וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האתרוגים

אל תנסו לגעת, כי הם שמורים היטב, מוגנים בצמר גפן, יציבים ובטוחים, נקיים וטהורים. מנמני ועד פדרמן, מזאבי ועד ראול, הכירו את האתרוגים

אבי נמני

זה לא סתם אתרוג, זה האבא של האתרוגים, פרי נדיר ויחיד במינו, ייחודי במקומותינו, שאין לגעת בו ולעתים אף מומלץ לשמור ממנו מרחק. כמו האתרוג, גם נמני הצליח ליצור סביבו הילה אצילית, כמעט קדושה, ששומרת אותו בצמר גפן רך, מגינה עליו מכל הלכלוך, ומשאירה אותו נקי וטהור, אהוב ונערץ, כמו פרי הדר יקר ערך, מלך אמיתי.

אריק זאבי

כמה ארס נשפך בקיץ האחרון על המשלחת האולימפית, איזה זלזול הביעו חובבי הספורט על חוסר ההישגיות של נציגינו, כמה שנאה נשפכה על רם וארליך, גל וקליגר, פאר ופאלי, אבל האיש הגדול, אולי זה שהיו ממנו הכי הרבה ציפיות, הג'ודוקא שהתרסק, נשאר נקי ואהוב כמו תמיד. זה מה שחיוך מקסים, קול ילדותי וכמה דמעות יכולים לעשות לתדמית של בן אדם.

קרלו אנצ'לוטי

שמונה שנים עם אליפות אחת בלבד זה נצח במילאן, אבל איכשהו הוא עדיין שם, על הקווים בסן סירו, גאה, חזק ויציב. אולי זה חסד הנעורים שהאוהדים זוכרים לו מימי הזוהר של המועדון, אולי זו ההצלחה באירופה, אבל אין ספק שמשהו תמוה משאיר את אנצ'לוטי בלתי נגיע כל כך הרבה זמן. איזה מידע מפליל הוא כבר שומר בכיס על ברלוסקוני?

פט ריילי

אחרי 11 שנים עם ההיט, פט ריילי הוא אחד האנשים השנואים במיאמי. אומנם שנה מופלאה של דווין וויד (ולוזריות מגוחכת של דאלאס) הביאה לו אליפות מקרית, אבל בעיר בעיקר זוכרים לו רצף של מהלכים רעים, החלטות מטופשות ומעט מאוד קבלות. אז למה הוא עדיין שם? שאלה טובה. כנראה זה השילוב של הג'ל הבוהק, הכריזמה ההוליוודית והזיכרונות מה"שואו טיים". יש אנשים שפשוט אי אפשר להעיף.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

דייויד פדרמן

במקרה של "דייויד", כפי שנהוג לכנותו במקומותינו, מדובר באתרוג תקשורתי. קל לשנוא את שמעון מזרחי, טבעי ללגלג על רענן כץ, ורק דייויד החייכן והסימפטי נותר תמיד אהוב ופופולרי ונחשב ל"קול השפוי" בהנהלה של מכבי, על אף שהוא אחראי על כמה החלטות מעוררות מחלוקת. הוא יזם את מינויו של קטש, הגה את פרויקט הגלאקטיקוס בכדורגל, ומתעקש ש"לא נורא להפסיד מדי פעם". אבל מה זה משנה? העיקר שהוא נחמד.

דרק ג'יטר

שמונה שנים היאנקיז לא זכו בוורלד סירייס, ולדרק ג'יטר, הסמל הבלתי מעורער של הקבוצה, חלק לא קטן בכך. כבר הרבה זמן שג'יטר הוא לא השחקן שהיה, זה שמספק את חבטת הקלאץ' ואת הקילר אינסטינקט של המפציצים מהברונקס, אבל ניו יורק מעדיפה לזכור את העבר המפואר שלו. חוץ מזה, הרבה יותר כיף להאשים את סטיינברנר ואלכס רודריגז.

ראול

כשלואיס אראגונס העז לא להכליל את ראול בסגל הנבחרת, האדמה בספרד רעדה. מישהו מעז להתעסק עם המלך? לערער על שלטונו? לפקפק ביכולותיו? הרי זו שערורייה. כי מעבר ליכולת יציבה וקור רוח מקפיא מול השער, הנמני של ספרד מצליח לשמור גם על תדמית ציבורית נקייה, שהופכת אותו לא רק לאליל במדריד, אלא גם לאיש החזק בספורט הספרדי. חוצפן, האראגונס הזה, איך הוא העז לזכות ביורו בלעדיו?

עודד קטש

במקרה דנן מדובר באתרוג מזן מיוחד, כזה שמוערך אך ורק בגליל העליון (או מהשנה, בגליל/גלבוע). בזמן שבכל הארץ למדו לפקפק באמינותו של כוכב הסנוקר וחובב הבירות, בגליל עדיין מנשקים את האדמה שעליה דורך קטש, גם אחרי שעזב וחזר, עזב וחזר, התנהג בחוסר יציבות ושיגע את האוהדים, השחקנים והבעלים. לא נורא עודד, אוהבים אותך.

דייגו מראדונה

מה כבר צריך אדם לעשות בימינו כדי להיות מנודה מהחברה? להשתמש בסמים? לתפוח למימדים מפלצתיים? להתנהג בגסות? לפטפט בחוסר שליטה? להתעקש על פרובוקטיביות בכל מחיר? להביך את עצמו ואת משפחתו? הצחקתם את דייגו ואת העם הארגנטינאי. בכל פעם שמתחיל לבצבץ מרמור על האליל, הטלוויזיה תשדר עוד רגע מופלא שלו מהעבר, וכולנו ניזכר, נחייך ונסלח.

שטרן חלובה

מישהו מזהה את האיש משמאל? לא? אז הכירו את אחד מהאנשים החזקים בכדורגל הישראלי, ולא, גם לנו לא ברור איך זה קרה, למה זה קרה, או אילו כישורים הכשירו אותו לתפקיד. דבר אחד בטוח: כל עוד יושב לצדו אבי לוזון, יש מי שימשוך ממנו את האש וישאיר אותו נקי, יציב ואיתן בתפקידו. אתם רגועים?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully