פרש קינג?

אסף רביץ:

מה שלא יהיה, הולכת להיות כאן הצהרת כוונות רצינית. ניצחון של קליבלנד יבהיר שנכון לרגע זה המלך שולט במזרח ומי שרוצה את הכתר יצטרך לבוא ולקחת אותו ממנו. הסלטיקס לא ניצחו בקליבלנד בפלייאוף, הקאבס לא הפסידו בבית השנה, וניצחון של קליבלנד יוסיף עוד קיסם למדורת המאבק על יתרון הביתיות במזרח. ניצחון של בוסטון, מנגד, יהיה לא פחות משמעותי. אין דרך טובה יותר להיפטר מהמשבר מניצחון חוץ מול אחת משתי היריבות הגדולות שלך, אין כמו הצהרת כוונות לגבי השליטה במזרח כמו להנחיל לקינג ג'יימס הפסד ביתי ראשון העונה. צפו לאווירת פלייאוף מתוגברת.

גיל קדרון:

כיף כיף. המשחק בלוס אנג'לס בחג המולד הגיע אחרי 19 ניצחונות רצופים, קרקע פוריה למשחק מרתק, ועכשיו המשחק בקליבלנד נפל בדיוק אחרי שלושה הפסדים רצופים מביכים, מה שמכין אותנו למפגש מרתק לא פחות בין שתי מוליכות המזרח. הכבוד של בוסטון פגוע, והקאבס העמידו עד כה מאזן אדיר של 0:18 בבית, וירצו להראות לאלופים ולעולם שהם מוכנים לדבר האמיתי. הקרב האימתני ביותר צפוי להיות שחזור של משחק 7, בין לברון לפירס, שכנראה גם הלילה ילכו ראש בראש. רק שהפעם מסביב לקינג תהיה קבוצה מחושלת ומאוזנת יותר. ההימור: ניצחון נאה לפרשים, העמקת המשבר של האלופים.

עומר דיקמן:

מפגש הענקיות הקודם שהיה בליגה הסתיים בניצחון הלייקרס על הסלטיקס, והיווה נקודת ציון עבור שתי הקבוצות. המנצחת מלוס אנג'לס מינפה את המשחק על מנת לצאת מתקופה בינונית ולכבוש מחדש את הליגה, ואילו המפסידה מבוסטון נכנסה למרה שחורה ובלתי מובנת, והפכה בן לילה מאחת הקבוצות המרשימות של העשור לקבוצה מבולבלת שאינה מפחידה אפילו את הרוקי די ג'יי אוגוסטין. האם ניתן לייחס את השבועיים האחרונים שעברו על הקבוצות האלו לאותו מפגש פסגה? האם הפמפום התקשורתי סביב כל מפגש אמצע עונה חסר חשיבות שכזה אכן יוצר אפקט פסיכולוגי שמשפיע על מעמדה של קונטנדרית בעיני עצמה? בכל יום אחר הייתי אומר שזה קשקוש מוחלט, אולם יש לי הרושם שבבוסטון חושבים אחרת. ההפסד ללייקרס יצר משבר פסיכולוגי בבוסטון, והפסד לקונטנדרית השלישית של הליגה עלול להעמיק את המשבר הזה. ניצחון חוץ של בוסטון בקליבלנד הוא בדיוק התרופה שהקבוצה הזו צריכה עכשיו, והיא תבוא למשחק בראש אחר לחלוטין מקליבלנד שנראית כרגע כמו הקבוצה הכי בוגרת ושלווה בליגה. עבורה, אגב, המשחק הזה לא משנה דבר.

רן קדרון:

הסלטיקס צריכים להשיב לעצמם את הצניעות, הם חייבים לחזור לגישה העניינית שהיתה להם בסדרת הגמר שעברה. מספיק עם הטראש טוק (לפחות בינתיים), עכשיו הזמן בו הם צריכים להוכיח את עצמם, לעצמם ולעולם. לבוסטון יש חולשות רבות יותר העונה והן נעוצות בעיקר בספסל אנמי. ג'יימס פוזי ופי ג'י. בראון נתנו לירוקים הגנה, קליעה מצוינת לשלוש ומשחק טוב עם הגב לסל. בנוסף, המנהיגות השקטה של בראון נתנה הרבה קלאסה לסלטיקס, ועכשיו אין מי שיאזן את הטירוף של גארנט, שנראה כמו מישהו שאיבד קצת מהשפיות שלו. מצד השני, הפציעה של אילגאוסקס בקליבלנד היא משמעותית מאין כמוה, וחוכמת המשחק שלו, שמתבטאת בהנעת ההתקפה ובקליעות מתוזמנות מחצי מרחק. ההתלהבות והריבאונד של וארז'או הם דברים חשובים, אבל ביג זי הוא זה שעושה את קליבלנד לטובה יותר. את לברון אין אף אחד בבוסטון שיכול לשמור (אם בכלל יש כזאת חיה), בטח לא כשהוא מתרגל את "כדרור הסרטן" (ראו קישור), ויהיה מעניין לראות אם הסלטיקס יעשו עליו דאבל טים או יסגרו את שאר השחקנים ויתנו למספר 23 החדש לנסות לנצח אותם לבד.

אסף רביץ:

לא, הוא הפך לעוד שחקן גדול שהגוף בוגד בו. הירידה התלולה באחוזי הקליעה שלו נובעת מהקושי שלו בביצוע תנועת הזריקה. החלק העצוב בסיפור הוא שהוא בסך הכל בן 29, הוא אמור להיות בשיא הקריירה ברגעים אלו ממש. לפטור אותו כשחקן בינוני לא יהיה נכון, עדיין יש דברים שהוא עושה ברמה של סופרסטאר, ואם יוסטון תדע להשתמש בו היא תוכל להפיק ממנו המון. למשל, ריק אדלמן יכול להשתמש בו כשחקן שהולכים אליו רק כאשר הקבוצה תקועה, כסוג של שחקן שישי עם תפקיד משמעותי מהרגיל. מכיוון שגם בשיאו התהייה המרכזית לגביו הייתה ביכולת שלו להפוך קבוצה לגדולה באמת, להנהיג כשצריך ולעשות את האחרים לטובים יותר, אולי דווקא תפקיד משני יעזור לו להוציא מעצמו יותר. לרוקטס יש מספיק כלים כדי להשתמש בו כך.

גיל קדרון:

האגו של מקגריידי חטף מספר לא מבוטל של מכות העונה, עם אחוז מחפיר מהשדה (39), כמות נמוכה של נקודות (15), ויכולת לא מרשימה באופן כללי. האמת צריכה להיאמר - טימאק תמיד היה כישרון ענק, אבל הוא לעולם לא היה שחקן ענק. וכעת כשהאתלטיות שלו נפגעה הוא כבר לא מספיק טוב בשביל לסחוב את הקבוצה, וחייב להתרגל לכך שיש לצדו שני תותחים כבדים ממנו - יאו וארטסט, ושהוא כבר לא אותו שחקן שלפני כל הפציעות והניתוחים. וגם יכול להיות שכבר לעולם לא יהיה. אני לא יודע אם זה הופך אותו לבינוני, אבל זה לבטח מרחיק אותו מהרמות אליהן התרגלנו.

עומר דיקמן:

לכל אלו מביניכם שעדיין מעריצים את טימאק וחושבים שהוא הדבר הכי טוב שקרה לליגה מאז המצאת הכושים, הייתי מעוניין לשאול אתכם מספר שאלות: א. האם העובדה שקוראים לו טרייסי היא זו שגורמת לו לשחק כמו נקבה, או שמא זה להיפך? ב. האם טימאק היה טבח בצבא ולכן משחק העונה בשיטה של שבוע כן שבוע לא? ג. האם שמתם לב שארטסט הוא הטבח השני שעושה איתו את הרוטציה של המשחקים, ואם כן, האם הייתם מעזים לאכול משהו שארטסט הכין? ד. האם וון וופר מודע לעובדה שיש לו שם של המבורגר? ה. האם שחקן גדול היה מרשה לשחקן עם שם של המבורגר לקחת לו את המקום בחמישייה? ו. האם לא יהיה מתבקש מצידו של טימאק להשתמש בכישורי הטבחות שלו ולבשל את אותו וופר, רצוי מדיום-וול? ז. וזה חתיכת זין – האם מישהו מסכים עם אותם מיליארד סינים שממקמים כרגע את טימאק לפני כריס פול בבחירות לאולטסאר? ומיהו אותו תמהוני שהכריז שמיליארד סינים לא טועים?

ולסיום: כן, לטימאק בהחלט יש יותר כישרון מאשר לאיזה ג'ון סלמונס ממוצע. אבל אם אתם טוענים שלא הייתם שולחים את טימאק בטרייד בתמורה לאותו סלמונס, אז כנראה שקוראים לכם איזייה.

רן קדרון:

לא שחקן בינוני ולא בטיח. מקגריידי יודע שיש לו העונה קבוצה טובה יותר מבשנים עברו, אז הוא שומר את עצמו לפלייאוף. הוא יודע שהוא חייב העונה לעבור סוף סוף שלב בפלייאוף ואולי אפילו בונה על שני שלבים ויותר. המחשבה שנקבל מקגריידי טרי לקראת סוף העונה צריכה להפחיד קבוצות רבות, והעובדה שהרוקטס שיחקו רק שני משחקים בסגל מלא אמורה לעודד אותם. הם עוד עשויים להשתפר במהלך העונה, ואז בפני הלייקרס תעמוד קבוצה קשוחה שיכולה למנוע מהם להגיע לגמר.

אסף רביץ:

תקראו את המשפט הבא לאט ועם דגש על כל מילה - ניו אורלינס קבוצה טובה. מאוד. זאת אותה הקבוצה שבשנה שעברה לקחה את הספרס למשחק שביעי בסיבוב השני, מה שהשתנה זה תוספת ניסיון ותוספת ג'יימס פוזי. עם כל הבעיות, היא חזקה מכדי להשמיט את שמה ברשימת הקונטנדריות. לא בצמרת, אבל במקום טוב באמצע. ביום נתון זה יכול להיראות כמו בסטייפלס סנטר, וגם בסדרה נתונה. כריס פול שיחק ככה כמעט לאורך כל הפלייאוף, ודייויד ווסט נתן הצגות כאלה גם מול הגנות חזקות יותר. גם במאץ' אפ מול הלייקרס הצרעות יוצאות לא רע - הרי אין לזהובים מי שיעצור את פול ו-ווסט. אם ביירון סקוט ישכיל להחזיר את השחקנים שלו לפורמה של העונה שעברה אחרי האולסטאר, הוא יקבל את הסוס השחור הבולט שיכול להפיל את שלוש הגדולות. מה שכן, תוספת של שחקן פנים ותיק לספסל תעזור לי להרגיש הרבה יותר בטוח לגבי האפשרות שקפיצת המדרגה אכן תגיע.

גיל קדרון:

התשובה היא כן. ניו אורלינס כבר מזמן התאוששה מהפתיחה הסופר בינונית שלה, אבל שני ההפסדים הלא נעימים בבית ללייקרס, בשניהם לא הצליחו לחצות את הסף המאיים של 90 הנקודות, השאירו חתותרת לא נעימה על גב הצרעות, ואם תרשו לי לרגע להמשיך עם האנלוגיה, אז אומר שצרעה עם חתותרת מתקשה לעוף ולעקוץ כמו שצריך. אז נכון שאחרי הניצחון הגדול בסטייפלס סנטר הגיעה תבוסה לא נעימה ליוטה הפצועה, אבל המסר הועבר, וזה מסר שמי שצריך היה לקבל אותו היו בעיקר שחקני ההורנטס עצמם, שכנראה הסתחררו מעט מהמעמד אליו הגיעו בפלייאוף האחרון.

עומר דיקמן:

להבדיל ממרבית עמיתיי למערכת (כן, אין לנו בריסטול עם אג'נדה מוכתבת מראש שתלוי במשרדי וואלה!, הייתם מאמינים?), מעולם לא ראיתי את ההורנטס בתור קונטנדרית. הסגל שלהם רזה מדי, שחקני המפתח שלהם פצועים מדי, וההגנה שלהם רחוקה מלפצות על חוסר כישרון התקפי, מה שנכון לגבי הקאבס. עם כל הכבוד לווסט ופול, ויש המון כבוד, אני לא רואה את הסגל הנוכחי מנצח בעקביות ארבע סדרות פלייאוף של הטוב משבע בזו אחר זו, ולכל מי שחושב אחרת יש לי בדיוק שתי מילים להגיד: ראסול באטלר. מצד שני אני זה ששלח את הספרס ללוטרי לפני חודש, אז מה אני מבין.

רן קדרון:

ההורנטס חסרים מאוד העונה את טייסון צ'נדלר. לא ברור מה בדיוק קרה לו, אבל הנוכחות שלו בצבע וההגנה שלו חסרות מאוד לניו אורלינס. בלעדיו קשה לראות אותם קוראים תיגר על האליפות העונה. הוא גם מוריד לחץ בהגנה ובהתקפה על ווסט, שקצת נתקע העונה, וכנראה הגיע ליכולת המקסימלית שלו. עם קלעים לא יציבים כמו סטויאקוביץ', מוריס פיטרסון ובאטלר קשה לבנות מדינה. הניצחון על הלייקרס היה יפה, אבל צריך לראות עקביות ועוד ניצחונות על קבוצות טובות כדי לקרוא להורנטס קונטנדרים.