סולם יעקב

ניסיון לשרטט קו מאפיין לתוצאותיה של עירוני נהריה העונה, יחשוף בפנינו קבוצה שהדבר הכי יציב בה הוא חוסר יציבותה. הקבוצה הסימפטית מהצפון נחשבת לאורך שנים למועדון מסודר, כזה שמחובר לקהילה ומשקיע בשחקניו, אבל התדמית שלה התערערה בשלוש השנים האחרונות: הכישלונות באירופה, הנפילות בליגה וחוסר יכולתה להגיע רחוק משום הפסדים במשחקים מכריעים, הפכו את הקבוצה לכזו הנחשבת ל"לוזרית". בעונה שעברה נהריה השוקעת החליפה את אריאל בית הלחמי ברוני בוסאני, וזריקת המרץ הזו הספיקה לה כדי להשתחל לפיינל פור בצורה מעוררת ההערכה. התחושה הייתה כי משהו טוב קורה בצפון, אבל תחילת העונה הנוכחית לא בישרה על שינוי מגמה, והסגולים המשיכו להתנדנד בין ניצחון להפסד ללא כיוון ברור.

"אנחנו יכולים לקחת את הגביע", אומר המאמן יעקב ג'ינו בראיון לוואלה! ספורט, ודומה שבכך הוא מגדיר מטרה לקבוצתו, משהו שאפשר לשאוף אליו ולהשיגו. אף שנהריה התמודדה בעבר נגד מכבי תל אביב על צלחת האליפות, ונחלה הצלחה ביורוקאפ, היא לא ממש נספרת כאחת הגדולות בליגה, ורק הישג ממשי – זכייה בגביע – יעלה את המועדון כיתה. הדברים נכונים לא רק לקבוצה מעין שרה, אלא גם למאמנה. במקרה של ג'ינו ונהריה נוצר חיבור בין מאמן טוב וסימפטי לקבוצה טובה וסימפטית, שמחפשים את הדרך למעלה. ג'ינו זקוק לתואר שרשום על שמו, כדי להיכנס לרשימה מצומצמת של אנשים ש"עשו את זה" בכדורסל הישראלי, ואחרי שנתיים בבלגיה, הוא יודע שנגד הפועל חולון בגביע (שני, 18:15, ערוץ 1), יש לו הזדמנות לחקוק ברזומה שלו שורה נוספת, מעבר ל"עוזר מאמנה לשעבר של מכבי תל אביב".

ארבע הקטיושות שנחתו על נהריה באמצע מבצע "עופרת יצוקה" טרפו את הקלפים פעם נוספת עבור עירוני נהריה. הקבוצה, שפתחה את העונה בצורה לא טובה, יצאה כמעט ללא אימונים להפסד הרואי במלחה מול הפועל ירושלים, רק כדי לאבד כמה ימים אחר כך את טוני וושהאם שביקש להשתחרר. כל הסימנים הראו על משבר שממנו הקבוצה לא תצא, אבל דווקא במחזור לאחר מכן, בפיגור 27 הפרש מול מכבי ראשון לציון, יצאה הקבוצה לדרך חדשה, השלימה קאמבק נדיר והתחילה מומנטום חיובי לראשונה העונה.

המומנטום המשיך עם העפלה לחצי גמר גביע המדינה, לאחר ניצחון מרשים על בני השרון בחוץ, אך נעצר בשבוע שעבר בהפסד לעירוני אשקלון, הפסד שממשיך לסמל את חוסר היציבות בנהריה. "זה לא אותה קבוצה מתחילת העונה. לא היו לנו שבועיים רצופים עם אותו סגל", מנסה ג'ינו להסביר את הסיטואציה. "השבוע זו פעם ראשונה שרוברט רות'בארט חזר אחרי תקופה ארוכה בטירונות. ג'ייסון וויליאמס רק נכנס לרוטציה, ועם כל האירועים מסביב אי אפשר לצפות ליציבות, אני מקווה שהשבוע נוכל להרכיב שבעה אימונים רצופים".

הסגל שבנה ג'ינו בתחילת העונה בנהריה, היה אמור להמשיך את העונות האחרונות של הקבוצה בצמרת הליגה. הקו האחורי נבנה על צמד הגארדים של נבחרת ישראל יוגב אוחיון ורביב לימונד, בצוותא עם הגארד המוכשר רון לואיס וניצן חנוכי מבני השרון. לקו הקדמי הגיעו הזרים בעלי רקורד כא?רון מגי וגרג ברונר שהוחלף ומושון יעקוסי שנפצע. כל זה לא הספיק כדי להתברג בצמרת הגבוהה, "בגדול לא הייתי עושה שינויים", מגיב ג'ינו על הבנייה של הסגל שלו, "עברנו פציעה עם יעקוסי שטרפה את הקלפים, והבאנו את רות'בארט כמחליף. הייתי שמח להביא עוד רכז מהספסל, אבל יש לנו מגבלות תקציב. יש לנו השנה תקציב של פחות בין 40 ל-50 אחוז מהעונה שעברה, אסור לשכוח את הנתון הזה".

אחת הסיבות לחוסר יציבתה של נהריה, היא יכולתו של הקו האחורי. יוגב אוחיון פתח את העונה בצורה נוראית. לא פחדת שקשה לו לסחוב קבוצה מחוץ לגליל?

"הביקורת שהופנתה כלפי יוגב היא לא מצידנו. ברור שהתקשורת תקפוץ על זה כי תמיד הרכז הוא מושך את האש, בעצם יוגב הוא המאמן על המגרש. הקבוצה לא הציגה את מה שציפינו, לקח לנו זמן להתחבר. יוגב הוא רכז צעיר, אבל לא היה לנו ספק לרגע שהמפתחות אצל יוגב לכל אורך הדרך. ההוכחה לכך - יש לו חוזה בנהריה לשנתיים. חשבנו להביא לו גיבוי, אבל לא הצלחנו. לא היה לנו ספק שיוגב הוא האיש שלנו לכל אורך הדרך".

ובכל זאת, אתם בין התקציבים היותר גדולים בליגה. החלפת כבר שלושה זרים על אותו עמדה, זה אומר שטעית בבנייה.

"אף זר לא הוחלף בנהריה מרצון. יש דברים שלא תלויים בנו, קרו דברים בקבוצה הזאת העונה שמספיקים לשלוש עונות. קרה משהו מוזר בדיוק באותה עמדה. שחקנים החליטו מכל מיני סיבות לעזוב - כלכליות, פחד או טרגדיה משפחתית - וללא כל קשר לקבוצה. זה כל הסיפור, וזה יצר מערבולת. לא יכולנו ליצור המשכיות בקבוצה. כל הנושא הזה השפיע, אבל זה מאחורינו, התייצבנו כבר. הזרים שלי מאוד יציבים, עושים את העבודה, הם שחקנים מצוינים. קרו פה מספיק דברים, עברנו את זה ואני עם הראש כלפי חצי הגמר".

ג'ינו בן ה-44 שייך לדור המאמנים הצעירים, שהתחנכו במחלקות הנוער וחיכו להזדמנות שלהם די בשקט. הוא העביר 12 עונות אימון בליגה השנייה והשלישית, קבוצות נוער, ובעמדת עוזר המאמן בליגת העל לפני שקיבל את הצ'אנס הראשון שלו על הקווים אצל בני השרון. לאחר מכן חזר לעונה נוספת לכס עוזר המאמן של פיני גרשון במכבי תל אביב, שב לבני השרון והחליט שזה הזמן לנסות לאמן באירופה. בעונת 2006/7 הגיע לראשונה לבלגיה, שם קיבל את קבוצת לובן ובמשך שנתיים נאבק בתחתית הליגה הבלגית, עד שקיבל את ההצעה לשוב לאמן בנהריה.

"באתי במהלך העונה הראשונה ללובן והיא הייתה על סף ירידה, וגם בעונה השנייה היינו בתחתית", מספר ג'ינו את תולדותיו בבלגיה, "קיבלתי קבוצה שנבנתה לליגה השנייה, ורק שבוע לפני הליגה הוחלט שנהיה בליגה הראשונה. עשינו דברים נפלאים, בתקציב של 600 אלף יורו כשהתקציבים בליגה הבלגית נעים בין 4 ל-5 מיליון יורו. הקבוצה נבנתה לליגה השנייה, היא הורדה בבית המשפט לליגה השנייה, ועשינו הכנה לליגה מול קבוצות מהליגה השלישית. שבוע לפני הליגה התפרקה קבוצה ונתנו לו אפשרות להישאר בליגה, וידענו שאין ירידות העונה, אז חזרנו. תפקדנו בתור קבוצת תחתית. אני לא רואה הרבה קבוצות בליגה השנייה בארץ מנצחות 9 משחקים בליגה הראשונה".

השנתיים האלה בתחתית בבלגיה תרמו לך משהו בתור מאמן?

"זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל, גם אישית וגם משפחתית. המשפחה הייתה איתי וזה היה מדהים. הליגה הבלגית מצוינת, יותר טובה מהליגה הישראלית. הראיה הכי בולטת לזה היא הזרים שמגיעים מבלגיה לישראל. ד'אור פישר עושה שמות בליגה הישראלית בלי ביג מן לידו, וגם דורון פרקינס מדהים. בבלגיה יש כדורסל אתלטי וטוב, בלי מגבלת זרים. המאמנים שם ברמה גבוהה מאוד. כולם קרואטים, סרבים או אמריקאים ברמה גבוהה מאוד, יש שם תחרותיות שאין פה בישראל".

נהריה כבר עמדה עם מאזן של שתי ניצחונות לעומת חמישה הפסדים, והכסא של ג'ינו התחיל להתנדנד. למזלו, הקבוצה הצפונית ידועה כסובלנית כלפי מאמנים, תכונה שלא בולטת בקבוצות אחרות ומרגיזה את המאמן השלו בדרך כלל, "ההנהלה בנהריה ידועה בתמיכה למאמן, ככה שזה לא הפתיע אותי שנשארתי, למרות שלא הייתי מופתע אם היה אחרת".

"זה זילות של המקצוע מה שקורה בישראל, ממהרים ללחוץ על ההדק. לוקחים קבוצה כמו קריית אתא או רמת גן עם תקציבים נמוכים, מביאים מאמנים ומקווים שהם יעשו קסמים. מפטרים אותם ולמרות שיש שינוי רגעי, רואים שהקבוצות חוזרות לאן שהם אמורות להיות וב-99 אחוז מהמקרים הן גם יהיו שם בסופו של דבר. אני לחלוטין לא מכוון לכיוון נהריה, כי יש לנו תקציב ראוי ויש לנו מטרה להיות בצמרת. גם באגודות נוער זה קורה. בנוער צפון הוחלפו לפני חודש ארבעה מאמנים, וחבל שזה ככה, זו התנהלות מזרח תיכונית טיפוסית, אבל אנחנו חיים באזור הזה וזה לא מפתיע אותי".

למרות פתיחת העונה הלא טובה תגיע נהריה ביום שני למשחק חצי גמר גביע המדינה מול הפועל חולון בעמדת פייבוריטיות מסוימת, ועם אפשרות ללכת עד הסוף. מלבד עונה אחת בה הגיעו לגמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב, נהריה כשלה בכל הפעמים שהגיעה למשחקי ההכרעה, ולג'ינו זה לא מפריע, "כל הזמן נוטים להסתכל לאחור ולהיסטוריה של המועדון. במועדון הזה אין קשר עם העבר, אם זה המאמן או השחקנים, הכל חדש. בשלוש שנים האחרונות נהריה הייתה עם תקציב גדול והיא הגיעה לפיינל פור, אבל היא לא יכולה להתחרות עם הפועל ירושלים ומכבי תל אביב, שזה מועדון עם מסורת ותקציב חסר פרופורציות. יש עוד קבוצות גדולות יותר מנהריה. למרות זאת אנחנו במלחמה להגיע למעמדים הגדולים אז מגיע לנו קרדיט".

אתה חושב שבאמת תוכלו להתגבר על העבר ולקחת את הגביע?

אנחנו קודם כל צריכים להגיע לגמר. הפועל ירושלים פייבוריטית, הקבוצה הזאת נבנתה גם תקציבית וגם מקצועית לשני משחקים בשבוע. היא מובילה את הליגה ומשחקת את הכדורסל הכי יציב והכי טוב עד עכשיו, מצד שני אנחנו, מכבי חיפה והפועל חולון, ובמיוחד אנחנו עברנו משוכות מאוד קשות, אם זה מכבי תל אביב או בני השרון. אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה ולהפסיד לכל קבוצה אז הכל פתוח בסופו של דבר".

אחרי הגביע, יש מטרות גם להציל את הקבוצה ולעמוד ביעדים של תחילת העונה שזה אומר פיינל פור?

"הכל אפשרי, הסיטואציה כרגע בליגה היא לא טובה לנו. אנחנו צריכים להתברג קודם כל ב-1-8 ואנחנו מנסים כמה שיותר גבוה. פספסנו יותר מדי משחקים בדרך. השיטה בהחלט מאפשרת להגיע רחוק, המטרה היא פיינל פור, שזה יהיה הישג אדיר. אם נגיע לפיינל פור, אז הכל אפשרי ובהחלט יש לנו סיכוי לעשות היסטוריה".