חו"ל טובעני

שתי דקות לסיום משחק ההפסד של הפועל ירושלים לאולדנבורג בשבוע שעבר, תפס המאמן גיא גודס את ראשו, נטל את הלוח עליו הוא משרטט את התרגילים והשליך אותו בעוצמה על הרצפה אל מול פני השחקנים ההמומים. גודס נראה באותם רגעים כאילו הוא היחיד בקבוצה שלוקח את המפעל ברצינות, אולי גם היחיד שאכפת לו מהתוצאות המביכות של הקבוצות הישראליות במפעלים האירופיים העונה (לא כולל מכבי תל אביב, כמובן). באותה שעה הפסידה בני השרון לפנליוניוס היוונית, הפסד שלישי ברציפות ביורוקאפ, והמאמן אריאל בית הלחמי אמר בפשטות ש"אבדו הסיכויים הריאליים להעפיל". גם בית הלחמי לא העמיד קבוצה לוחמת למשחקים באירופה – בניגוד למה שראינו מול מכבי תל אביב, והצטרף לשרשרת התוצאות המביכות של תחילת העונה.

עד כה ערכו הקבוצות הישראליות באירופה, מלבד מכבי תל אביב, שמונה משחקים, וניצחו רק פעמיים. או יותר נכון: הפסידו 6 פעמים ליריבות שחשבנו אותן קיקיוניות, מליגות קיקיוניות. אם היה נדמה לציבור חובבי הכדורסל בישראל כי אירופה קטנה על הקבוצות הבכירות בליגת העל, הגיעו אמסטרדם של אריק שיבק, אולדנבורג הגרמנית וטורק טלקום הטורקית, שמוליכה את הטבלה במדינתה, והבהירו לכולם שהכדורסל האמיתי באירופה נמצא הרחק מישראל. "מול בני השרון משחקות קבוצות טובות. לעומת זאת, חוסר ההצלחה של ירושלים מפתיע אותי, כי יש להם קבוצה מצוינת", אומר בכנות ברק פלג, שחקן הפועל עפולה מהלאומית. "ברגע שהפועל ירושלים לא עלו ליול"ב קאפ יצא להם האוויר מהבלון. כששיחקתי בנהריה היינו באותו מצב. לפני שנה עפנו לגביע האתגר, מול קבוצה מלטביה בשלב המוקדמות, וזה משפיע מנטלית".

טימי באוורס דוחה את הטענות של פלג ("פשוט לא היה לנו מזל, עכשיו נצטרך לנצח בחוץ"), אבל כפי שתראו בהמשך, גם הוא מודע לבושות שהכדורסל הישראלי עושה השנה באירופה. "אולדנבורג ואמסטרדם הן לא קבוצות גרועות", מסכם אבי אשכנזי מאמן מכבי חיפה, "הכדורסל האירופי מאוד התקדם. מגיעות לפה קבוצות מוכנות, עם מערך סקאוטינג מרשים. הבעיה של הקבוצות הישראליות היא שפחות מייחסים חשיבות לאירופה, ואת מירב המאמצים משקיעים בליגה הישראלית, ולכן לא מצליחים להגיע לרמת ריכוז גבוהה פעמיים בשבוע".

עוד בעונות שקדמו לאחרונה, חשוב לזכור, החלו הקבוצות הישראליות בנסיגה מדהימה ביכולת שלהן באירופה. בשנה שעברה הייתה זו הפועל גליל עליון, שנפלה בשלב הבתים של היול"ב קאפ תוך שהיא מפסידה לגמונדן האוסטרית בשני משחקים, ולאימפריה של בנטון פרייבורג השוויצרית ב-20 הפרש בכפר בלום. כמה שנים קודם לכן, מכבי ראשון לציון הושפלה מול שילואיי הליטאית, כשבמשחק בליטא היא מובסת ב-30 הפרש. היום הבעיות האלו רק החריפו: "אין ספק שיש ירידה ברמה של הזרים שמביאים לפה, וגם ברמה של הישראלים שמשחקים. ההפסדים הללו מצביעים על ירידה ברמה", אומר עוזר מאמן נבחרת ישראל רוני בוסאני.

גם למשה ויינקרנץ, שאימן בתחילת העונה את בני השרון, הסבר לתופעה: "יש בעיה ברמת העיקרון. להבדיל מהקבוצות האירופאיות, קבוצה ישראלית בונה תמיד שני הרכבים, הרכב אחד לליגה ואחד לאירופה, כאשר ההרכב לליגה הוא בדרך כלל העיקרי. החוק הרוסי גורם לך לקחת בחשבון הרבה שיקולים, ובמשחקים באירופה הסיפור הוא שונה לחלוטין. באופן טבעי אתה מחפש שחקנים ישראלים שיתנו לך מענה לליגה ולא לאירופה. כל קבוצה מלבד מכבי תל אביב משקיעה סכומים הרבה יותר נמוכים משאר הקבוצות באירופה. וכך יוצא שהזרים של הגרמנים ושל ההולנדים לא נופלים תקציבית מאלו בהפועל ירושלים. עובדתית, החוק הרוסי עוצר את הכדורסל הישראלי".

בניגוד לוינקרנץ נמצא פלג, שבתחילת שנות ה-2000 הגיע פעמיים עם עירוני נהריה עד לרבע גמר היורוקאפ. "בנהריה שיחקנו הכי טוב כשהיו רק שלושה זרים בסגל. גם הפועל תל אביב, שהגיעה לחצי גמר היורוקאפ, וגם הפועל ירושלים שלקחה יול"ב קאפ, עשו זאת עם שלושה זרים. הדבר שמפריע לכל הסיפור היום הוא שיש רוטציה לסגל הישראלי ורוטציה לאירופה. אין לי ספק שאם היו רק שלושה זרים, מקסימום ארבעה, אז המצב היה טוב יותר. כשהתחלנו בנהריה להוריד זר אחד עם רוטציה שונה, זה פגע בהישגים באירופה", מסביר הגארד הוותיק ומוסיף: "השאלה היא לאן אתה מכוון. ההצלחות הכי גדולות היו עם פחות זרים. אם יש שלד ישראלי טוב ורק שלושה זרים אפשר להצליח, וזה כבר הוכח בעבר. עוד לא ראיתי פה זרים כאלה טובים, ואפשר לראות כמה זרים לא יחזרו עכשיו מהפגרה של חג המולד".

פעם קבוצות ישראליות היו מנסות להרוויח את התהילה שלהן באירופה. היום זה סוג של נטל. לישראל, למשל, ניתן בקיץ האחרון כרטיס נוסף לשלב המוקדמות של היורוצ'אלנג', המפעל שבו משחקת היום הפועל ירושלים. בזו אחר זו התנערו כל קבוצות ליגת העל מהאופציה לשחק באירופה, כשהאחרונה ביניהן הייתה עירוני רמת גן, שניסתה לגייס ספונסר מיוחד לתפעול בשני מפעלים, נכשלה וירדה מהרעיון.

"קבוצות צריכות לשאוף לשחק בשני המפעלים", קובע נחרצות ברק פלג, "זה לא בסדר שחולון ויתרה, ונהריה וגליל/גלבוע וראשון ורמת גן לא נלחמו, אני מניח שזה משיקולי תקציב, אבל אני חושב שזה מצוין לקבוצות, זה דבר חשוב. מסגרת של משחקים פעמיים בשבוע, עם נסיעות והכל, מוסיפה הרבה עניין. כשהיינו בנהריה עם בית של שמונה קבוצות, היו חודשים ששיחקנו 8 משחקים בחודש, ופתאום אתה מנצח 7. הדברים האלו בונים קבוצה, גם בתקופה של משברים. זה עוד ערך מוסף למפעלים האירופיים".

יו"ר של קבוצות בליגת העל, שקבוצתו ויתרה על ההשתתפות ביורוצ'אלנג', מפנה אצבע מאשימה לאיגוד הכדורסל. "אין שום דבר שהאיגוד עושה כדי לתת לקבוצות את הרצון לשחק במפעל אירופי זה או אחר", קובע אותו יו"ר ומספר כי במהלך הקיץ האחרון פנה אל האיגוד כדי לבדוק את העלויות הכרוכות בהשתתפות במפעל, ונחרד לנוכח הסכומים. "תקציב המינימום של קבוצה בליגת העל הוא מיליון דולר, כשמתוך זה יש חלק שהולך להוצאות שוטפות. אם קבוצה עם תקציב כזה הולכת לשחק באירופה, היא בעצם קובעת שתקציב השחקנים שלה יעמוד על סכום שמתקרב לחצי מיליון דולר במקרה הטוב, וזה אם ילונו במלונות בהם דולפים מים מהתקרה. מי צריך את זה? אם האיגוד ירצה שקבוצות ישתתפו באירופה הוא צריך להרים את הכפפה, ולהבטיח סכום מסוים של כסף שיעזור לקבוצות במפעל. בלי העזרה הזאת, שילוב בין אירופה לליגה יכול להוביל להתרסקות וירידת ליגה".

וינקרנץ, מנגד, לא מקבל את הנהי הזה. "מישהו מחייב את הקבוצה הישראלית לשחק באירופה? מי שלא רוצה, לא חייב. אם אתה לא מחשיב את המפעל הזה, אין קנס, ואתה לא חייב להשתתף", קובע המאמן הוותיק. "בזמני, כשאימנתי את חולון בגביע קוראץ', טענתי שאם אין לנו קבוצה מספיק טובה ואטרקטיבית, אז זו לא בושה לא להשתתף במפעל. מי שמשתתף לא יכול להגיד שהוא לא מחשיב את זה. אני יכול להגיד לך יותר מזה, זה ההיפך מכל היגיון בריא. אירופה זה חשיפה, וזה במה לזרים ולישראלים, צריכים להשקיע הרבה יותר מחשבה למפעלים הללו".

להפסדים של הישראליות באירופה אפשר לצרף את קמפיין הנבחרת בקיץ האחרון. הנבחרת של צביקה שרף יצאה לצ'כיה וקיבלה 21 הפרש בראש, וגם נראתה רע מאוד בתבוסה בחוץ לבריטניה. "עובדתית, הפערים הצטמצמו", אומר עוזר מאמן הנבחרת, רוני בוסאני, "יש ליגות שהשתפרו מאוד, כמו הליגה הבלגית והליגה ההולנדית. אני חושב שלהוציא שתיים-שלוש קבוצות בארץ, רמת השכר שמשלמים בליגות האלו היא גבוהה יותר מישראל. כנ"ל גם לגבי גרמניה ומקומות אחרים באירופה. לזרים היותר טובים יש אינטרס ללכת איפה שמשלמים יותר כסף".

"ההבדל הוא שביורוצ'לאנג' יכולים לשחק יותר זרים, וככה גם בליגות של הקבוצות שהפסדנו להן", אומר טימי באוורס. "זה לא אומר שהרמה של הליגה ושל השחקנים המקומיים היא יותר טובה. המפעלים האירופיים מלאים בשחקנים אמריקאים אתלטים, שיותר טובים מחלק מהשחקנים בישראל. אנחנו צריכים לעשות את ההתאמות הללו, חבל שלא עשינו את זה עד עכשיו".

"אני חושב שיש במדינות האלה רמת זרים גבוהה מאוד", מסכים מאמן חיפה אבי אשכנזי. "חלק מהזרים שמשחקים אצלי שיחקו בעבר בליגות האלה, והם יודעים לספר רק על כמה הליגות שם הן טובות והכדורסל שם איכותי ותחרותי. האיכות במדינות שנחשבו בעבר ללא קשורות לכדורסל, משתפרת בגדול. גרמניה והולנד, למשל, הן מדינות שספורט הוא חלק מהתרבות. זה ניכר".

אז מתי נחזור ונראה קבוצה ישראלית עושה חיל באירופה ולא בימי חמישי? כנראה שלא בקרוב. "להוציא את מכבי תל אביב, לה יש את היכולת והמסורת, קבוצות בארץ לא יכולות להתמודד עם שני משחקים בשבוע", קובע אשכנזי, "אם תבדוק את ההיסטוריה, תגלה שרוב הקבוצות התרסקו בליגה, למעט הפועל ירושלים לעונה אחת. אני לא מכיר הרבה קבוצות שנחתו ביום שישי אחרי משחק בטופ של אירופה, ושיחקו בבני השרון. כל הקבוצות האחרות פשוט התרסקו בליגה. מה שמכבי תל אביב יכולה להרשות לעצמה, אף קבוצה אחרת בישראל לא יכולה. לא בשנים האחרונות ובטח לא היום".