חיים בצל הסכנה

חשבו על זה כך: אתם עומדים ומחכים לכדור שנמצא באוויר, רק כדי לנסות ולהתחמק מ-11 משוגעים שרודפים אחריכם במטרה להרוג. האיש שבתמונה, דווין הסטר משיקגו ברס, פיתח מיומנות מרשימה במלאכת הבריחה, אבל ברוב המקרים זה נגמר בפיילה גדולה של מאות קילוגרמים על איש אומלל אחד. לא משנה איזה ציוד מגן הוא לובש, סמכו על מחזיר הבעיטות שההשכמה בבוקר למחרת מרגישה כמו יציאה מתאונת דרכים

הסיבה ששופטי הוקי קרח לא ממהרים להפריד בקרבות אגרופים היא לא השואו שמקבל הקהל, אלא משום שבעניין הזה מעורבים להבים של נעל ומרחב תמרון צר. שופט הוקי קרח צריך להתמודד עם שליטה על משטח חלק וקטן, עליו דוהרים עשרה אבו ג'ילדות עם מחבטים. אם יש לו מזל, הוא גם צריך להפריד בתגרות. כנראה שכל מי שמעורב בענף הזה משוגע, לא רק השחקנים

כשחושבים על זה לעומק, הדרך בה מתנהלות תחרויות האתלטיקה היא די חולנית. מי בכלל המציא את זה? בצד אחד של האצטדיון רצים וקופצים, בצד השני זורקים כלי נשק מסוכנים למרחקים של עשרות מטרים, והכלים האלה נוחתים בסמוך לקופצים והרצים. ככה בדיוק ננעץ כידונו של טרו פיטקמאקי הפיני בצלעות של הקופץ לרוחק הצרפתי סלים סדירי. זה רק המקרה העדכני אבל לא הראשון וכנראה לא האחרון במגרשה של מלכת הספורט

מכירים פוטבול? אז כאן מדובר במשחק יותר עתיק ויותר אלים, מהסיבה הפשוטה שהשחקנים לא לובשים אביזרי מיגון. במלחמה, כמו במלחמה, הסובלים הגדולים ביותר הם שחקני הקו הקדמי, אלה שההסתערות מתבצעת בכיוונם. תהילה גדולה אין בתפקיד שלהם, אבל עצמות מרוסקות ושיניים שבורות תמצאו לרוב

בתוך פחות מעשר שניות צריך להחליף לנהג גלגל, לתדלק את המיכל ולצאת לדרך. עבודת המכונאים בפורמולה 1 ובמיוחד במרוצי הנסקאר לא שפויה, אבל הם לא לבד באזור הסכנה. תראו את הצלם הזה, שנפגע במהלך תחרות באינדיאנפוליס ב-2003 (יצא מזה, איכשהו) מצמיג שעף היישר לכיוונו. באותה תאונה, אגב, נפצע קל גם אחד מעובדי הצוות

על הסכנות הכרוכות באגרוף ובכלל בספורט שמערב אמנויות לחימה אין צורך לפרט. מוחמד עלי חטף פרקינסון ואחרים לא שרדו בגלל הנזקים שנגרמו להם בטווח הארוך. סכנת מוות אמיתית אורבת בפינה. למה, אם כך, לא מגיע האגרוף למקום הראשון? פשוט משום שבניגוד לענפים האחרים, האלימות, המכות והדם מגיעים פה כדרך חיים ולא כסכנה שנגזרת מהספורט בו הם משתתפים

לאיש הזה שמכוסה במסכה קוראים כריס סניידר, והסיפור שלו מעניין, כשבשנה שעברה שבר את האשך השמאלי מכדור שהוגש לכיוונו. תופס בבייסבול הוא האיש שרוכן מאחורי החובט, מוכן לכדורים שמגיעים אליו במהירות של 150 קמ"ש וציוד המגן, כמו במקרה של סניידר, לא תמיד עוזר. מעבר לכך, בריצה של שחקן מהבסיס השלישי לבסיס הבית, התופס הוא זה שמגן על הצלחת, מה שמביא הרבה התנגשויות לא נעימות

קשה להבין מה גורם לבן אדם או ילד נורמלי לבחור בתפקיד הזה, שיכול במקרה הטוב לשלוח אותו הביתה עם חבורות אדומות בכל הגוף ובמקרה הרע להפוך אותו לעקר. לא מדובר בשוער כדורגל שצריך להתעופף לאורך השער ולתפוס כדורים או בשוער הוקי קרח שממוגן בכל אברי גופו. האיש הזה צריך לזנק קדימה ולקפוץ לעבר כדורים שמשוגרים אליו בעוצמה השווה לאגרופים של מייק טייסון. במילה אחת - התאבדות