מרחוק הכל נראה ברור יותר

דן שמיר קופא במוסקבה, אבל נהנה מכל רגע. בכל זאת, הוא התרחק מהקלחת הישראלית, אחרי שלוש עונות אינטנסיביות כעוזר מאמן במכבי תל אביב ושנתיים דרמטיות בהפועל ירושלים; תנאי העבודה הנוכחיים שלו אופטימאליים; ובעיקר הוא מאושר מכך שזכה באפשרות לעבוד מחדש עם דיוויד בלאט, עליו מדבר שמיר במונחים של רול-מודל ומנטור.

"ממש חיכיתי להזדמנות לעבוד עם דיוויד", הוא אומר. "בכל שנה עלתה האפשרות שאצטרף אליו, הפעם זה יצא. יצא לי לעקוב ולצפות בהרבה מאוד מאמנים גדולים, אבל אני לא חושב שיש מאמנים שהם כל-כך טובים בכל-כך הרבה תחומים".

החזרה לעמדת עוזר המאמן "הייתה טבעית וחלקה", לדברי שמיר. "העסק שבו אנחנו נמצאים לא עובד כמו מדרגות נעות. אין רק עליות. זה לא שאתה לוקח קבוצה קטנה, עובר לקבוצה גדולה יותר, וכן הלאה. כל המאמנים בעולם עוברים עליות וירידות. בשבילי, לעבוד בדינמו מוסקבה עם דיוויד זה דבר שאני מאוד שמח לעשות, ואם היית שואל אותי האם הייתי מסכים לעשות את זה במשך עוד מספר שנים, הייתי אומר לך שכן, בהחלט".

איך החיים בצל המשבר הכלכלי, שהכה בעוצמה ברוסיה?

"האווירה הכללית כאן לא טובה. הרבה אנשים הפסידו פה הרבה כסף. יש הרבה חשדנות. בינתיים אנחנו מתמודדים עם המצב ומסתדרים. בלי ספק, הליגה הרוסית זו אחת הליגות התחרותיות באירופה. יש אותנו, את צסק"א, חימקי, טריומפף, קאזאן. חומר השחקנים והאיכות הכללית מאוד גבוהים. הבעיה היא שרוסיה מדינה גדולה מאוד, וכמעט לכל משחק צריך לטוס. הפלוס הגדול הוא שאנחנו טסים במטוס מנהלים פרטי כמעט לכל משחק, גם ברוסיה וגם באירופה. זה מאפשר לנו להתאמן יום לפני המשחק באולם שלנו, לאכול צהריים יחד ורק אז לטוס. ככה שמבחינת הטיסות והסידורים, בדינמו הרבה יותר נוח מכל מקום אחר שהייתי בו".

החודשים האחרונים שעשה בחו"ל מעניקים לשמיר פרספקטיבה אחרת על הנעשה בארץ הקודש. "יש הרבה יותר דברים טובים בכדורסל שלנו מאשר דברים רעים, למרות שזה לא בא לידי ביטוי בתקשורת", טוען שמיר. "כבר כמה שנים שיש לנו ליגה תחרותית. בשלוש השנים האחרונות ירושלים לקחה שני תארים, חולון לקחה אליפות ומכבי לקחה רק אליפות אחת, והעונה לפחות תואר אחד ילך לקבוצה שהיא לא מכבי. זה כיף גדול. תמיד אמרו שאין בארץ תחרות, אמרו שאין ישראלים טובים. עכשיו אתה רואה קבוצות אחרות לוקחות תארים, ואתה רואה ישראלים טובים שמתבגרים. אסור לשכוח שישראל היא מדינה קטנה. אבל אם תסתכל על מדינות אחרות מסדר גודל דומה, כמו ליטא, לטביה, סלובניה וקרואטיה, תבין שלא עושים אצלנו עבודה רעה".

לחילופין אפשר לטעון כי הסיבה לתחרותיות נובעת מהיחלשות זמנית של מכבי, והכל סוג של פאטה-מורגנה.

"גם מכבי עשתה טעויות. אבל אם תרחיב מעט את הרזולוציה ותסתכל אחורה, אז ב-40 השנים האחרונות מכבי זה המועדון שעשה הכי פחות טעויות באירופה. אני לא מתכוון לספר לך סיפורים, ברור שבשנתיים-שלוש האחרונות קרו שם דברים שהביאו את מכבי למצב שבו היא נמצאת היום. מצד שני, זה לא שנחתו שם פתאום חבורה של מנהלים סוג ב'. לכן זה לא פייר להגיד שקבוצות אחרות הצליחו כי מכבי הייתה חלשה".

כיצד אתה מפרש את הנפילה של מכבי?

"בשנתיים וחצי האחרונות הם חיפשו את הדרך שלהם, וסביר להניח שעכשיו הם מצאו אותה. הם החליטו שמספיק זה מספיק והחזירו את פיני, מי שבסופו של דבר יהיה זה שיצטרך להטריף את הקבוצה ולמצוא מחדש את הדרך הנכונה. מכבי הייתה בסוג של חיפוש, ולא מצאה את מה שרצתה. כל מי שאימן במכבי בשנים האחרונות כבודו במקומו מונח, אבל ברור שכאשר מדברים על פיני או על דיוויד, אז זה קצת יותר מתאים".

אחד המאמנים שעברו במועדון בשנים האחרונות היה עודד קטש. אתם בערך בני אותו גיל, אבל מגיעים מרקע שונה לחלוטין. הגישה שלכם למקצוע שונה לגמרי. מבחינתך, קטש המאמן הוא סיפור הצלחה?

"בקיץ 2006, כשפיני אמר שהוא לא ממשיך במכבי, היה לנו כיוון מסוים – המערכת, וגם אני, ניסינו להביא את דיוויד בלאט חזרה למכבי ורצינו לצרף גם את קטש כעוזר מאמן, לצידי. מכל מיני סיבות זה לא יצא – הוא לא רצה לבוא, אחר כך אני עזבתי לירושלים, דיוויד חתם במקום אחר וכל המציאות תפסה כיוון שונה לחלוטין. אבל אני חושב שלעודד יש משהו מאוד ייחודי. יש לו טאץ' מיוחד. חפיפניק? גם על פיני אמרו שהוא חפיפניק. יש הרבה דרכים להצליח; לי יש את הדרך שלי, לו יש את הדרך שלו. כמישהו ששיחק נגד עודד בשנים האחרונות, יש לי הרבה כבוד למה שעשה".

על העבודה שעושה גיא גודס בהפועל ירושלים יש לשמיר רק מילים טובות. "לא יצא לי לראות אותם הרבה, אבל מהפעמים שכן ראיתי, אני חושב שהם עושים עונה טובה. נראה לי שהתחבר שם משהו טוב. יש להם ביד משהו עם הרבה פוטנציאל, ומבחינתם, לפחות, זה נראה בסדר גמור".

גודס שם דגש עם ה'ביחד' ומשקיע בפיתוח היחסים הבין-אישיים עם השחקנים. אתה לא עשית את זה. אתה מתחרט על כך? הרי ירושלים תמיד הייתה ידועה כמועדון משפחתי.

"חשוב לי להבהיר דבר מסוים: בניגוד לדימוי, הפועל ירושלים הוא לא מועדון משפחתי. אני מאוד אוהב את האנשים שם, אבל הוא לא משפחתי. הוא מתנהל כפי שמועדון עם כזו כמות של ציפיות ועניין סביבו צריך להתנהל. זה מקום מאוד תובעני, עם אוריינטציה מאוד-מאוד עסקית. זה ביזנס. אנחנו קוראים לזה 'קאט ת'רואט ביזנס'. עסק שחותך גרונות. תסתכל ב-15 השנים האחרונות כמה שחקנים ומאמנים התחלפו בירושלים. זו לא משפחה. אני מכיר את המקום כי גדלתי בו ואימנתי שם כל החיים – ואני מכיר טוב מאוד את המנטאליות של האנשים – להגיד שהוא חם ומשפחתי זה לא נכון, גם אם זה מצטייר ככה מבחוץ".

עד כמה העובדה שירושלים נחשבת לאורך השנים לאלטרנטיבה הגדולה של מכבי מקשה על התפקוד במועדון הזה?

"אני חושב שבירושלים קיים מטען רגשי מאוד גדול בנוגע למכבי, ואני חושב שהוא קצת יותר בריא בשנים האחרונות. פעם חשבתי שכל המטענים עם מכבי רק פוגעים בהפועל. בשלוש השנים שלי במכבי, בכלל לא עניין אותנו מה קורה בירושלים. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת על כל הסיפור הזה. כי אני גדלתי בירושלים, עם כל הסיפורים על מכבי ומה שהם עושים, ואיך שהם מפריעים ולא נותנים לאף אחד לגדול. ובמכבי אף אחד לא התמקד בהפועל ירושלים. חשבתי שבירושלים מתעסקים יותר מדי בלשנוא את מכבי ובלחשוב למה הם לא בסדר.

"במהות, שני המקומות מאוד דומים. הם יעשו את הכל כדי להצליח, כל מה שאפשר במסגרת החוקים, ואפילו ליד החוקים. אבל ירושלים, בניגוד למכבי, זה מועדון שמתנהל במחזוריות של שנתיים. כמעט כל שנה נעשים שם שינויים דרסטיים. גם כשאני אימנתי, הייתה לנו שנה ראשונה מאוד מוצלחת. הכדורסל שהצגנו היה שוטף, אוטומאטי, ופחות או יותר שברנו את כל השיאים של ירושלים אי-פעם. ובקיץ שוב אי אפשר היה לדעת איך תראה העונה הבאה. הייתה אי-וודאות כלכלית גדולה, שחוזרת על עצמה כמעט כל שנה. וזה מוביל לאי-וודאות מקצועית, ולכך שבכל שנה צריך לבנות מחדש. פעם זה מצליח, פעם לא. העובדה היא שבשנים האחרונות, אין מאמן שמחזיק שם יותר משנתיים".

איך קרה שדווקא אתה, מאמן צעיר וחסר ניסיון, לקחת בירושלים שני תארים מקומיים, מה שלא קרה שם עשר שנים, גם עם מאמנים מנוסים הרבה יותר?

"אולי השנים שלי במכבי עשו את ההבדל. לאורך השנים האחרונות, הרבה בעיות שהיו לירושלים מקורן היה בתסביך נחיתות מול מכבי. הם היו מגיעים למשחק מכריע מולם, ומתפרקים. לי היה קל יותר מול מכבי. כשאתה מכיר את היריב שלך, התסביכים האלו לא קיימים. בירושלים לא אהבו לשחק ביד אליהו. איזה לא אהבו, מבחינתם זה היה מסומן כיום הכי גרוע בשנה. לי זה היה כיף".

על סיפור גיא פניני מן הסתם שמעת.

"אני מאוד אוהב את גיא. בשנתיים שאימנתי אותו, היו שחקנים אחרים בירושלים שאמרו שפניני הוא הבן שלי. אבל אני חושב שכל ההתנהלות שלו בקיץ האחרון הייתה לא נכונה ולא טובה. מאוד אוהבים לחבוט בירושלים על הסיפורים האלה, אבל הפעם זה לא היה תלוי בה. קם שחקן, שיש לו חוזה, שאני מכיר היטב כי הוא נחתם בתקופתי במועדון, שאומר בפירוש שיש יציאה רק לאירופה אחרי השנה השנייה, ועושה דברים שמנוגדים לו. למה התעקשו על התנאי של יציאה לאירופה בלבד? בדיוק כדי למנוע את הסיטואציה שקרתה. לא רצינו שגיא יעשה בירושלים שנתיים טובות, יהפוך לשחקן מוביל ויעבור למכבי. התחייבת למשהו? חתמת? תכבד. בא גיא, ורצה לחתום במכבי בדרך-לא-דרך. רק הוא סובל מהסיפור הזה".

ובכל זאת, ישנם דברים ששמיר אינו מתגעגע אליהם בישראל. "בכדורסל שלנו יש יותר דברים חיוביים מאשר שליליים, והלוואי שבתקשורת היו מבינים את זה. אתם לא מהווים ראי של ממש למציאות. רוב הכותבים הם לא אנשי מקצוע. לא כולם צריכים להיות מאמנים לשעבר, הרי בסך הכל קהל היעד הוא אוהדים פשוטים ולא שחקנים או מאמנים. אבל הרבה כתבות שיוצא לי לקרוא הן רדודות, מוצגות ברמה נמוכה. את רוב הכתבים אני כבר לא מכיר. לפעמים יוצא לי לקרוא כתבה פה ושם, רואה את שם הכותב ושואל את עצמי 'מי זה הבן אדם הזה?'. אלו עיתונאים שהיום הם פה ומחר הם במקום אחר, וככה זה גם נראה".

הכינוי "לפ-טופ" העליב אותך?

"לכל אחד בארץ יש סטיגמה, וסטיגמות, מטבען, הן לא חיוביות. למה מדביקים סטיגמות? כי בזה אתם הכי טובים, זה הספורט שלכם. על דרוקר אומרים שהוא פוליטיקאי, אפי שכונתי, אדלשטיין פסיכופת, צביקה רס"ר ועל כל האחרים אומרים שהם סתם בינוניים. לא יודע מה 'לפ-טופ' אומר בדיוק, אבל אני חי בשלום עם זה שאני נחשב למאמן בעל אוריינטציה אנליטית.

"אסור לשכוח שאני רק בן 33, אבל השגתי הרבה. הייתי בשלושה פיינל פורים של היורוליג, שמונה פעמים בגמר גביע המדינה – חמש פעמים הייתי בצד המנצח, מתוכן פעמיים כמאמן ראשי. אני כבר לא זוכר בכמה סדרות גמר פלייאוף הייתי, כעוזר וכמאמן. עבדתי עם המאמנים הכי טובים שהיו בישראל בדור האחרון. אני לא אומר שכל דבר אני יודע, אבל בשמונה העונות שאני בלבל הזה של כדורסל מקצועני, כבר הייתי בכמה מקומות. אז להגיד שיש איזהשהו כתב שטוען שאני לא עושה דברים כמו שצריך, שאני לא מספיק אמוציונאלי וכו'... תשמע, אני מקבל את זה שיש לי חסרונות ושאני יכול לעשות דברים אחרת. אולי הייתי צריך להתבגר יותר וללמוד יותר, אבל בשורה התחתונה אני לא מכיר הרבה מאמנים שבעשור האחרון היו איפה שהייתי ועשו את מה שעשיתי. לא מאמנים בגילי ולא מאמנים שאינם בגילי. אז בואו ניקח בפרופורציות את הסטיגמה הזאת".

אתה רואה את עצמך חוזר לארץ בזמן הקרוב, או ממשיך בחו"ל?

"אם דיוויד ואני נצליח להוציא העונה לפועל את התוכניות המקצועיות שלנו, אני מקווה שנוכל להישאר כאן שנה נוספת. בסך הכל, למרות הטלטלות במשק, דינמו תישאר גם בעונה הבאה מועדון גדול, עם מטרות גבוהות ויכולות בהתאם. אבל אתה יודע, בסופו של דבר אנחנו יכולים רק לעשות את המקסימום, ולקוות לטוב".

ohadgreenwald@walla.co.il