דיירון רובלס, הכי חנון בבייג'ינג

רק אתמול, כשעל לוח המודעות במשרדיה המפוארים של מערכת וואלה! ספורט פורסם סידור העבודה לקראת השבוע הבא, זה הכה בי. "שבת, 7:00 בבוקר, פז" נקבע בשיבוץ המשמרות, והשעה הלא שגרתית, יש שיאמרו אף שערורייתית ומקוממת, ניערה ממני שאריות אחרונות של שאננות. כן רבותיי, אוטוטו זה מתחיל. 16 ימים מתישים וסוחטים עומדים בפנינו, עם לילות עמוסים, בקרים סוערים, ערבים סהרוריים, ואפילו, רחמנא ליצלן – עבודה בשבתות לפנות בוקר! אז אולי עלינו, אנשי התקשורת המופקדים על משימת הדיווח, המעמסה תהיה מעט גדולה יותר, אך בטוחני כי גם מבחינתכם אין מדובר בהנאה טהורה, אלא בעבודה לכל דבר, סוג של מאמץ נפשי שנכפה עליכם באמצע הקיץ ונחת עליכם בהפתעה גמורה, על אף שהיו לכם ארבע שנים להתכונן אליו. לא, זה לא הולך להיות קל, אנחנו לא כאן בשביל ליהנות. המעקב אחר השידורים ייעשה בלב כבד ועם עיניים טרוטות, אך בידיעה ובהבנה שהוא בלתי נמנע, ושכחובבי ספורט לא נותר לנו אלא להישאר ערים ולהקדיש את עצמנו לשחייה, התעמלות, ג'ודו ודלילה חתואל. ימים קשים עומדים בפנינו, ורק החזקים ביותר יידעו לשרוד. למעשה, אגדיל ואומר כי אם אתם לא מתכוונים לתת את הנשמה, אל תעלו בכלל למגרש. זה לא צחוק. יש אולימפיאדה.

ימים ספורים נותרו להשלמת ההכנות. בטוחני כי כבר עברתם על כל הכתבות המקדימות (יישר כוח בורשבסקי), למדתם להכיר את המשלחת הישראלית ושיננתם היטב את החומר; כל שנותר עתה הוא לנסות לדלות מכל ענף את הספורטאי המועדף עליכם, להתמקד בו, להתמסר אליו, ללמוד אותו ולייחל להצלחתו. אין מדובר, כמובן, במשימה פשוטה. כולם טובים, כולם יפים, כולם ראויים, אך הבעיה היא שלספורטאים אלמוניים, מקצועיים ומסורים ככל שיהיו, קשה לשבות את לבו של חובב הספורט הממוצע. אלפי אתלטים מיומנים יצעדו נרגשים בטקס הפתיחה בבייג'ינג בניסיון להיכנס בסערה לחיינו, אבל רק בודדים – בעלי כריזמה ייחודית ואישיות כובשת – יצליחו לכבוש את לבנו. בינתיים, לפחות מבחינתי, רק אחד מהם הצליח בינתיים להתבלט מעל כולם: דיירון רובלס. מוזר לגלות שהאיש שניפץ את שיא העולם ב-110 משוכות, הספורטאי שהמאצ'-אפ שלו מול שיאנג ליו ירים את כל סין על הרגליים, כבש אותי בגלל עניין די פשוט: יש לו משקפיים.

אלו לא סתם משקפיים. אלו משקפיים כסופים, עם מסגרת דקה ופשוטה, של אדם מן היישוב, של סוציאליסט פשוט וצנוע. אין מדובר במשקפי הספורט המיוחדים שעטה על פניו קרים עבדול ג'באר, בטח שלא הגרסה הקלאברית של אדגר דאווידס; לפנומן הקובני הזה - שרירן אימתני ואצן מופלא – יש משקפיים של חנון.

בתור אחד שנאלץ להסתובב במרבית חייו עם זגוגיות על הפנים, תמיד התקוממתי נגד הדימוי החברתי שיש למשקפיים בכלל ולמשקפופרים בפרט. הלא במה חטאנו? בסך הכל אנחנו קצרי רואי, סובלים מלקות פיזית נפוצה ומוכרת, שבמציאות המודרנית היא אף כמעט טבעית ובלתי נמנעת. אין זה אומר מאום על התפקוד של שאר חלקי גופנו או על יכולותינו החברתיות. אולי במאות הקודמות כל הסובלים מקוצר ראייה היו תלמידי חכמים חסרי חיים, שלקו בבעיה עקב קריאה מרובה של ספרי פילוסופיה לאור נרות; היום המציאות השתנתה, ובכל זאת כולנו צריכים להתמודד עם סטריאוטיפים ודעות קדומות. לשמחתנו, פה נכנס לתמונה רובלס הגדול, ומציל את כבודנו. אז אנא מכם, אל תתנשאו עלינו: גם עם משקפיים, הוא לא רואה אתכם ממטר.

האירוניה היא שגם אני נגרר לסטריאוטיפים. מעולם לא החלפתי איתו מילה, אבל מאז ומתמיד הוא השאיר רושם כאילו הוא אינטליגנט יותר ממתחריו. הטכניקה המופלאה שלו ("תראו איך הוא מגרד את המשוכה, לא מאבד מאית שנייה", יזעק בהתלהבות ד"ר גלעד ויינגרטן) נראית כתוצאה מחוכמת חיים וקריאה עמוקה של מאמרים בנושא ה-110 משוכות; כל קפיצה וכל זינוק נעשים בכובד ראש אחרי הרהורים עמוקים בנושא; כמו כן, אותם עיגולדים חינניים משרים לו מראה של איש מוסר וספורטאי מתייסר, אחד שלא יגנוב בזינוק, וייקח בלב כבד את ההשלכות של כל הפסד וניצחון. כמה הוא שונה מכל שאר מתחריו, ברברים שכמותם, שסתם רצים מהר בלי כל מחשבה מוקדמת.

אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. בתחרויותיו האחרונות רובלס עשה את הנורא מכל, ובגד בכל העקרונות של חובשי המשקפיים – הוא שם עדשות. האם הוא נבוך? כיצד ינהג בבייג'ינג? ספק גדול אם הוא מודע לציפיות הגדולות שתולים בו חברי הקהילה, אך כולנו תקווה שברגעי האמת, מול מיליארד סינים ושיאנג ליו אחד, הוא יחזור למקורות ולמסגרת הכסופה הדקה וינפץ שוב את שיא העולם. רק שלא יבכה על הפודיום.

pazunia2@walla.co.il