לאחר האליפות ההיסטורית של הפועל חולון בעונה שעברה, החלה הספינה להיטלטל. מיקי דורסמן לא חזר לאמן את הקבוצה, הספונסרים לא הגיעו והשחקנים חיפשו, באופן טבעי, קבוצות אחרות. מהקבוצה שזכתה בתואר נשאר רק כריס ווטסון. בעוד מרבית הישראלים עושים חיל, הזרים ששיחקו בחולון לא ממש מוצאים את מקומם בקבוצותיהם החדשות. יכול להיות שמישהו מתגעגע לאולם הפחים?
פי ג'יי טאקר - בי סי דונייצק
ה-MVP של העונה שעברה בליגת העל פתח את הפגרה בניסיון להתקבל ל-NBA, וגם רשם כמה משחקים בספרות כפולות בליגת הקיץ במדי ממפיס. במהלך הקיץ עוד היה מועמד להחליף את בוטסי ת'ורנטון בסיינה, אך בסופו של דבר חתם במדי בי סי דונייצק, העולה החדשה לליגה האוקראינית הראשונה, תמורת סכום שמוערך ב-1.5 מיליון דולר לעונה.
ההתחלה של טאקר הייתה מבטיחה. הוא קלע 22 נקודות בממוצע בשמונה משחקים והוסיף 6.9 ריבאונדים, בעוד קבוצתו משייטת במקום השלישי בליגה האוקראינית אחרי מאריופול ובי סי קייב. דווקא אז, כשהוא מוליך את טבלת מלך הסלים באוקראינה, נפצע טאקר ברגלו, פציעה שנראתה בהתחלה קלה. אחרי שבוע של מנוחה ההערכה הייתה שייעדר בין חודש לחודשיים, כשכרגע זה נראה כנוטה יותר לכיוון החודשיים. בינתיים, בדונייצק לא מחכים לשחקן היקר בתולדותיהם, והחתימו במקומו את הקרואטי מילוטין אלכסיץ'. אם טאקר יחזור מהפציעה הוא יחזור לסגל של דונייצק, אחרת הוא עוד עלול לראות את העונה שלו נגמרת מוקדם מהצפוי.
מאליק דיקסון - זאדאר
קצת אחרי שמאליק דיקסון קלע את אותו סל אליפות שיזכר לדורות, הוא עלה כבר על מטוס לארצות הברית, ישב וחיכה למיקי דורסמן. דיקסון היה סבלני וציפה שיחטפו אותו. בפועל, מלבד הפועל ירושלים שהביעה עניין מועט, לא עלה שמו בישראל ודיקסון הלך לזאדאר, אלופת קרואטיה, תמורת סכום של כ-300 אלף דולר לעונה. הפתיחה הייתה טובה, הוא קלע כמעט 20 נקודות לערב, אך כשנראה שהשידוך עם קרואטיה יהיה סיפור אהבה, החלו אוהדי זאדאר בצורה לא ברורה לקלל את השחקן האמריקאי ולדרוש מההנהלה לשחררו. בפייסבוק, אגב, הם פתחו קבוצה שנקראת "מאליק דיקסון, הזר הכי מסריח שדרך כאן".
דיקסון הגיב בשני משחקים של 25 נקודות, אך אז נעצר ואחרי 9 משחקים בליגה האדריאטית מאזנו עומד על 14.3 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק. בזאדאר החליטו שזה מספיק, דיקסון הוצא מהסגל של הקבוצה בשלושת המשחקים האחרונים, וככל הנראה ימצא את עצמו בקרוב מאוד בקבוצה אחרת מחוץ לקרואטיה.
אריק קמפבל - וילרבאן
אולי הזר היחיד שיצא מאלופת המדינה ולא נכשל, אך גם לא מצליח יתר על המידה. קמפבל חזר לישראל אחרי מספר עונות בלה מאן, הגיע על תקן של השחקן למשימות מיוחדות של מיקי דורסמן ובהחלט הציג יכולת טובה. בקיץ ביקשו מחולון שקמפבל יחכה, ובקבוצות אחרות בליגת העל החלו לגשש, אך כשהגיעה ההצעה מוילרבאן קפץ קמפבל וחתם שם במהרה. בשני המשחקים הראשונים הוא לא היה בחמישייה, אך מאז השתנו היוצרות וקבוצתו ממוקמת במקום הראשון עם מאזן של שמונה ניצחונות ושני הפסדים. המספרים של קמפבל סבירים - 10.5 נקודות ו-4.6 ריבאונדים למשחק, אבל בגילו המתקדם, 32, אפשר לתת לו הנחה ולא לסמן אותו ככישלון.
טוני וושהאם - עירוני נהריה
"חצי ליגת העל בעקבות טוני וושהאם", זעקו כותרות העיתונים אחרי שהפועל חולון החלה לדעוך בסוף יוני. הפורוורד, שעלה עם אלופת המדינה מהליגה השנייה והיה שחקן ספסל שעלה וניצח משחקים בשביל מיקי דורסמן, הרגיש שעל חשבון האליפות הוא יכול לסגור את אחד החוזים המפתיעים של הקיץ, ואכן עשה כך בנהריה, שחיפשה שחקן בתפקיד. בפועל, וושהאם הציג הכנה טובה מאוד לעונה, ובנהריה דיברו כבר על אותו סקורר מופלא שבליגה הלאומית קלע 28.5 נקודות למשחק, אך מהרגע שהחלה הליגה וושהאם ירד במספרים, וקולע 11.5 נקודות למשחק. בסך הכל מדובר בסכום סולידי, אבל הבעיה של וושהאם היא שדווקא ברגעים שנהריה צריכה אותו, בסיום של המשחקים הצמודים, הוא נעלם ואתו גם רוח הווינריות. נהריה מדשדשת בתחתית הטבלה, ועד עכשיו היא האכזבה של העונה.
טרה סימונס - מכבי תל אביב
סימונס עבר למכבי תל אביב בקיץ האחרון בקול תרועה, כאשר הקבוצה הצהובה שילמה לחולון סכום של 150 אלף דולר תמורת שירותיו, בתקווה שמה שמספיק טוב לליגת העל, יהיה טוב גם ליורוליג. כבר מההכנה אפשר היה לראות שהקליעה המצוינת של סימונס, שבאולם הפחים לא היה מחטיא גם 2 מטר מחוץ לקשת השלוש, לא שווה כמעט כלום בליגה של הגדולים באמת, והוא נדחק לקצה הספסל. כשקראו לו לתת דקות הוא גם גילה שהגנה גדולה הוא לא יודע לתת, וכך הוא הגיע למצב שמשחקן חמישייה באלופת המדינה הפך לשחקן שמקבל 11.4 דקות לערב במכבי תל אביב וקולע 5 נקודות למשחק. סביר להניח שסימונס לא יגמור את העונה אצל הצהובים, כשקבוצות הדרג השני בישראל כבר מרחרחות סביבו, חצי שנה בלבד אחרי שהרים את צלחת האליפות.
אלטון בראון - מכבי תל אביב
12 משחקים בלבד העביר אלטון בראון בהפועל חולון כדי שכל ליגת העל תכריז שסנטר ברמתו הרבה זמן לא נחת בארץ. בראון היה עולה ל-16 וחצי דקות למשחק ותורם 13.5 נקודות ו-5.4 ריבאונדים, מספרים מדהימים ביחס לזמן הקצר ששהה על המגרש. בקיץ ניסה בראון את מזלו בליגת הקיץ במדי שיקגו, הרשים וקיבל חוזה למחנה האימון, אך בתחילת אוקטובר שוחרר ושמו החל לעלות בהקשר של מכבי תל אביב. אחרי מגעים קצרים חתם בקבוצה, ועדיין לא שיחק. בראון הגיע לישראל עם משקל עודף, וסביר להניח שלא יקבל דקות רבות אצל פיני גרשון, גם בגלל הניסיון הלא רב שלו ביורוליג. כך הפך שחקן רוטציה חשוב בחולון, לאחד שילחם עם יניב גרין על השאריות שישאיר להם ד'אור פישר, להזכירכם, השחקן היעיל בליגה הבלגית.