פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סומבררע

        מקסיקו בחרה להפקיד את דור הזהב הנדיר שלה בידיו של אריקסון, אבל בינתיים זה נראה רע כמו הקדנציה של השבדי בנבחרת אנגליה

        הביזיון הגדול ביותר מבחינת אוהדי מקסיקו, לא היה בתוצאה שהראתה על הפסד בלתי נתפס 1:0 להונדורס. שיא השפל הגיע בסיום המשחק: כאשר נותרה מקסיקו בתשעה שחקנים ועשתה מאמץ לא לחטוף את השני מההונדורים, ניגש השוער והקפטן אוסבלדו סאנצ'ז לשחקני היריבה וביקש מהם "להוריד הילוך", כדי שחלילה לא יווצר מצב בו מקסיקו תספוג וג'מייקה תבקיע עוד מספר שערים במשחקה (בסופו של דבר יחס של שלושה שערים הבדיל בין שתי הנבחרות שהתחרו על העלייה לשלב הרביעי במוקדמות המונדיאל). הקהל התקשה לקבל את הגישה התבוסתנית וחסרת הספורטיביות של השוער, שגם כך זוכה ללא מעט הקנטות על כך שהוא תופס את מקומו של הטאלנט האהוב גיז'רמו אוצ'וה.

        "יש רק מילה אחת שיכולה לתאר את ההרגשה: בושה", זעקו עיתוני מקסיקו בבוקר שאחרי ההפסד המביש של נבחרתם להונדורס במסגרת השלב השלישי של מוקדמות מונדיאל 2010 בצפון ומרכז אמריקה. הביזיון, כאמור, לא מנע ממקסיקו את ההעפלה לשלב הרביעי, המכונה גם "הקסגונל", אבל העובדה שזה התאפשר רק הודות ליחס שערים עדיף על זה של ג'מייקה, מעלה הרבה סימני שאלה סביב הנבחרת ותפקודו של השבדי סוון גוראן אריקסון כמאמן.

        "זה ממש לא דומה לאירופה"

        הכישלון הזמני של סוון גוראן אריקסון הוא הרבה יותר מקריטי עבור המקסיקנים, שבחרו להפקיד בידיו את דור הזהב שלהם. הדור שהיה אמור להוביל אותם להישג היסטורי במונדיאל 2010 ולתת המון רוח גבית לנבחרת שתמיד היתה ברוכת כישרונות, אבל מטעמים מאוד מוכרים לא תרגמה זאת לתארים. לאחר הכישלון של הנבחרת הצעירה מרובת הכשרונות להעפיל לטורניר האולימפי בבייג'ינג, החליטה ההתאחדות המקסיקנית להיפרד לשלום מהוגו סאנצ'ז האגדי, שלפני ובמהלך הקדנציה שלו פיזר הבטחות ללא כיסוי, ולמנות במקומו מישהו אחר. כסף לא חסר בכדורגל המקסיקני, והתחושה בקרב חברי ההתאחדות וראשי המועדונים הייתה שמדובר בדור חד פעמי שיכול לעשות את הבלתי ייאמן במונדיאל 2010. רק מה, מבחינתם, היהלומים האלה – כוכבי הנבחרת עד גיל 17 שזכתה בתואר היסטורי ב-2005, ביניהם ג'ובאני דוס סנטוס, קרלוס ולה ופטריסיו אראוחו – זקוקים לליטוש מבעל מקצוע מנוסה.

        לפיכך, החליטו במקסיקו לחרוג ממנהגם ולהמר בגדול. השם שנבחר היה זה של סוון גוראן אריקסון, שחתם על חוזהו יממה לאחר שפוטר ממנצ'סטר סיטי וכשבראשו עדיין התזכורת הצורבת לתבוסה, 8:1, שספג ממידלסבורו במשחק הליגה האחרון שלו. מינויו של השבדי אושר פה אחד על ידי 18 נשיאי המועדונים בליגה, המשמשים כוועדה הבוחרת, אך גרר גל תגובות נסערות מכיוונם של אוהדים ובעיקר שחקני נבחרת ותיקים.

        הראשון שנקט עמדה ופתח את פיו היה חארד בורגטי, מלך השערים של מקסיקו בכל הזמנים. "אנחנו חייבים, לפחות כרגע, מאמן שמכיר את הכדורגל המקסיקני, את השחקנים שלנו ואת טורניר המוקדמות בו אנו משתתפים", אמר החלוץ עוד לפני שאריקסון קיים את אימונו הראשון. "אני מכבד אותו וברור שהכדורגל באירופה מתקדם מזה במקסיקו, אבל לא הכל מסתכם בצד המקצועי. כשאתה משחק בקאריביים או במרכז אמריקה, צריך לדעת להתמודד עם התנאים ולהכיר את המגרשים. זה ממש לא דומה לאירופה". אחרי הצהרות כאלה, אין זה מפתיע ששמו של החלוץ האימתני נפקד דרך קבע מרשימת המוזמנים של אריקסון.

        "למה לא מאמן ארגנטינאי?"

        בורגטי היה הסמן הימני, לפחות בכל הנוגע להצהרות התקשורתיות של השחקנים. העיתונות קיבלה אף היא את המינוי ברגשות מעורבים, כשאחת התהיות שהעלו התייחסה לאיזור ממנו מגיע המאמן. בליגה במקסיקו נמצאים כרגע שלושה מאמנים ארגנטינאים, ביניהם רמון דיאז המוערך בקלוב אמריקה, ובשנים האחרונות עברו שם שמות כמו אמריקו גאז'גו, סרחיו פקרמן, נרי פומפידו ואפילו ססאר לואיס מנוטי קשישא. חלקם נחלו הצלחה כבירה, אחרים פחות, אך ההיכרות שלהם והקירבה המנטלית והגיאוגרפית למקסיקו העניקו להם יתרון על פני כל מועמד אירופי.

        "כולנו יודעים שכסף לא מטריד אף אחד בהתאחדות", טען אחד מאוהדי הנבחרת, "אבל למה לא ללכת על הנוסחה הארגנטינאית המוצלחת. הם מכירים אותנו ואנחנו אותם. מדובר במאמנים הכי מבוקשים ביבשת. אין לי בעיה שיגיע מאמן זר, אפילו טוקה פרטי (מאמנה הברזילאי של קבוצת פומאס - ת.י), רק שיהיה לטיני ויוכל להתאקלם כאן במהירות, כי הכל עניין של זמן כרגע. אסור לתת לדור הזה ללכת לאיבוד".

        מי שפגם ברומנטיקה סביב הרעיון הארגנטינאי והשאיר צלקת עמוקה בקרב ציבור אוהדי הנבחרת, הוא ריקרדו לה וולפה. מאמן מונטריי עובד כבר שנים במקסיקו וזוכה להערכה רבה כמאמן קבוצות, אך בתקופתו בנבחרת, בין השנים 2002 ל-2006, הוא הצליח להמאיס עצמו על השחקנים הוותיקים, העיתונאים, בעלי הקבוצות ובסופו של דבר גם על האוהדים, לאחר הכישלון במונדיאל 2006. דווקא באירופה ובארגנטינה זכה לה וולפה למחמאות על ניהולו הטקטי והבאתה של מקסיקו למקום הרביעי בדירוג פיפ"א ולשמינית גמר המונדיאל (שם הודחה, כמה מפתיע, על ידי ארגנטינה), אבל רק שם.

        במקסיקו, בכל אופן, זוכרים ללה וולפה בעיקר את ההתבטאויות כלפי העיתונאים במהלך המונדיאל ("תעופו לי מהפנים, חבורת אידיוטים, אתם לא מבינים כלום אז תפסיקו לבלבל בביצים") ואת גיוסם חסר התקדים של מתאזרחים לנבחרת. הארגנטינאי צירף את בן ארצו גיז'רמו פרנקו, את הברזילאי אנטוניו נאלסון ועשה מאמצים כבירים לאזרח גם את קשר בוקה ג'וניורס לשעבר, וולטר גאיטן. הציבור המקסיקני הגאה התקשה לקבל כמות כזו של מתאזרחים, שמבחינתו פלשו לטריטוריה זרה ותפסו מקומות של שחקנים אהובים כמו קוואטמוק בלאנקו וכך מצא עצמו לה וולפה כאישיות בלתי רצויה ונאלץ לגלות לשנתיים במולדת עד שחזר העונה. לכן, לא פלא שהארגנטינאי (כמו מספר מאמני ליגה נוספים שהפגינו קולגיאליות) הביע הזדהות לאחרונה עם אריקסון וביקש "לתת לו את הזמן הדרוש כדי לבצע את העבודה". למה זה מזכיר חוליים של נבחרת מאוד מוכרת לנו מהמזרח התיכון?

        "אריקסון דורש עוד ועוד מסירות, עד השחקנים שוכחים שצריך לבעוט לשער"

        כמו בכל נבחרת שמתקשה לנפק תוצאות, במקסיקו תולים זאת במחסור בימי אימונים משותפים ובפגישות המועטות של שחקני הסגל. "אריקסון מאמן נהדר ולא יצא לו עדיין לעבוד עם השחקנים כמו שצריך", סינגר שחקנה של אנקרספור, אנטוניו דה ניגריס. "כשהשחקנים מגיעים מאירופה בקושי יש זמן להתאמן. זה לא תירוץ, אבל הגוף סובל אחרי הטיסות. למרות זאת, יש לנו סגל נהדר שמסוגל לנצח כל נבחרת. אני מאמין שלא תהיה בעיה להעפיל למונדיאל".

        הדברים של דה ניגריס מתפרשים כהצהרה אופטימית ושקולה, אולם חשוב להדגיש שמדובר בשחקן פעיל ובעל אינטרס. כזה שעוד חולם על חזרה לנבחרת בגיל 30 ולאחר היעדרות של שבע שנים (לא כולל זימון חד פעמי בפברואר השנה). בפועל, התחושות בקרב הציבור נעות על השביל הפסימי, בעיקר לנוכח התוצאות תחת הדרכתו של אריקסון. במשחק הראשון השבדי עוד גבר על הונדורס 1:2 והשאיר תקווה לעתיד ורוד, אלא שבהמשך נוצחה מקסיקו בידי ג'מייקה ואותה הונדורס, וחילצה תיקו 2:2 מקנדה. משחקים שבעבר היוו טיול עבור "אל טרי".

        "אפשר להפסיד בכדורגל", נכתב יממה לאחר המעידה מול הונדורס, "רק לא בצורה כזו. לא יכול להיות ששחקנים כמו קרלוס ולה יביישו כך את המדים שהם לובשים". גם אריקסון לא נחלץ מהביקורות הקשות. "מקסיקו עלתה להקסגונל בזחילה, למרות טכניקה לקויה ורמה נמוכה של משמעת", תקפו הפרשנים. "אריקסון דורש מהשחקנים עוד ועוד מסירות, עד כדי כך שהם שוכחים שצריך גם לבעוט לשער מתישהו. אם ככה זה נראה עכשיו, מה יהיה בשלב הבא כשגם ארה"ב וקוסטה ריקה יצטרפו למשוואה? צריך להבין שהמונדיאל הוא אשליה. המציאות נמצאת בהקסגונל"

        מי שיצאו להגנתו של המאמן המושמץ היו שחקני הנבחרת. "אני רוצה לבקש מהאנשים לא לבקר את המאמן ולתת לו את הזמן הדרוש", אמר נרי קסטיו, עוד אחד שכולם דורשים את ראשו וממאנים להבין על מה ולמה הוא מוצא עצמו בנבחרת כל פעם מחדש. "כולנו צריכים להסתגל למצב החדש, ואריקסון יצטרך להתרגל לעובדה שפה זה לא אנגליה – כל הפסד כאן הוא טרגדיה לאומית". גם השוער סאנצ'ז התייצב לימינו של המאמן ודיבר בשם חבריו: "אני יכול להעיד שכל השחקנים תומכים במאמן. אמנם הפסדנו וזה כואב, אבל צריך לזכור שהעפלנו לשלב הבא".

        "הגיע הזמן שהאמבולנס יפעיל את הסירנה"

        מאה ימי החסד של אריקסון, כאמור, תמו מזמן. לאור התוצאות המאכזבות כבר מתנהל לובי עבור מספר מועמדים לרשת את השבדי, כשהפעם על הכוונת מאמני הליגה הבכירים. "הנבחרת הלאומית חולה. הגיע הזמן שהאמבולנס יפעיל את הסירנה, יאיץ את מהירותו ויתחיל לטפל", כתב הפרשן ג'ון סטקליף. "היחיד שיכול להחזיר את האמון לשחקנים הוא ראול אריאס, שהוליך את סן לואיס לעונה היסטורית ולמשחק הגמר של הליגה. הביטחון של השחקנים תחת אריקסון נמצא כרגע בקרשים, בדיוק כמו בתקופתו של ריקרדו לה וולפה".

        את התשובות, בכל מקרה, יידרש המאמן השבדי לתת בדצמבר ל-18 בעלי המועדונים - אלה שבחרו בו פה אחד ועתה עלולים לשלוח אותו הביתה. ראשי הקבוצות מתכננים להעלות קושיות רבות כבר בפגישות המקדימות עם המאמן, שבין היתר יישאל לפשר ההתעלמות משחקנים ותיקים כמו בלאנקו ובורגטי, אשר מסוגלים לתרום מניסיונם ולהקרין קצת שקט על הילדים המוכשרים אך לחוצים שמובילים את התקפת הנבחרת כיום.

        לאחר הכישלון עם המודל הארגנטינאי והפיספוס הגדול בקדנציה של כוכב העבר הוגו סאנצ'ז, הרבה מוטל על הכף מבחינת ההתאחדות המקסיקנית שהימרה על אריקסון. במידה ויודו בכישלון גם במודל המאמן האירופי המלומד, יצטרכו במקסיקו להגיע למסקנות חותכות. האם לרצות את הציבור הרחב באמצעות חזרה למקורות ומינוי מאמן מקומי מצליח שיוביל את הדור עמוס הציפיות, או שמא להמשיך בחיפוש אחר נוסחת הקסם.