למי מגיעה זכות קדימה?

כמה לגיטימית ההוראה של פרארי לאפשר למאסה לעקוף את רייקונן? ולמה הפורמולה 1 מסתכנת בלהפוך לנאסקר? ניר זברו מסכם את מירוץ סין

  • פורמולה 1
  • פרארי
ניר זברו

המירוץ בסין לא ייצר התלהבות מיוחדת ולא סיפק את המופע המוטורי המדהים שהורגלנו לראות בזמן האחרון. המסלול בשנחאי אמור היה להתאים למכוניות הפרארי, כך לפחות חשבו כולם, אבל המנצח היה המילטון. המסלול בברזיל גם הוא אמור להתאים לפרארי, אבל לצערם, זה עשוי להיות לא רלוונטי, וכל מה שנותר להם הוא לקוות לזכייה באליפות היצרנים, בהתחשב בעובדה שלהמילטון יספיק לסיים בין החמישה הראשונים כדי להבטיח את אליפות העולם (בלי קשר למיקום בו יסיים מאסה). עם מה נותרנו? עם שאלות מוסריות.

כידוע, בפורמולה 1 מתנהלות קבוצות מתחרות ולכל קבוצה שני נהגים ושתי מטרות עיקריות: זכייה באליפות היצרנים, וזכייה באליפות הנהגים. באיזה שלב מפסיקה האסטרטגיה האישית ונכנסת הקבוצתית? ידוע לנו כי הוראות קבוצתיות הן אסורות (החוק נכנס לספורט בעיקר בגלל הוראות קבוצתיות בימי מיכאל שומאכר), אך האם החלטה אישית של נהג תגרור גם היא עונש? רייקונן איבד כל סיכוי לזכות באליפות והוא הודיע כי יסייע לבן קבוצתו מאסה לזכות באליפות. אתמול (ראשון), כשהחליט רייקונן לסייע לבן זוגו ולקבוצתו, הוא ידע שבשבילו המיקום לא ישנה כלום בדירוג הנהגים או בדפי ההיסטוריה. לאחר התלבטויות בסוגיה הגעתי למסקנה מעט שנויה במחלוקת: אין סיבה שנהג לא יעזור לבן קבוצתו לצבור ניקוד על מנת שזה יוכל לזכות באליפות הנהגים. במקרה הזה הקבוצה גם צברה ניקוד זהה, ורייקונן לא הפסיד ניצחון ועדיין עלה לפודיום.

טוב לדעת (מקודם)

הטיפול הטבעי שמנצח את כאבי הברכיים - בלי לצאת מהבית

לכתבה המלאה

חוקי שומאכר

פורמולה 1 מציעה סוג שונה של חשיבה אסטרטגית. שני הנהגים נלחמים, אך מטרת הקבוצה תשפיע על שניהם והבוס חייב לקבל החלטות. בעונת 2007 הפסידה מקלארן את הזכייה באליפות הנהגים בעיקר בגלל חוסר יכולת לקבל החלטה מי יוביל את המאבק. רון דניס לא הפסיק להסביר שאין העדפה בין אלונסו להמילטון, אך חוסר ההעדפה הזו הביאה דווקא את רייקונן להיכל התהילה. בפורמולה 1 אין מקום שני. כולם נלחמים על מקום ראשון, ובדיוק מסיבה זו נהגים באותה קבוצה יכולים וצריכים לחשוב על טובת הקבוצה ברגע שהצורך האישי שלהם איננו בר השגה.

לאלו שאינם זוכרים, הוראות קבוצתיות נעשו בקבוצת פרארי לאורך כל התקופה בה שומאכר נהג. היה ברור לכולם שהנהג הגרמני הוא הקבוצה, ומטרת הנהג מספר 2 הייתה לעזור באליפות היצרנים, ובעיקר לא להפריע. רבים זוכרים את המירוצים בהם רובנס באריקלו נתבקש על ידי הקבוצה לנגן כינור שני ולפנות בנימוס את הדרך. ההבדל הוא שאז ההוראות היו מהקבוצה ומנעו מבאריקלו ניצחונות חשובים. ב-1999 תמך מיכאל שומאכר באדי ארווין במאבק נגד מיקה האקינן. קבוצת פרארי החזירה את שומאכר מפציעה והמטרה הייתה ברורה - לזכות באליפות הנהגים. נקודה זו חשובה מאוד מסיבה אחת: שומאכר. אם ארווין האירי היה זוכה ב-1999 באליפות הנהגים הוא היה שובר בצורת ארוכת שנים (שנשברה בעונת 2000 על ידי שומאכר). למה זה חשוב? כי אלוף עולם שבא לזכות באליפות אחרי שני עשורים של בצורת שם את כבודו בצד ועשה הכל כדי לסייע לנהג מספר 2 לזכות. לבסוף, האקינן הפיני זכה וכולם יודעים את השאר.

אליפות נהגים עומדת כערך עליון עד הרגע בו אין יריבות בין שני הנהגים ברמה המתמטית. לדעתי, מאותו רגע צריכה להיות טובת הקבוצה לפני הרצון האישי לנצח.

לא רוצים נאסקר

שמועות רבות מסתובבות בעולם הפורמולה 1 לגבי ספק יצרנים אחד. כוונת ה- FIA למצוא גוף שיספק מפרט למנועים אחידים ושאר מערכות. הקבוצות הקטנות יזכו לרכוש מנועים במחירים מוזלים והקבוצות הגדולות ירכשו את המפרט וייצרו את המנועים במפעל הביתי שלהם. עכשיו נשאלת שאלה קצת טיפשית: איפה בדיוק בעולם תמצאו מפעל שיוכל ללמד את פרארי, מרצדס וב.מ.וו איך עושים מנוע? הרי משמעות המנועים הללו תהיה אחידות במפרט תוך מניעת הפיתוח הטכנולוגי בספורט. פורמולה הוא קצה היכולת המכאנית והפיזית של מירוצי מכוניות. ברגע שתיקחו את האלמנטים הללו של יופי מכני, יכולת חשיבה וכושר המצאה, אינני רואה סיבה להישאר בספורט, שכן הייחוד ייעלם. דווקא ההבדלים הקטנים בין מנועים, יצרנים, קבוצות, אנשי צוות ונהגים הם היופי. 200 איש, עשרות אלפי שעות עבודה, מיליוני דולרים והכל בשביל נהג אחד שיהפוך את החבילה למושלמת. בבקשה אל תהפכו את הסבב הזה לנאסקר מודרני בו כל המכוניות זהות וכולם מחכים לראות מי ייכנס במי (לא שיש לי משהו נגד מכוניות נאסקר).

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully