רק אל תגידו שונאי ישראל

לפני קצת פחות משבע שנים הביסה מכבי תל אביב של דיוויד בלאט את טאו ויטוריה בחבל הבאסקים כדי להעפיל לפיינל פור, כשיציעי ה"פרננדו בואסה ארינה" זרועים דגלי אש"ף והשוואות בין המגן דוד לצלב קרס. לפני קצת פחות משנתיים, מכבי של נוון ספאחיה הובסה על ידי אותה טאו ויטוריה – כשברקע מבצבץ אותו מיעוט קולני ומכוער מקרב האוהדים המקומיים, כשבפיו מסרים דומים. בסיום אותו משחק אף ניסו מספר חוליגנים להתפרץ למסיבת העיתונאים עם מאמני הקבוצות ולפגוע בנציגים מישראל. רק לפני חודשיים וחצי הוטל קנס סמלי על אוהדות ברצלונה, שבמשחק מול מכבי בשנה שעברה הניפו שלטים בגנות ישראל וכינו את האוהדים הישראלים "רוצחים", זאת מתוך "הזדהות קטלאנית עם המאבק הפלסטיני", כהגדרתן.

אם כל האירועים הללו התרחשו כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בער, יחסית, על אש נמוכה, מה יקרה במלאגה – עיר עם נוכחית מוסלמית מובהקת – כאשר המזרח התיכון בוער, כאשר הזיכרון עדיין טרי משחקני בני השרון שרצים על נפשותיהם בטורקיה ועוד צריכים לשלם על כך קנס, ויומיים אחרי שמאה אלף בני אדם מפגינים במדריד כנגד ישראל? ודאות אף פעם אין, אבל דבר אחד בטוח: המוסד, המשטרה המקומית, מכבי והנהלת מלאגה לא מתכוננים לחינם. למרות שבינואר הטמפרטורה במלאגה יכולה לרדת אפילו מתחת לאפס במקרים קיצוניים, אנדלוסיה מפורסמת דווקא בשמש הלוהטת שלה – והעניינים בהחלט עלולים להתלהט בחמישי בערב. מצד שני, לא בטוח שזה קשור דווקא לאוהדי מלאגה ספציפית. סביר יותר להניח שזה קשור לזיכרון ההיסטורי ששולט עדיין בספרד.

האמת המרגיעה בהחלט צריכה להיאמר כבר בראשית הדברים – אין שום דיווח מוכר על פרובוקציה מתוכננת במגרש. אם הוא מוכר, הוא מוכר כנראה רק לאנשים עם חליפות מאבטחים, משקפי שמש מאיימות ושמות שתמיד מקוצרים לאות אחת – וטוב שכך. גם אוהדי מלאגה, על פניו, לא מהווים אוכלוסיה "מועדת לפורענות" יותר מאוהדי כל קבוצה אחרת בספרד. המאבטחים אומנם לא ישמחו לגלות את נטיית האוהדים הללו להגיע עם כאפיות למגרש, אבל לא נראה שזו כשלעצמה סיבה לדאגה. הנטיה הזו לא משקפת אמירה פוליטית במהותה ואפילו לא מחווה מוזרה לאוהדי הפועל ירושלים, אלא כנראה קריצה להיסטוריה המוסלמית של "אל-אנדלוס".

מכבי לא צריכה לדאוג משובם של המור?ים עם חרבות שלופות, גם כי אוהדי מלאגה לא מתכננים קאמבק מהסוג הזה במגרש. סריקה מעמיקה (ומייגעת, יש להודות) באתרי האוהדים של הקבוצה ברשת מעלה כי לפחות על פני השטח אלו עסוקים בעיקר - שלא במפתיע, ואולי באופן מרגיע מבחינתנו - בעצמם. הדבר הפוליטי ביותר שתוכלו למצוא בפורומים הספורטיביים לחלוטין הללו הוא פנים-ספרדי: מדובר בקריאות נסערות כנגד 'אפליה אזורית'.

אם בישראל הדבר היחיד שמישהו יודע על טלוויזיה מקומית הוא ששם התחיל דני קושמרו את הקריירה, בספרד, כמובן, לכלי התקשורת המקומיים יש חשיבות משמעותית בהרבה על רקע הפיצול המהותי בין החבלים השונים. אוהדי מלאגה מוחים על כך שבעוד הטלוויזיה הבאסקית 'דואגת' למשחקי טאו ויטוריה (הבאסקית), TV3 דואגת לברצלונה ולחובנטוד באדלונה, והערוץ הממלכתי TVE דואג לריאל, SUR (מילולית "דרום" - קרי דרום ספרד) לא דואג לאנשי המלאגה המסכנים. במילים אחרות, האנדלוסים, כרגיל, נדפקים.

אפשר לראות במחאה הזו אינדיקציה לכך שבמלאגה מתעניינים הרבה יותר בבעיות הפנים-ספרדיות מאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובמובן הזה הקבוצה אכן מייצגת את אנדלוסיה כולה. ספורט תמיד היווה זירה מרכזית לביטוי תסביך הנחיתות של האזור, שהתחרה מסורתית רק מול גליסיה ברמת העוני. לרוב העניין התרכז בכדורגל. כך למשל כאשר חאווייר קלמנטה אימן את בטיס, לפני עשור ירק עליו אוהד הקבוצה אחרי עוד משחק אפור ומשמים. קלמנטה הבאסקי, כהרגלו בקודש, חולל סערה כאשר הגיב כי "סוג כזה של דברים נורמלי כאן. אני מצטער, אבל אני בא ממדינה אחרת". האנדלוסים השתגעו מרוב זעם וקלמנטה פוטר ברוב הדר. את העונה שלאחר מכן פתחה בטיס במשחק ביתי מול ריאל סוסידאד, אותה אימן... קלמנטה. בלילה שלפני, מספר פיל בול, הוא שאל ברמן בסביליה האם תקרית היריקה לא הייתה מוגזמת במקצת. התשובה שקיבל הייתה "לא, וכשהוא ייצא מהמנהרה מחר אהיה הראשון שיירק עליו שוב".

הכדורסל במלאגה משקף את אותו תסביך נחיתות אנדלוסי – כפי שהדיון ביחס לשידורי הטלוויזיה מעיד – אך בו-זמנית גם מספק מעין מפלט מהתסביך הזה: אם הבאסקים, הקטלאנים ומדריד תמיד גימדו את אנדלוסיה בפוליטיקה ובכדורגל כאחד, בכדורסל יש להם תשובה. מלאגה, כמו מכבי, היא אחד המועדונים היחידים באירופה בהם הכדורסל הוא לב ההתרחשות הספורטיבית. בעוד קבוצת הכדורגל מדשדשת במשך שנים, אצטדיון הכדורסל רק הולך וגדל. בשנים האחרונות הורחב האולם פעמיים, כך שכיום הוא מכיל למעלה מעשרת אלפים מקומות. למעשה, לצד העצבים על בעיות השידור אפשר למצוא בפורומים של אוהדי מלאגה גם דיון על הצורך בהגדלה נוספת של האצטדיון שעדיין לא מספק את מלוא הביקוש וככל הנראה ישודרג בקרוב, כך שיכיל 17 אלף (!) צופים (וכן, בניגוד לאולמות כמו אולם השלום והאחווה של אולימפיאקוס, גם אז צפוי להיות מפוצץ).

על רקע צמיחה וביטחון עצמי שכזה, אין פלא שבמלאגה מתעניינים בעיקר במלאגה. קללות לעבר מכבי – אם לא גרוע מכך – בהחלט צפויות במשחק, אבל כרגע הספרדים עסוקים בלקלל ובלנחם את עצמם. מה זה עזה לעומת זהותו המינית של המאמן? אחד מהגיגיהם האחרונים של אוהדי הקבוצה בדף המוקדש לה בפייסבוק, למשל, קובע בנחרצות כיAito por siempre Maricón! Pero ahora es nuestro Maricón!" – "אאיטו הומו לנצח! אבל עכשיו הוא ההומו שלנו!". גם זו צורה להתאחד לקראת מכבי.

אוהדי מכבי בהחלט צפויים להסכים עם האמירה של אוהדי מלאגה ביחס לאאיטו, אבל לפני שנידרדר כאן לתובנות בסגנון סנופי 21, עדיף לשאול מהיכן, אם אוהדי מלאגה כל כך מרוכזים בעצמם, יכול לנבוע אירוע נפיץ. התשובה לא טמונה במלאגה ספציפית אלא בדעת הקהל הספרדית בכלל, ומתחילה דווקא באדישות. "ברוב מוחלט של הזמן", מסביר ד"ר רם בן ארי מן המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, "בספרד – כמו בארצות רבות אחרות – לא יודעים ולא מתעניינים במה שקורה כאן".

לבן ארי, שלמד וחקר מספר שנים בספרד, אין ספק שהרוחות שם מתלהטות רק כאשר המצב כאן מתחמם: "כשישבתי במשחקי אסטודיאנטס, למשל, ראיתי אוהדים שהולכים עם כאפיה ללא שום קשר לישראלים. זה נעשה על רקע ההיסטוריה הספרדית בלבד. זוהי גם ההיסטוריה שמתנה את היחס שלהם לסכסוך כאן וגורמת להתנגדות נחרצת לכל פיתרון צבאי. רק בסיטואציה דרמטית כמו זו שמתרחשת כרגע בעזה, המיעוט השולי, האנטי-ישראלי באופן קיצוני, יכול לייצר אירועים כמו ההפגנה של 100,000 אנשים במדריד. אלו הם הרגעים היחידים בהם הספרדים בכלל מסתכלים לכאן, ואז מה שהם רואים על המסך זה טנק. וחשוב להבין - מבחינתם כל טנק הוא בהגדרה טנק פרנקואיסטי, עם כל המשמעויות שנובעות מכך. ההיסטוריה הזו מביאה אותם לשלילת אלימות באופן עקרוני ונחרץ".

במילים אחרות, אם יש משהו שמייחד את הספרדים על רקע מלחמותינו, זוהי המידה בה הם מסתכלים עלינו ורואים את עברם. כאשר אין מלחמה ישנה אדישות – וזו מונעת היכרות עם הפרטים ובעיקר עם שני צידי הסבל האזרחי. כך ממשיכה לשלוט באופן בלעדי הפריזמה שמכלילה את הסיפור כולו תחת הכותרת של מאבק בין שלטון בעל עוצמה לבין אוכלוסיה חלשה השואפת להגדרה עצמית. לבאסקים ולקטלאנים זה מזכיר את עצמם, למדריד זה מזכיר את הדמות ממנה היא רוצה לברוח, ולשאר ספרד את מלחמת האזרחים ובכלל את התקופה אותה היא רוצה לשכוח. אם הזיכרון הגרוע ביותר שלך מתייצב אצלך בסלון או באיצטדיון, סביר להניח שתעשה כל מה שאתה יכול כדי להעיף אותו משם בתקיפות – והזיכרון ההיסטורי הזה, הרבה יותר מהכאפיות של אוהדי מלאגה, הוא הסיבה לאבטחה המאסיבית סביב מכבי בספרד.

כדאי לקוות ששום אירוע חריג באמת לא יקרה בחמישי בערב, וכמובן שבאותה הנשימה בהחלט הגיוני להתכונן למצב בו הוא כן יקרה, אבל דבר אחד ודאי: אסור לנו להגיע למסקנה שבגלל שמיעוט קיצוני מניף שלטים מתועבים, כל אוהדי הקבוצה הזו אנטישמים. החלטה כזו תייצג בדיוק את אותו אופן גיבוש דעה נגדו אנחנו מתרעמים כל כך: זה המתבסס על מבט חד פעמי למקום אחר, שבמחי תמונה אחת שמעוררת אמוציות, גוזר משפט על האופן בו חברה שלמה מתנהלת.

Shmulik_nili@walla.co.il