אנרגיה חלופית

שלוש שנים הוא נעדר, והחל מיום שבת חזר אל חיק הכדורסל הישראלי הפלייאוף האהוב. דיברו על כך שהוא מבטא את היתרון של הקבוצות הגדולות, רמזו על כך שהוא מונע מסינדרלות פוטנציאליות את הסיכוי להפוך לכאלה וגורר סדרות משעממות לשלושה משחקים במקום לגמור את הכל ביום אחד. כל אלה שדיברו נגד הפלייאוף קיבלו בסוף השבוע את התשובה המוחצת למה בליגת העל צריכים סדרות ולא רק בשלב רבע הגמר. משחקים שמוכרעים עם הבאזר, אגרסיביות ספורטיבית מצוינת, הרבה זיעה שנשפכת על הפרקט וקבוצות חוץ שמגיעות למשחקים קובעים ולא רועדות. וכדי להוסיף על מימד ההפתעה, הגיעה עירוני אשקלון והוכיחה שהפלייאוף לא הורג את הסינדרלות, אלא יכול להפוך אותן לאמיתיות ולא לכאלה שבאות לשדוד ולברוח.

אבנר קופל מתעסק בימים אלה עם המיסוי על השחקנים הזרים מצד אחד, ומצד שני עם השידורים בטלוויזיה. מדובר בשני מרכיבים חשובים להמשכיות של הכדורסל הישראלי. אבל מעבר למרכיבים האלה, צריך קופל להביט אל המחזור הראשון של הפלייאוף ולהביא לישיבת המנהלת הבאה את ההחלטה הבאה: החל מהעונה הבאה, פלייאוף עד האליפות. אמנם הפיינל פור הוא חגיגה של שבוע, אבל הפלייאוף הוא חגיגה לספורטיביות וחגיגה לריגושים שעוד נותרו בכדורסל הישראלי. זה אמנם יכול להגדיל את הסיכוי של מכבי תל אביב לקחת אליפות, אבל מצד שני אנחנו נקבל אלופה ללא תירוצים. אם עירוני אשקלון מסוגלת לנצח ביד אליהו בפלייאוף, אז גם הפועל ירושלים ובני השרון מסוגלות לעשות זאת בסדרה. הפיינל פור חייב להסתיים השנה, גם אם מכבי שוב תאבד את האליפות.

19 ריבאונדים קטף ראשון טרנר על ראשם של שחקני מכבי תל אביב ועוד ביד אליהו. המספר הבלתי נתפס, בתוספת העובדה שאשקלון ניצחה את הצהובים בקרב הריבאונדים, גוררים יותר מתהייה לגבי איכות משחק הפנים של מכבי תל אביב. אותה קבוצה שהביאה מאז הגעתו של פיני גרשון אין ספור שחקני פנים, ושיחררה אותם, מפסידה לשחקנים ששיחקו עד לא מזמן בליגה הפיליפינית, הפורטוגלית וההולנדית. אם לקלוע מחצי מרחק זה כישרון בתוספת עבודה, אז סגירה לריבאונד הגנה וריבאונד התקפה זה עבודה קשה והרבה נחישות. 17 ריבאונד התקפה לקחה אשקלון ביד אליהו, כששבוע קודם לכן לוקחת הפועל חולון 18 ריבאונדים בהתקפה באותו אולם.

בהרכב החוק הרוסי נתקל פיני גרשון בבעיה קשה. שני הישראלים המובילים שלו, עומרי כספי וליאור אליהו, יוצרים חמישייה שלא שומרת ונותנת ליריבה לחגוג מתחת לסלים. אם יניב גרין נכנס, מאבד גרשון כוח התקפי. רביב לימונד עוד לא הוכיח שהוא מסוגל להוביל קבוצה לאליפות, ימיו היפים של דרק שארפ עברו מזמן ואילו טל בורשטיין עסוק בשיקום הקריירה. הרחבה של מכבי פרוצה, ואם תצליח לגבור על אשקלון בסופו של דבר תיתקל ביריבות עבות עוד יותר באזור הזה. בני השרון לקחה 13 ריבאונד התקפה בביקורה ביד אליהו, כמו מכבי חיפה, הפועל ירושלים הורידה 12 וגליל/גלבוע הסתפקה רק ב-9 ריבאונד התקפה. אם פיני גרשון לא ימצא פיתרון או לחילופין הקו הקדמי של מכבי לא יתחיל לסגור לריבאונד, תמונות של חגיגות בצבע שונה מצהוב ביד אליהו יהפכו לשגרה.

בסיכום העונה הסטטיסטי הקדשנו פרק נרחב לבעיית העונשין של הכדורסל הישראלי. הקבוצה הגרועה בליגה במדד זו בני השרון, שאולי כדי להדגיש את הבעיה שלה החליטה להדגים לכל חובב כדורסל איך לא זורקים מהקו. 35 פעמים הגיעו שחקניו של אריאל בית הלחמי אל קו העונשין בניצחון ברוממה על מכבי חיפה, וקלעו רק 14. רק בליגת העל מספיקים 40 אחוז מהעונשין כדי לנצח משחק פלייאוף. "קשה להסביר 40 אחוז מהקו, אבל אפשר להגיד שלמרות ה-40 אחוזים האלה לא הפסקנו להאמין במשחק", מנסה מאיר טפירו להסביר איך מנצחים בכאלה אחוזים. "היה מצב שהחטאנו 6 ברצף והחזרנו את חיפה למשחק, אבל עדיין המשכנו להאמין שזה יכנס, והמשכנו ללכת לקו כדי לקלוע. עצם העובדה שהמשכנו להאמין, ושמרנו בהגנה, זה מה שעשה לנו את הניצחון".

אולי בני השרון אבודה בתחום העונשין, וייתכן שעוד יבכו על כך בפיינל פור, אבל דווקא עכשיו, אחרי שלפני חודש הקבוצה נראתה שבורה, חוזרים החברים של טפירו לעמדה של מועמדת לתואר. כן, כן. "אני לא יודע אם לא ספרו אותנו, היה לנו חוסר מזל עם הרבה פצועים. רק בשלושת שבועות האחרונים אנחנו עם כל הסגל. כשבנו את הסגל בתחילת העונה, זה מה שרצינו לראות, ואני שמח שעכשיו אנחנו עם הסגל המלא ורואים תוצאות. אני מקווה שנביא כדורסל טוב, גם הגנתי וגם התקפי. בשבוע הבא מתחילים מ-0-0 ואם לא ננצח אז לא עשינו שום דבר. מעבר לזה, אנחנו לא חושבים", מסכם טפירו, אבל יודע בתוך תוכו שגם העונה מצפה לקבוצה שלו הזדמנות.

עודד קטש, הוא ולא אחר, עשוי לנקום את נקמת מכבי תל אביב ויסיים את העונה של הפועל חולון עוד לפני הפיינל פור. עם כל הכבוד לגליל/גלבוע שהוכיחה שוב שהיא ראויה למעמד, הסיפור הגדול של המשחק היה החולשות של הפועל חולון שמתחילות לצוץ על פני הקרקע. אם בסיבוב הראשון וברוב הסיבוב השני רוב קבוצות ליגת העל לא ידעו איך להתמודד עם פרץ האנרגיה של שחקניו של דני פרנקו, הסיפור בפלייאוף, מסתבר, יהיה שונה. גליל/גלבוע הוכיחה לחולון שניתן לפתח משחק אנרגטי מצד שני גם ללא 2,500 צופים נלהבים מאחוריך. ברבע השלישי ובפתיחת הרבע הרביעי הבעיה הזאת הייתה בולטת מאוד במשחקה של חולון, ודני פרנקו לא הצליח למצוא פיתרון. כשאין אנרגיה בחולון, היתרון האיכותי של גליל/גלבוע הפך בולט.

אז נכון שלא בכל יום הפועל חולון תקבל תרומה כל כך חלשה מכל השחקנים המשלימים שלה, אבל לא יכול להיות שברגעי המפתח לוקח לואיס פלורס את הכדור שלוש התקפות באותה סיטואציה וזורק זריקות לא אחראיות. בריאן טולברט אמנם הציג את אחד ממשחקי ההתקפה הטובים שלו העונה, אבל גם הוא הרשה לעצמו להשתולל ברגעים שבחולון היו צריכים אותו בשיא הריכוז. כדי לקחת את הסדרה ולהביא את האלופה לפחות עד הבמה הגדולה של הכדורסל הישראלי, יצטרכו טולברט, פלורס ודרון וושינגטון הרבה עזרה מהחברים, אך יותר מכל הם יצטרכו להראות שגם הקבוצה המלהיבה של העונה מסוגלת לעמוד בלחץ של להיות עם הגב אל הקיר ולתפקד גם בדקות האחרונות. הפסד נוסף בשבוע הבא בגן נר, וכל ההישג של העונה הסדירה ימחק. חולוניה תצטרך להראות שמלבד התלהבות, היא מסוגלת לייצר גם חכמת משחק וכישרון ברגעים המכריעים.

אולם הפחים התמלא, רוממה ומלחה הציגו אווירה ביתית מדהימה, אבל דווקא סיפורי הקהל הגדולים הגיעו ממקומות שאף אחד לא האמין שיתפתחו. ביד אליהו עשו אוהדי עירוני אשקלון הרבה רעש מהרגע שנכנסו ברבע השני, בעקבות שמירת השבת. בסוף המשחק הם קיבלו מתנה על שמירת השבת כשחגגו ניצחון ראשון בהיסטוריה על מכבי תל אביב בחוץ. באור יהודה היו אלה 300 אוהדי מכבי ראשון לציון שיצרו אווירה ביתית במשחק חוץ והובילו את קבוצתם צעד נוסף לעבר ההישארות. אולי הסיפור המדהים הוא של אותם צופים שלא הגיעו. כ-100 אוהדים בלבד, כולם שקטים מאוד, תמכו בקבוצה הביתית מגבעת שמואל, מספר שגורם לתהות האם יש לקבוצה מקום בליגת העל. "זה מאכזב אותי שלא הגיע הקהל שלנו", מודה מאמן הגבעה אורן אהרוני שהתרגל לשחק מול אולם ריק, "תמיד היה פה קהל שבא רק כשמנצחים וזה מאכזב".

אם באור יהודה עוד הייתה קבוצה אחת שהביאה קהל, בזיסמן הטריחו את עצמם 80 צופים בלבד לקרב התחתית הגורלי בין עירוני רמת גן לעירוני קרית אתא. רמת גן, אחת הקבוצות היותר ותיקות בכדורסל הישראלי, נעזרת העונה בחבורת מתופפים על מנת ליצור אווירה במשחקיה. גם אותם מתופפים לא הצליחו לכפר על התמונה העצובה שהייתה בניצחון של הקבוצה הביתית. "זה קצת מאכזב, בסך הכל בתקופות הטובות שלנו באמצע הסיבוב השני היו 400-500 צופים", מודה מאמן רמת גן עמיר עוזי, "אני מעריך שגם הקהל מאוכזב מאיתנו ורצה לראות אותנו בפלייאוף העליון. אני מקווה שעירוני רמת גן תצליח לבנות גרעין אוהדים בסבלנות. עם ההצלחות גם האוהדים יגיעו".

דווקא בלב האופטימיות של הפלייאוף ניתן למצוא נקודות שחורות שגם הגדלת תקציבים לא תצליח להעלים. לא מעט קבוצות בליגת העל מאבדות זכות קיום בשל מחסור באוהדים. אם את האולמות הרעועים כבר הספקנו לעכל, אז את התמונות של המושבים הריקים לעולם לא נוכל לקבל. במבט לעתיד נוכל רק להתגעגע לאווירת פלייאוף באוסישקין, למשחקי הפלייאוף בלאומית בבאר שבע ולמשחקי השנה שעברה בעפולה. יכול שזה מה שעודד קטש התכוון לומר, כשטען בסיום המשחק בחולון ש"לאף קבוצה אין בית, להוציא את ירושלים"?