ליפשיץ: "אני יכול להפוך משחקן לגיטימי לשחקן מוביל בליגה"

במוזיאון הילדים בחולון יש תערוכה קצת לא שגרתית, שנקראת "דיאלוג בחשכה". המבקרים מובלים דרך חללים חשוכים לחלוטין, ובכך נחשפים ליכולת החושים האחרים הקיימים בכל אדם. הפועל חולון הלכה הקיץ בחשכה. כל שחקני סגל האליפות, מלבד כריס ווטסון, התנדפו, וגם תקציב הקבוצה קטן משמעותית. מגג אולם הפחים היה קשה לראות עתיד, וכשלא רואים, חייבים להסתמך על חושים אחרים. לשמוע את שאגות הקהל, לחוש את הפרקט של רחוב ההסתדרות, להריח את זיעת החברים ולנסות לשחזר את טעמה המתוק של עונת האליפות ההיסטורית.

הפועל חולון הנוכחית משתמשת בכל חושיה, ואחרי שני מחזורים בליגת העל היא נראית מרשימה לא פחות מהעונה שעברה. הרוח אותה רוח, אבל השמות אחרים. אם בעונה שעברה היה זה מורן רוט שסיפק אנרגיות וניהל את הקבוצה, הרי שהשנה ליאור ליפשיץ. המאמן דני פרנקו הביא את הגארד שבוע לפני פתיחת העונה, וזה הפך חיש קל ודי בצדק, לאחד מאהובי הקהל באולם הפחים. "סוד הקסם של הפועל חולון זה כל מה שקורה סביב הקבוצה", מנסה ליפשיץ להסביר בראיון עם וואלה! ספורט, את ההצלחה של חולון בפתיחת העונה. "הפועל חולון זה מועדון כדורסל אמיתי. הקהל, הביתיות, כל מה שקורה באימונים. התמיכה מהאנשים בעיר. אין הרבה מועדוני כדורסל בארץ והפועל חולון זה מועדון כדורסל. יש מחויבות מאוד גדולה מצד השחקנים לגרום לאוהדים ליהנות. אנחנו נהנים ושמחים שאנחנו גורמים להם לחייך".

ליפשיץ (24, 1.78), גדל במחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון, אך לא קיבל הזדמנות אמיתית בקבוצת הבוגרים. הוא החל לנדוד במכבי פתח תקווה בלאומית ואז חזר לליגת העל לקדנציה קצת יותר מוצלחת בגליל עליון ואשקלון, אך עדיין הפוטנציאל לא פרץ.

איך אתה מסביר את היכולת הטובה שלך בפתיחת העונה?

"מבחינה אישית יש לי זכות גדולה לשחק במקום כמו הפועל חולון, עם שחקנים נהדרים ועם דני פרנקו שאני נהנה מכל אימון שהוא מעביר. אנחנו עובדים מאוד קשה. אני חי על האנרגיות האלה שמגיעות מהקהל, ואני אפול על הכדור בכל מקרה ובכל מצב. זה רק גורם לי לרצות ללמוד ולהתקדם. אני יכול להפוך השנה משחקן לגיטימי בליגת העל לשחקן מוביל בליגת העל וזאת המטרה שלי".

בעונה שעברה הוא העלה את גבעת שמואל לליגת העל עם 11.4 נקודות ו-6.3 אסיסטים, מה שהוביל באופן מפתיע לחתימה באודסה האוקראינית. אחרי חודש באוקראינה, הוא חזר לישראל, "לא הסתדרתי שם, כי מבחינתי ברגע שהגעתי הבנתי שהמערכת שם לא מתאימה לי", מנסה להסביר מדוע לא נשאר להוכיח את עצמו מעבר לים, "המנטליות ומה שאני מרגיש במועדון הזה לא היו טובים לי. הבנתי מהר מאוד שאני לא צריך להיות שם. אני שמח מאוד שהבנתי את זה אחרי חודש. זאת הייתה חוויה ולמדתי המון מהתקופה הזאת, אני שמח שהקשבתי לעצמי וחזרתי לארץ, להפועל חולון".

אחרי זה התחלת להתאמן בחולון, ואז הפסקת. היית קרוב לחתום בקבוצות אחרות. למה חזרת לחולון בסוף?

"התאמנתי עם חולון שבועיים, נוצר קשר טוב מאוד ביני לבין המנכ"ל טובי שוורץ. היינו מאוד כנים אחד לשני, הוא אמר לי שהוא לא יכול להתחייב לפניי על התנאים שאני רוצה. הצטערתי שלא המשכתי בחולון, אז ויתרתי על דברים ומאוד רציתי להגיע לקבוצה למרות הכל. חיכיתי להפועל חולון למרות הצעות מקבוצות בליגת העל. אני שמח שהלכתי עם התחושות שלי וזה התברר כנכון".

לצידו של ליפשיץ מככב ליאור שגב, עוד שחקן שהגיע מהליגה הלאומית, וביחד מזכירים השניים את הצמד שהביא לחולון את האליפות בעונה שעברה, גוני יזרעאלי ומורן רוט. ליפשיץ מוחמא אך לא אוהב את ההשוואה, "כבודם במקומם מונח. גוני ומורן הם שחקנים יוצאים מן הכלל, שחקנים מוכחים שעשו עבודה נהדרת. גוני ומורן נתנו למאמנים בארץ להבין שהמאמנים יכולים לסמוך על הרכז הישראלי. אתה רואה היום בהרבה קבוצות בארץ שני רכזים ישראלים. בראשון יש את עודד שעשוע ואבי סוכר, בגליל את גל מקל וגוני יזרעאלי, בירושלים את מורן רוט ויובל נעימי וברמת גן את שמוליק ברנר ואילן ברקוביץ'. גוני ומורן עשו עבודה נהדרת שנה שעברה. אני לא אוהב את ההשוואות האלה. ליאור שגב הוא כישרון ענק ולא נופל מאף אחד מהשחקנים האלה. כל אחד עושה את העבודה שלו. אני מאחל להם שהם יצליחו ושאנחנו נצליח".

כשליפשיץ מדבר על התפתחות משחקן לגיטימי לשחקן מוביל, המשמעות ברורה: השתייכות לסגל הלאומי. בקיץ האחרון הקו האחורי של נבחרת ישראל חשף תלות גבוהה במאיר טפירו, ונעדר אנרגיות שיש לשחקנים דוגמת ליפשיץ.

ההצלחה של מורן רוט הובילה אותו לנבחרת ישראל. אתה חושב שגם אתה הולך לעשות את אותה הדרך?

"אני לא אוהב את ההשוואה למורן רוט. אם אני אגיע לנבחרת אני רוצה להגיע לשם כליאור ליפשיץ. אני חושב שאני בתהליך ואני לא רוצה לקפוץ מעל הפופיק. אני רוצה להישאר צנוע, ולעבוד קשה, ולעשות הכל כדי שאני אוכל להיות בנבחרת. עם עבודה קשה ועם תהליך הלמידה אני אוכל להגיע לשם, זה סוג של חלום שאני מאמין שבסוף התהליך שאני עובר יקרה".

היית שחקן מוביל בנבחרת העתודה של שנת 2004, נבחרת שלא הצליחה לגרום לשינוי בכדורסל הישראלי. למה זה קורה?

"אני לא מסכים. מכל נבחרת עתודה או נוער יוצא שחקן אחד שהוא כוכב. מהמחזור שלנו יצאו יותם הלפרין, ליאור אליהו ורביב לימונד. חוץ מהם יש את ולאדי ירמישין, ארז קוחנסקי, אילון זגורי, גוני יזרעאלי, אבי בן שימול, דרור דוידי, שכולם שחקנים בליגת העל. מכל נבחרת יוצאים 3-4 שחקנים מקסימום. אצלנו יצאו הרבה שחקנים לגיטימיים שמשחקים 20-30 דקות בליגת העל. נכון שיותם, רביב וליאור הם שחקנים עם פוטנציאל NBA אבל גם האחרים שחקנים מצוינים. ארז אדשלטיין ואריק שיבק שעבדו איתנו הוציאו שחקנים טובים מאוד לכדורסל הישראלי".

ביום ראשון אתם משחקים מול מכבי חיפה, שנראית כמו חולון האלופה של שנה שעברה. מה הולך להיות שם?

"בשנה שעברה הפועל חולון לקחו את האליפות, ואנחנו הולכים עם הטייטל הזה כל העונה. חיפה קבוצה מצוינת עם קאדר ישראלי מצוין. אני יכול להגיד בשם השחקנים ובשם המועדון שאנחנו ניתן את כולנו בכל משחק ולשמח את האוהדים. אנחנו באים מוכנים לכל משחק. אני לא אוהב לדבר על הטוענת לכתר וכאלה. חיפה היא קבוצה מצוינת עם קהל נהדר, הם ידברו הרבה וחזק בליגה. לחולון ולחיפה יש שניים מהקהלים הכי טובים בליגה, אני שמח שבכדורסל הישראלי יש כאלה משחקים. אנחנו נבוא מוכנים ונרצה לנצח במשחק".

לפי דעתך מה המטרה הריאלית שלכם?

"אנחנו בתהליכי חיבור. אני רק שלושה שבועות בקבוצה. אנחנו עדיין בתהליכים של התגבשות, קשה לי להגדיר מטרה. בתור קבוצה אנחנו צריכים להציב מטרות. אנחנו צריכים להגיע לחלק העליון. אני חושב שבסדרה של הטוב מחמישה בפלייאוף אפשר לעשות דברים. כרגע אני מסכים עם דני אנחנו מחפשים לנצח כל משחק כמשחק אחד, אנחנו מתקדמים ומשפרים את הדברים. כשנגיע לסוף נצהיר הצהרות ריאליות ורציניות".