באמצע שנות ה-40 נחשבה מצרים לנבחרת הכדורסל הטובה ביותר באפריקה, ואחת הנבחרות העולות בעולם כולו. הלכידות, העבודה הקשה וההתלהבות של המצרים היו לשם דבר בכל רחבי הגלובוס. אלו לא פסחו גם על הנציגה היהודית בליגה המקומית, מכבי אלכסנדריה, ועל פי הידוע, מספר תצוגות תכלית של הקבוצה הצליחו להרגיז את השלטונות המקומיים. המלך פארוק, מספרים, לא היה מסוגל לראות קבוצה יהודית מנצחת קבוצת מוסלמית, והורה שלוש שנים לאחר הקמתה לסגור את הקבוצה היהודית. אמנם הקבוצה עצמה התפרקה, אך חבריה המשיכו להתאמן במועדון מקומי, שמרו על כושר ובשנת 1947 ערכו משחק אימון מול האלופה המצרית. למרות הנחיתות באימונים, ניצחה אלכסנדריה בנקודה, והכעיסה את המלך בשנית.
אותו מלך לא תיאר לעצמו שלימים יהפכו אותם שחקנים יהודים מאלכסנדריה לחלק מאבני היסוד של משחק הכדורסל במדינת ישראל בכלל והפועל חולון בפרט. אותו מלך לא שיער שליהדות מצרים תהיה השפעה חשובה ומכובדת על הצעדים הראשונים של הענף במדינה הקטנה השכנה. פסח, זו הזדמנות מצוינת להצדיע לאותם שחקנים שעלו ממצרים ועזרו בהקמת ענף הכדורסל.
המחנך הראשון
במצרים, למי שלא יודע, נוצרה אחת הקהילות היהודיות העתיקות, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו לאחר חורבן הבית הראשון. כאשר הוקמה אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשניים מתוך חמשת רובעי העיר. עם עלייתו לשלטון של גמאל עבד אל נאצר, ביחד עם פרשת "עסק הביש" ב-1952 ונטישת הבריטים, הגיעה לקיצה יהדות מצרים. לפי נתוני משרד החוץ, בשנת 2007 מנתה הקהילה המצרית כולה כ-40 איש בלבד, מתוכם 30 באלכסנדריה.
מה שאפיין יותר מכל את אותם יהודים שהגיעו לארץ ישראל ממצרים בתחילת שנות ה-50 הייתה הדבקות והעבודה הקשה. אחד מעולי מצרים המוכרים יותר היה גם יהושע רוזין, שעלה אמנם ב-1918 מאלכסנדריה, כבן למשפחה יוצאי מזרח אירופה, אך אי אפשר לדבר על התרומה של יהדות מצרים לכדורסל הישראלי מבלי להזכיר את מר כדורסל. המחנך הראשון. רוזין, אשר הלך לעולמו בשנת 2002 בגיל 84, היה אחד ממורי המשחק הראשונים והחשובים ביותר של הענף. את הידע שלו העביר למיטב שחקני ישראל במכבי תל אביב, הפועל תל אביב, גבעת ברנר, גבת יגור והנבחרת כמובן.
לכל מקום הביא רוזין את הפרפקציוניזם שלו. "ברגע שאדם מפסיק לעבוד ולהיות פורה זה הסוף", אמר רוזין שנתיים לפני שנפטר, למרות שהמשיך לעבוד במחלקות הנוער. ביחד עם מיכה שמבן, היה רוזין הראשון שניהל מחלקות נוער וקידם את הכדורסל הישראלי, "מה שייחד אותו היו האימונים הארוכים. עד שהתרגילים לא היו מתבצעים לשביעות רצונו, לא היינו הולכים הביתה", כך הספיד דורון ג'מצ'י את רוזין לאחר מותו. "יהושע לא היה מאמן, אלא מורה ומחנך. איש כזה לא קיים היום בספורט בארץ. אין שני לו", הוסיף ואמר שמלוק מחרובסקי, מנהל מכבי תל אביב בעבר.
האולימפיאדה הראשונה
יהדות מצרים סיפקה עוד כמה דברים לכדורסל. בזמן שרוזין כבר היה בארץ ישראל, המשיכו בסוף שנות ה-40 שחקני מכבי אלכסנדריה לשחק כדורסל ולעבוד במצרים, למרות רוחות הקרב שהגיעו מכיוון מדינת ישראל שקמה באותם ימים והשלטון הלא יציב של המלך פארוק. לקראת אולימפיאדת לונדון בשנת 1948 הזמין מאמן נבחרת מצרים, נלו פרטורה, את רוב שחקני הקבוצה לסגל הנבחרת המצרית. "הגענו לנבחרת ועד מהרה השתלבנו", סיפר אליהו עמיאל המנוח, לימים מאמן נבחרת ישראל, שופט בין לאומי ואף יו"ר איגוד הכדורסל, בראיון למקומון "שתי ערים". "בין השחקנים הערבים והיהודים בנבחרת שררו יחסים מצוינים. למרבה הצער, שבועיים לפני הנסיעה ללונדון הגיעה הוראה מהמלך פארוק להוציא את השחקנים היהודים מהנבחרת".
שנה לאחר מכן נערכה אליפות אירופה בקהיר, ושוב עמיאל זומן לנבחרת יחד עם זוזי הררי. בעקבות הניסיון המר מאולימפיאדת לונדון החליט עמיאל, שעבד בבנק, להודיע כי מנהל הבנק לא מוכן לשחררו לאימוני הנבחרת. הממשל במצרים הודיע למנהל הבנק כי אם לא ירצה שהממשל ילאים את המקום, עליו להורות לעמיאל להתייצב לאימונים. על-פי מספר גרסאות, שעה לפני המשחק הפותח הודיע המלך פארוק, כי אם שני היהודים ירצו לשחק במדי הנבחרת עליהם להתאסלם. השניים דחו את ההצעה והנבחרת צעדה בטקס הפתיחה ללא עמיאל והררי. הכרוז הודיע לקהל ההמום כי השניים לא משחקים עקב מחלה ובשל התקרית החליטו כל שחקני מכבי אלכסנדריה על פירוק הקבוצה והחלו להתפזר ברחבי העולם.
האישית הראשונה
חלק משחקני אותה קבוצה עלו ישר לישראל וחלקם, ביניהם אליהו עמיאל, נסעו להכשרה בצרפת והגיעו לישראל בשנת 1951 והתיישבו בעין חרוד. תוך זמן קצר החלו עמיאל, ביחד עם מרסל חפץ, רודי ויינברג וחיים גורמזאנו, לחזור ולהתאמן בישוב והפכו לאטרקציה של האזור. בקיץ של אותה שנה נערך טורניר מרובע של קבוצות הפועל בירושלים, ומעט לפני הטורניר ביטלה הפועל חיפה את השתתפותה. מי שנרשמה במקומה הייתה הפועל עין חרוד, שכללה את ארבעת השחקנים המצריים ואת מאולי חייקין, אחראי על ההכשרה בקיבוץ. עין חרוד הביסה את ירושלים ב-30 הפרש, את הפועל תל אביב ב-20 ואת מעיין ברוך ב-19 בלבד. בין רגע הפכה הקבוצה לאגדה, ושבוע לאחר מכן כבר היו הארבעה חלק מהפועל חולון תודות למיכה שמבן, מייסד הקבוצה, שראה את הארבעה משחקים באותו טורניר.
תרומתם הגדולה של עולי מצרים התבטאה בעיקר בהפועל חולון, אליה התנקזו בסופו של דבר יוצאי מכבי אלכסנדריה. באותן שנים הכדורסל בישראל התפזר על פני שתי ליגות: אחת של מכבי והשנייה של הפועל. הקבוצה המצרית של חולון שלטה ביד רמה בליגה של הפועל ובליגה של מכבי הייתה זו מכבי תל אביב בהדרכתו של יהושע רוזין. הקבוצה "המצרית" מחולון הייתה ידועה במקצוענות שלה ובשיטת המשחק המודרנית, אותה תפסו עוד במחנה ההכשרה בצרפת. הקבוצה הפכה לשם דבר בישראל, ומספר קבוצות החלו להעתיק את שיטת המשחק.
בקיץ 1952 יצאה נבחרת ישראל למוקדמות המשחקים האולימפיים בהלסינקי, כשהסגל כלל ארבעה שחקנים שעלו שנה קודם לכן ממצרים. מספרים שבבית המלון של המשלחת בפינלנד נפגשו השחקנים עם חבריהם לנבחרת מצרים. עם סיום המשחקים הספיקו שחקני נבחרת ישראל להתחבק עם החברים ממצרים, לתדהמת העיתונאים הזרים בשדה התעופה.
בסוף שנת 1953 נפתחה ליגת הכדורסל המאוחדת לראשונה, והפועל חולון סיימה את העונה הראשונה והשנייה במקום השני. בכל מדינת ישראל החלו לראות את ניצני הכדורסל המודרני שהביאו איתם השחקנים "המצריים". "אני שיחקתי בקבוצת הפועל תל אביב ובמשחק אחד נגד הפועל חולון ניצחתי אותם לבד", סיפר דני ארז באחד מהמאמרים האוניברסיטאיים שנעשו בנושא. "המשחק היה במגרש הכדורסל של בית ספר ביאליק, ואני קלעתי בלי סוף. במשחק הבא שנפגשנו, הפועל חולון החליטו לשנות את הטקטיקה של המשחק ולנסות למנוע ממני להגיע אל עמדת קליעה. מהלך זה כשלעצמו היה לא רגיל לכדורסל בארץ, כי באותה התקופה הקבוצות האחרות פשוט ניסו לקלוע כמה שיותר. הוחלט להצמיד לי בשמירה אישית את רודי ויינברג, וכל הארבעה האחרים נשארו לשמור אזורית".
בין היתר, גם בעקבות מהלך זה, החלו בישראל לאמץ את שמירת הארבעה אזורית, אחד אישית.
האגדה הראשונה
לאחר השנתיים הראשונות של הליגה, הופסקה הפעילות לעונה אחת בעקבות מבצע קדש ולאחר מכן החלו שחקניה "המצריים" של חולון לעזוב את הקבוצה, ואת מקומם תפסו מוסא דניאל, דני ארז ואחרים. הקבוצה המצרית סיימה את תפקידה ושחקניה החלו לעזוב את ישראל אחד אחר השני, כשרק מקצתם נשארו עד היום. "לפי דעתי, התרומה של הקבוצה המצרית לכדורסל היא באופן יחסי כמו התרומה של טל ברודי לכדורסל", מספר העיתונאי הוותיק מנחם כהן, אוהד הפועל חולון שחקר את הנושא. "באה קבוצה למקום שהכדורסל היה בו חובבני. הקבוצה המצרית העמידו פה סטנדרטים חדשים לפחות בתחום האימון".
לאחר פרישתם של השחקנים המקוריים של מכבי אלכסנדריה, התפזרו אותם שחקנים ברחבי הגלובוס וחלקם אף המשיכו לתרום לכדורסל הישראלי. אליהו עמיאל, כאמור, ניהל את שלושת המשחקים הראשונים של גמר גביע המדינה, ולאחר מכן אף אימן את נבחרת ישראל באליפות אירופה 1959. עמיאל החל בתפקיד חבר הנהלת איגוד הכדורסל ואף מונה לתפקיד היו"ר לתקופה מסוימת.
בתחילת שנות ה-2000 החל יניב פכטר, חוקר העיר חולון, לחקור את עברה של הקבוצה ולהעלות מחדש את חשיבותה. "מה שייחד את הקבוצה הזאת הן שיטות המשחק שהיא הביאה איתה מצרפת", טוען פכטר, שבמסגרת לימודיו ביצע שני מחקרים אוניברסיטאיים שעסקו בין היתר באותה קבוצה "מצרית" בחולון. "הם הביאו איתם מקצוענות שלא הייתה ידועה בשנים האלה בארץ, הם העלו את הרמה המקצועית של משחק הכדורסל. ההשפעה היותר גדולה הייתה ברמה המקומית. בזכות המצרים כל העיר חולון החלה לרדוף אחרי ענף הכדורסל. השורשים לאהדה הגדולה שהחלה בשנות ה-80 היא בקבוצה המצרית של שנות ה-50. ברמה הארצית זה יותר ברמה התרבותית של הכדורסל והמקצוענות".