צב הגנה

בינואר 2006 יצאה מכבי תל אביב למשחק חוץ קשה בזאגרב. כשמולו ניצבת חבורת אקדוחנים קרואטים, החליט פיני גרשון לפתוח את המשחק בהגנה אישית. כעבור חמש דקות טיפסה ציבונה ליתרון 11:15, תוך שהיא קולעת באחוזים נהדרים מחוץ לקשת. גרשון הזעיק פסק זמן, ואחריו החליט לעבור להגנה אזורית.

על פניו, זו הייתה משימת התאבדות; מעבר לאזורית, בקרואטיה, מול יריבה וקהל לוהטים, היה שקול לקפיצה מבניין ללא מצנח. אולם ההחלטה הזו שינתה עבור מכבי את המשחק. בחמש הדקות הבאות נבלמה ציבונה על ארבע נקודות, כאשר מכבי מנצלת את הבלבול היחסי והופכת את התוצאה. את המחצית השלימה ביתרון בלתי-מחיק, בן 21 נקודות. את המשחק כולו סיימה ציבונה עם 8 שלשות מ-23 ניסיונות בלבד. בסופו של הערב יצאה מכבי מהאולם ע"ש דראזן פטרוביץ' עם ניצחון עצום, 66:94, במה שהיה גם אחד מרגעיה הגדולים של השושלת האובדת.

מה בדיוק קרה שם? כיצד הוציאה האזורית של מכבי משיווי-משקל את קלעי ציבונה? "הם הגיעו לזריקות לא פחות טובות מול האזורית שלנו, אולי אפילו יותר", מחדד את החידה עוזר המאמן דאז, דן שמיר, וממהר להשיב. "בדרך הביתה שאלנו את עצמנו מדוע זה קרה, איך הם החטיאו זריקות טובות יותר. התשובה שהגענו אליה הייתה מדהימה בפשטותה: ההגנה האזורית שלנו הכריחה את ציבונה לשחק את המשחק הלא-רגיל שלהם. שחקני ציבונה היו רגילים לקחת זריקות קשות, בתנועה, כשהמגן רודף אחרי השחקן ומנפנף לו בידיים מול הפרצוף. האזורית דרשה מציבונה מחשבה, הוציאה אותם מהתבנית הרגילה, וזה השפיע באופן דרמטי על אחוזי הקליעה שלהם".

תהיה זו טעות לקטלג את מכבי תל אביב ההיא רק כקבוצת התקפה פנומנאלית. אנשי כדורסל רבים, גם כאלו שעבדו במכבי דאז, מסכימים כי להגנה הייחודית שהציגה היה חלק לא פחות גדול בשורת ההצלחות הנדירה. "הייתי נותן לפחות 50 אחוז מהקרדיט למשחק ההגנה שלנו", מגדיל ואומר שמיר.

הטריידמארק האמיתי של הקבוצה ההיא לא היה רק התקפת המעבר הקטלנית. לפני הכל, הוא היה בהגנת המאץ'-אפ זון המורכבת, שבכלל הניחה את היסודות ואפשרה את היציאה המהירה למתפרצות. הגנת מאץ'-אפ-זון היא שכלול של ההגנה האזורית המסורתית; למעשה, היא משלבת אלמנטים של הגנה אישית עם אזורית. כלליה רבים ומורכבים ולא זה המקום לדוש בהם. מרתק יותר הוא הרומן של גרשון עם ההגנות האזוריות והמורכבות, שהחל עוד הרבה לפני שהצטרף למועדון. מי שנחשב בעיני רבים לאשף ההתקפי האולטימטיבי, מפגין כבר שנים נאמנות להגנה האזורית, בה עושים רובם המכריע של מאמני הכדורסל האירופאים והאמריקאים שימוש סמלי בלבד. גרשון, לצידו של דיוויד בלאט, הפך את האזורית לסמלו המסחרי.

גורם שעבד עימו בעבר מעיד על גרשון כי "הוא אוהב תחכום בהגנה כפי שאוהב תחכום בהתקפה". גם השנה בוחר המאמן לעשות שימוש נרחב בהגנה אזורית. היא אומנם מורכבת הרבה פחות ממאץ'-אפ-זון; זו בעצם הגנה אזורית שבתוך מספר שניות הופכת, בחוקים מסוימים, להגנה אישית. אולם גם בסגנון הזה, הפרימיטיבי-יחסית, כמעט ולא נעשה שימוש, באירופה או ב-NBA.

מהיכן החיבה הגדולה של גרשון להגנה האזורית לסוגיה? ראשית, היא מתיישבת היטב עם הפילוסופיה ההתקפית שלו. באופן מסורתי בונה גרשון קבוצות התקפיות באופיין, וכפועל יוצא אלה קבוצות שאינן משופעות בשומרים דגולים. האזורית, שרעיונה הבסיסי הוא הגנה באמצעות חלוקת השטח לאזורי שמירה, ולא הפקדת שומר אישי לכל שחקן יריב, מאפשרת להחביא שומרים חלשים; היא עוזרת בשמירה על שחקני המפתח מביצוע עבירות; היא מאפשרת יציאה מהירה למתפרצת בעקבות מיקום השחקנים – הגבוהים תמיד ממוקמים מתחת לסל, והגארדים קרובים יותר לקו מחצית המגרש; היא דורשת מהשומרים הרבה פחות אנרגיה ביחס להגנה אישית, ובכך מקלה עליהם את המלאכה בצד ההתקפי; היא מקשה על היריבות, שפוגשות לעיתים רחוקות את סוג ההגנה הזה. קבוצה ממוצעת מחזיקה בשניים-שלושה תרגילי התקפה בלבד מול הגנה אזורית, לעומת למעלה מ-15 תרגילים שונים מול הגנה אישית; ובעיקר, היא מכריחה את היריבה לזריקות רבות מחוץ לקשת, שמטבען נכנסות באחוזים נמוכים יותר.

מנגד, "הגנה אזורית דורשת יותר קומוניקציה ותיאום. לוקח הרבה זמן ללמד אותה, כי יש הרבה מאוד שחקנים שרוב החיים שלהם לא שמרו אזורית", מסייג שמיר, "אבל מי שמצליח לעשות את זה זוכה ליתרון גדול. לפני משחקים מול מכבי, מאמנים מקדישים זמן רב להתכוננות להתקפה נגד אזורית. זה גוזל הרבה זמן מההכנה שלהם, ומאלץ את היריבות לעשות דברים שהן לא רגילות אליהם בדרך כלל". וכדורסל, אומר שמיר, הוא משחק של הרגלים.

בקדנציה הקודמת במכבי, כפי שממחישות היטב הטבלאות המצורפות, נהגה מכבי לשדרג באופן דרמטי את ההגנה בחלקה השני של העונה. בעונת 2004/5 ספגה בשלב הראשון של היורוליג 85 נקודות בממוצע; בשלב הטופ-16 והפלייאוף ספגה רק 73.3 נקודות, זאת למרות שככל שהתקדמה העונה גם פגשה ביריבות טובות ומגוונות יותר. בעונת 2005/6 ספגה 81 נקודות בשלב הראשון של היורוליג, ירדה ל-74.9 בטופ-16 וברבע הגמר, ועד ל-71.5 נקודות בלבד בפיינל פור בפראג. כמובן, ההגנה האזורית של מכבי נגסה באופן ניכר באחוזי הקליעה של היריבות.

"לדעתי, זה עניין של מחויבות", מסביר את התופעה עוזרו לשעבר של גרשון במכבי, יעקב ג'ינו. "בחלק השני של העונה השחקנים מבינים שהגיע המאני-טיים, ומעלים את רמת האינטנסיביות". הסברו של דן שמיר לקוח דווקא מתחום הפסיכולוגיה. "הנושא הזה, של השדרוג בהגנה בחלק השני של העונה, העסיק אותי מאוד בזמנו", מגלה שמיר. "קודם כל, יש את עניין החיבור – לוקח כמה חודשים עד שאתה מטמיע את הסגנון בסגל, ולכן יש כאן פונקציה של זמן. אבל הנקודה היותר מעניינת בעיני היא ירידה קבועה באחוזי הקליעה של היריבות נגדנו ככל שהתקדמה העונה". ההגנה האזורית של מכבי הפחיתה את כמות הזריקות של היריבות מטווח שתי הנקודות (ראו טבלה מצורפת, הכוללת נתונים מהעונה הנוכחית), וכאמור הכריחה את היריבות לזרוק מחוץ לקשת.

בשלבים המכריעים של העונה, השלשות נקלעו באחוזים נמוכים משמעותית, זאת ביחס לתחילתה. "להערכתי זה עניין של לחץ", מוסיף שמיר. "בחלק הראשון של העונה הרבה קבוצות הגיעו לתל אביב, ידעו שאין להן מה להפסיד וראו במשחק מולנו כמעין 'משחק הזדמנות'. אז הן היו משוחררות, וקרה שהן טווחו בהיכל באחוזים מדהימים. בכל עונה הפסדנו לפחות משחק אחד לקבוצה שבאה אלינו הביתה וקלעה באחוזים מטורפים משלוש. אבל בחלק השני כל משחק כבר היה משמעותי, כל קבוצה הגיעה לחוצה כדי לנצח, וזה בא לידי ביטוי באחוזי הקליעה שלה. ההנחה שלנו הייתה שבטופ-16, בפלייאוף ובפיינל פור משחקים לא מוכרעים על ידי קליעה מבחוץ".

זו גם הייתה הסיבה לכך שהפילוסופיה ההגנתית של מכבי השתלמה בסופו של דבר; בתחילת העונה היא לעיתים ספגה מפלות, אולם כשהכסף הונח על השולחן ההגנה האזורית בדרך כלל סיפקה את הסחורה. העונה זה דווקא לא קורה. "יש כאן עניין של אינטליגנציה", מודה גורם בכיר במכבי הנוכחית. "כדי לשמור הגנה אזורית ברמה גבוהה, וודאי שאזורית מורכבת, דרושים שחקנים אינטליגנטיים. אז היו פארקר, שאראס, באסטון, בורשטיין ו-וויצ'יץ', שהבינו את המשחק בצורה אבסולוטית. העונה יש לנו חומר שחקנים אחר".

מעבר לכך, "הבסיס לכל הגנה, גם להגנה האזורית, הוא בעצם הגנה אישית", מוסיף צביקה שרף. "כדי לשמור אזורית כמו שצריך, אתה צריך לעמוד בעקרונות של הגנה אישית. וכשאתה לא טוב ביסודות של ההגנה האישית, כמעט בלתי אפשרי לשמור אזורית כמו שצריך". למכבי הנוכחית, כידוע, אין כמעט שומרים אישיים סבירים, ומכאן שגם אזורית תהפוך בסופו של דבר ללא-אפקטיבית. "במכבי הגדולה היו כמה שומרים נהדרים", אומר שמיר. "באסטון היה שומר נפלא, פארקר שומר מצוין. אני לא יודע אם היום יש למכבי שומרים ברמה הזאת".

מובן שלהגנה האזורית ישנם גם חסרונות גדולים, בעיקר בכדורסל האירופאי. קשת השלוש קרובה יותר, וודאי שביחס ל-NBA, כך שאחוזי הקליעה באירופה גבוהים; הקבוצות האירופאיות, בעיקר אלו ממזרח אירופה, לעולם היו משופעות בשחקנים בעלי יכולת קליעה משובחת מכל הטווחים; זאת ועוד, האזורית אינה מסוגלת להגן באופן אפקטיבי מספיק על מספר נקודות במגרש, כמו ההיי-פוסט (אזור קו העונשין), וקבוצות שמחזיקות בגבוהים בעלי יכולת קליעה מסוגלות לפרק הגנה שכזו ביתר קלות; וביחס להגנה אישית, האזורית היא הגנה הרבה פחות אגרסיבית.

"אי אפשר לשמור אזורית במשך דקות ארוכות, בטח שלא בכדורסל האירופאי", סבור יסמין רפשה, שפגש את מכבי בגמר הפיינל פור שנערך בתל אביב כמאמן פורטיטודו בולוניה. "ברמות הגבוהות, לקבוצות יש מספיק איכות כדי להתמודד עם הגנה אזורית. כשהן מקבלות ביטחון בקליעה, האזורית לא עושה את ההבדל. אפשר לשחק אזורית למשך מספר דקות, רק אם היריבה משחקת בלי קלעים טובים על הפרקט, או כדי לשנות את קצב המשחק. אבל היום, לדעתי, בלתי אפשרי לשמור אזורית לאורך זמן, כי לקבוצות היורוליג ולמאמנים יש יכולות לעשות התאמות מיידיות". לראיה, מול קבוצות היורוליג הטובות ביותר שפגשה העונה מכבי – מלאגה, ברצלונה וריאל מדריד – הסיפור הסתיים בצורה עגומה למדי, עם מינוס 20, 20 ו-19 נקודות בהתאמה.

צביקה שרף הוא חסיד נוסף של ההגנה האישית. "ההגנה אישית היא פשוט יותר טובה", טוען שרף. "לאורך כל השנים, הקבוצות באירופה שומרות אישית במשך 90 אחוז מהזמן. אזורית משחקים בסביבות עשרה אחוז, כשחלק מהמאמנים בכלל לא משחקים אזורית. חלקם עוברים אליה רק כשהם בצרה גדולה. להגנה שקוראים אזורית בארץ, היא לא באמת אזורית. היא דורשת עבודה לא פחות קשה מאישית, דורשת תיאום גדול מאוד והקרבה גדולה. היום, קבוצות מחליפות בכל חודש ובכל שנה הרכבים, והן פשוט לא יכולות להגיע לרמת תיאום מספיק גבוהה. באזורית אתה תלוי גם באחוזי הקליעה של היריבות, והרבה פעמים אתה עומד ומתפלל שהן לא יקלעו.

"אני רואה בכל שבוע הרבה משחקי יורוליג", ממשיך שרף, "שלא לדבר על משחק יורוקאפ וליגות אחרות, ורובן המוחלט של הקבוצות שומרות אישית. ואם כבר הן שומרות קצת אזורית, אז זאת בטח לא האזורית כמו ששומרים כאן, שבעצם שחקנים עומדים עם הידיים למעלה ומשחקים בונקר". כששרף נשאל באשר ליתרונות של ההגנה האזורית, הוא משיב כי "אין לה בעיני מספיק יתרונות, בטח שביחס לחסרונות".

על מנת לנצח הערב את ריאל מדריד, וודאי שכדי למחוק את ההפרש בן 19 הנקודות מהמפגש הקודם בספרד, מכבי תצטרך להציג את משחקה ההגנתי הטוב ביותר העונה. כנראה שגם הפעם תנסה לעשות זאת דרך האזורית. וקרלוס ארויו, לא בדיוק השם הנרדף להגנה גדולה, יודע זאת היטב. "הגנה זה עניין של גאווה", משוכנע ארויו. "התקפה מוכרת כרטיסים, הגנה זוכה באליפויות. אם אנחנו רוצים להיות טובים יותר, אנחנו חייבים לשפר את ההגנה ולהשיג עצירות. לפעמים אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לשחק הגנה כדי לנצח, אלא רק לקלוע יותר מהיריבה. אבל האמת היא שאנחנו חייבים לשפר את האספקט הזה במשחק שלנו".

ohadgreenwald@walla.co.il