הטעות היחידה של השופט במשחק של רזאי ודנילידו, היא בדיוק זו - טעות. היא נגרמת בגלל שהשופט עסוק בלהעיף פרפר מהפנים. פרפר גדול, כתום, מרשים - כזה שגורם לנער יפני ממושקף לשלוף מצלמה. אז אוקיי, נערים יפנים ממושקפים לעתים מצלמים גם חוטי חשמל, או את אימא שלהם, שמצלמת את עצמה בטיימר - אבל המחזה עדיין סוריאליסטי משהו: בזמן שבמדינות נורמליות מנערים זבובים או יתושים מהפנים, במרכז הטניס באוקלנד יש פרפרים כתומים וגדולים, וציפורים מצייצות.
הבוקר (שני) החל טורניר ASB CLASSIC, שמחלק פרסים בסך 220 אלף דולר, ולחלק משחקניות הסבב מהווה הכנה אחרונה וראויה לקראת הגרנד סלאם באוסטרליה. בעיר מתייחסים לטורניר הזה, כמו גם לטורניר הגברים שיחל בעוד שבוע, כפסטיבל. בכל רחבי אוקלנד - ובפרט ככל שמתקרבים למרכז הטניס - מפוזרים שלטי פרסום צבעוניים שמפארים את התחרות. כששואלים באחד ממרכזי המבקרים של העיר על פעילויות או אירועים שמתרחשים החודש, הטניס מוזכר ראשון - או לכל הפחות בנשימה אחת עם פסטיבל המוסיקה הגדול בניו זילנד, שהשנה מביא לאוקלנד אחד, ניל יאנג.
חשוב לזכור שניו זילנד היא, בשום פנים ואופן, לא מעצמת טניס. עם או בלי קשר, יש לפחות שני ענפי ספורט פופולריים פי כמה מטניס, אבל זה כמעט לא משנה. במדינה כל כך מתוקנת - שלא לומר "בריאה" - אירוע ספורט הוא אירוע תרבות, והוא קודם כל אירוע. כך, לא פחות, מתייחסים אליו.
אל המשחק הראשון שלה עולה שחר פאר בסביבות השעה 16:00, אמצע היום, באחד משני המגרשים הצדדיים. למרות שהיא מדורגת במקום החמישי בטורניר, המארגנים לא דוחפים אותה למרכז הבמה - תרתי משמע, ובאופן מובן. רק לפני יומיים היתה הפגנת אנטי-ישראל גדולה ברחוב המרכזי באוקלנד. "לא קל לי", פאר אומרת אחרי המשחק, אבל מסבירה שהיא לא נותנת למצב להשפיע לה באופן ישיר על המשחק. "אני פשוט מקווה שהכל ייגמר כבר", היא מוסיפה, ומודה שבמסיבת העיתונאים טרם התחרות היא הרגישה קצת כמו שגרירה. זה עשוי להיות סוג של אנדר-סטייטמנט. בימים אלה, כל אדם שנמצא מחוץ לגבולות ארץ הקודש הוא אחד משני דברים: בוגד או שגריר. לרובנו קל יותר להיות שגרירים.
המערכה הראשונה מול צ'טקובסקה הולכת קשה. מול קהל קטן שכולל גם שתי בחורות יהודיות מאוקלנד ושני חבר'ה ישראלים ממשלחת כלשהי, פאר מנצחת בשובר שוויון. במערכה השניה משהו משתחרר, ואחרי שהיא מובילה 0:4, היא מנצחת בסופו של דבר 2:6 במערכה, ובמשחק כולו. "זה משחק ראשון של השנה", היא אומרת בסיום, "בחלקים גדולים שלו שיחקתי טוב". לא ברור אם זה יספיק מול סטריקובה, צ'כית נוספת בסיבוב השני, אבל זה היופי בטורנירי טניס: מומנטום נוצר ונשבר במהלך יום - לפעמים במהלך שגיאה כפולה. פאר מרגישה די בטוחה לקראת אוסטרליה, גרנד סלאם אותו היא אוהבת במיוחד.
אחרי שנציגות הקהילה היהודית מצטלמת איתה - ושוב, ושוב, ושוב - פאר יורדת לחדרי ההלבשה, ומארגני התחרות - שפחדו שמא תהיינה הפגנות מאולתרות, או אירועים חריגים ולא ראויים - נושמים לרווחה. קשה להאשים אותם: כשאתה חי במדינה היפה בעולם, ומזג האוויר מחייך אליך ביום הראשון לטורניר - ובדרך כלל הוא זועף - כשהקהל מבסוט, כשחדר העיתונאים מלא בבירות ובבקבוק סגור למחצה של ג'ק דניאלס, מעט מאוד דברים יכולים להשתבש.
בין משחקים, הניו זילנדים מוצאים דרכים נוספות לשעשע את הקהל: תחרויות בין הצופים, ראיונות לפני ואחרי משחקים על המשטח, ואפילו מירוץ מכוניות-על-שלט בין ארוונה רזאי הצרפתיה וילד מקומי בין חמש. בסופו של יום, אנשים יוצאים ממתחם הטניס באוקלנד עם חיוך גדול על הפנים. קשה לקבוע האם התחרות הזו היא עוד אירוע תרבותי במדינה מלאה בתרבות, או יותר מזה. כך או כך, דבר אחד ברור כשמש, שעדיין מסרבת להתחבא באופייניות מאחורי העננים: איפשהו ברחבי האצטדיון, מצלמה יפנית מייצרת פלאש כרגע.
חבטת החזרה
5.1.2009 / 11:15