת שלהם לתת לכשרונות חופש בתוך המסגרת הקבוצתית, לחוש מי האיש החם ולנעוץ את הפיגיון פעם אחר פעם בהגנה. מסינה הפקיד את גורלו ברבע האחרון בידי שישקאוסקאס, אוברדוביץ' הלך פעם אחר פעם על שאראס. כוכבים גדולים, כמו טרייג'ן לנגדון וואסיליס ספאנוליס, פשוט פינו את הדרך בדקות האלה, בלי להתלונן. כוכבים אחרים עודדו מהספסל בטירוף. גם הגיבוש הזה קשור לכריזמה של המאמנים.

הגדולה של מסינה ואוברדוביץ' בולטת במיוחד מול התפקוד של יריביהם. זה לגיטימי לחשוב ש-29 שלשות יכולות להוביל אותך לניצחון, אבל בתנאי שכל ארבעת השחקנים שלא זורקים מוכנים לזריקה, לריבאונד התקפה ולירידה להגנה. זה לא היה המקרה בברצלונה. פסקוואל גם קפא לחלוטין מול המתקפה של שישקאוסקאס, ולא היה לו כל מענה פרט להגנה האישית של גרימאו ובאזילה.

הכישלון של יאנאקיס מהדהד הרבה יותר, והוא בא לידי ביטוי בחלוקת הנקודות של פנאתינייקוס: ארבעה שחקנים, שני סנטרים ושני רכזים, קלעו 75 מתוך ה-84 של הירוקים – 20 לפקוביץ', 19 לבאטיסט, 18 לספאנוליס ולשאראס. החלוקה הזאת משקפת את תוכנית המשחק של אוברדוביץ' – פיק אנד רול וחדירות של הגארדים, ולחילופין בידודים של הגבוהים בפנים. ספאנוליס לקח את הכדור לטבעת בהתחלה, שאראס קלע מבחוץ, בעוד פקוביץ' ובאטיסט התעללו בשומריהם בצבע, בעיקר בניקולה וויצ'יץ'.

ואיך הגיבה ההגנה של יאנאקיס, שהקנתה לו את המוניטין שלו? בלי עזרה, בלי חיפוי, בלי שמירה כפולה, בלי לאלץ את פנאתינייקוס ללכת לאופציה השלישית והרביעית בהתקפה. לכן, הירוקים ניצחו למרות שמסרו רק 10 אסיסטים – לא היה להם צורך למסור, כי הדרך לסל היתה פתוחה. אין גם הצדקה לדקות הארוכות שקיבל יותם הלפרין האנמי על חשבון פארגו המקורקע (אף שהאחרון לא משחק בליגה), וגם לא להתקפה נטולת הפואנטה וההיררכיה של אולימפיאקוס.

מסינה, מאמן ההגנה הטוב באירופה, יילחם בחוכמה רבה יותר מול פאו. לא, הוא לא המציא פתרונות הגנתיים מקוריים, אבל שחקניו מבצעים את ההנחיות עם יותר מחויבות. ההבדל בין צסק"א לבין קבוצה פחות מאומנת היא רמת הביצוע. גם אם שחקן גבוה נשאר על גארד זריז אחרי חילוף, הוא יעבוד קשה ויפעיל את הרגליים כדי למנוע ממנו חדירה או מסירה קלה. גם אם בפנים אף שחקן של צסק"א לא מסוגל להתמודד לבד עם הפיזיות והסנטימטרים של פקוביץ', מסינה ידאג לעזרה יעילה. בניגוד לאולימפיאקוס, הוא גם ינצל את החולשות ההגנתיות של פנאתינייקוס ויורה להולדן או לטרייג'ן לנגדון לתקוף בשיטתיות את הרגליים האטיות של שאראס.

לאוברדוביץ' תוכניות משלו, כמובן. אם סטראטוס פרפרוגלו הצעיר לא יצליח לעצור את שישקאוסקאס, הסרבי ישסה בו את דיאמנטידיס. במקביל, דיאמנטידיס ודרו ניקולס, שסיימו עם 0 נקודות ביחד בחצי הגמר, יצטרכו לחדד את היד מבחוץ ולהשלים את הנקודות שמסינה יקצץ מהרביעיה המובילה. פקוביץ' ובאטיסט יצטרכו להתגבר על ההגנה הצפופה ולהוציא כדורים החוצה לקליעות חופשיות של שחקני החוץ – פעולה שהם לא נדרשו לה מול הרכות של אולימפיאקוס. כיוון ששני הגאונים על הקווים צפויים לקזז זה את זה במשחק השחמט ביניהם, את התוצאה בגמר יכריעו הכושר האישי והחוסן המנטלי של החיילים.