גוטמן כבר מכיר את הסיפור

הדקה ה-112 במשחק החוץ מול מונס ברגן, הייתה הדקה של גילי ורמוט. הישראלי, שעלה מהספסל קצת לפני סיום הזמן החוקי, כבש את שער הניצחון והעלה את גנט לשלב הבא בגביע הבלגי. השער, שהפך לשער ניצחון, הפך את ורמוט למרואיין מבוקש. העיתונאים הבלגים עטו על הקשר הישראלי, שקם ממעמקי הספסל ונהיה לגיבור היום. יש שחקנים שיודעים להפוך רגעים כאלה למקפצה, ורמוט ניצל את הבמה להגיד שוב את מה שאמר כבר מספר רב של פעמים קודם לכן: "לא בטוח שאשאר בקבוצה, יש לי מספר הצעות... אני רוצה לשחק בהרכב".

הסיפור ממחיש את העונה של ורמוט. שחקן ישראלי שקיבל הזדמנויות, לעיתים אף הראה יכולת טובה, אבל השתדל להראות לכל הסובבים בקבוצה שהוא לא מרוצה ממעמדו. בקשות העזיבה של ורמוט נחתו של אוזניהם של ראשי המועדון, ושל המאמן הנורבגי טרונד סולייד, כחודש לפני פתיחת חלון ההעברות בינואר, ועיטרו גם את מדורי הספורט בבלגיה. הן לא עשו לו טוב.

כשבוחנים את העונה של ורמוט בגנט, עולה בעיה גדולה יותר. מכעיסה יותר. הבעיה של חלק מהכדורגלנים הישראלים. נראה כי ורמוט לא ממש ניסה להילחם על מקומו בקבוצת צמרת בבלגיה, לא הבין שמדובר במקפצה, סירב גם "לרדת" מדרגה לקבוצה קטנה יותר, וחזר במהירות האפשרית לחממה הבטוחה והאהובה. הכדורגל הישראלי.

ורמוט, שהצהיר שהמעבר לאירופה יעזור לו להתבגר, חזר במשך כל העונה על כל הטעויות שעשו שחקנים ישראלים בחו"ל וחמור מכך, הטעויות שעשה הוא עצמו במהלך הקריירה בישראל. האופי הלא בוגר, חוסר היכולת להתבלט מעל לסגל שחקנים איכותי, חוסר היכולת להתעלות ברגע האמת, אפיינו את השחקן גם בארץ. ההבטחות לשינוי התגלו כחסרות תוכן, והחזרה לישראל לא מפתיעה וגם לא מעוררת כבוד.

המעבר של ורמוט לאירופה שונה משאר הלגיונרים הישראליים הנוכחיים. ורמוט לא עזב את ליגת העל כסופרסטאר מקומי. דרור קשטן לקח אותו להפועל תל אביב מהפועל חיפה בגיל 20. גם תחתיו וגם תחת יצחק שום וניר לוין בעונה שלאחר מכן, ורמוט התנדנד בין ההרכב לספסל, גילה יכולת לא יציבה, ולא תפס לעצמו מעמד של שחקן מוביל. למעשה, אפשר לומר, שהמעבר של שחקן בן 22, שאפילו לא הוגדר כשחקן הרכב בקבוצתו ולא שיחק בנבחרת, לאירופה היה מוקדם ואפילו מפתיע במקצת.

ברק יצחקי, עומר גולן, אליניב ברדה וסלים טועמה יצאו לבלגיה ככוכבים מקומיים, אך לא ורמוט. ההזדמנות שניתנה לו הייתה בלתי חוזרת, מה שהופך את התגובה שלו, החזרה המהירה ובקשות העזיבה, למקוממות. דווקא לאור נתוני הפתיחה, ציפינו ממנו ליותר.

האמת, קשה להבין על מה מלין ורמוט, ולמה הוא היה כל כך מתוסכל. הוא רשם 21 הופעות במדי הקבוצה בליגה, רובן כמחליף. התרומה שלו הייתה בינונית מאוד - שער ליגה בודד. למרות שסולייד ראה בורמוט שחקן סגל לגיטימי, השחקן ה-12 או ה-13 שנכנס למגרש וצריך להשפיע על הקבוצה, בפועל ורמוט לא השפיע על המשחק של גנט, ולא הראה שיפור במשחקו.

ורמוט הוא לא הדוגמה לשחקנים שיצאו החוצה והפכו לנערי פוסטר כמו איציק זוהר, דוד אמסלם או נג'ואן גרייב. הוא גם לא הדוגמה לשחקן שנרדף על ידי מאמנו, כמו חיים מגרלשווילי. לצערו הרב, הוא גם לא הדוגמה לשחקן שנלחם על מקומו ותופס את מעמדו כמו שעשו דודו אוואט, טל בן חיים (בבולטון) ואליניב ברדה. הוא פשוט דוגמה לשחקן שקיבל הזדמנויות ולא ניצל אותן.

"שוחחתי עם המאמן על מעמדי. ברור שרציתי לשחק יותר, והסוכן שלי כבר בודק אופציות אחרות. אני לא שולל חזרה לישראל", אמר ורמוט בראיון לאתר אינטרנט בלגי, בתחילת חודש דצמבר 2007. בהזדמנות אחרת אמר הקשר: "אני אוהב את החיים בבלגיה, אבל מבחינת הכדורגל, אני חושב שאני צריך לשחק יותר", שחרר הקשר קיטור בהזדמנות אחרת. סולייד ניסה להרים את השחקן שלו. קרא לו לשיחה ואמר לו: "אני מרוצה ממך, אבל אני רוצה שתשפר את המשחק שלך". ורמוט לא הפנים, וסולייד התחיל לאבד את הסבלנות, הדקות החלו לרדת בהתאם.

חלון ההעברות של ינואר לא הביא לורמוט את העמבר המיוחל. דנדר ומכלן היו מעוניינות, כמו גם הפועל ומכבי תל אביב. המעברים לא צלחו, והישראלי נשאר בגנט, שהמשיכה לעונה יפה שהסתיימה במקום השישי, גמר הגביע והכרטיס לגביע אופ"א. בפני ורמוט, שהצהיר במהלך העונה כי הוא "רוצה להישאר שנתיים-שלוש בבלגיה ולעבור לליגה בכירה יותר", נותרה דילמה - להישאר ולהילחם או לחזור הביתה?

למזלו הרע (או הטוב) של ורמוט, מאמנו החדש, מישל פרודום, כבר שבע מהכדורגלן הישראלי. לפרודום הספיקה עונה אחת עם סלים טועמה, כדי להחליט שאת ורמוט הוא לא רוצה בקבוצה. פרודום מיהר להביא לגנט שחקנים על המשבצת של הקשר. לישראלי צצה אופציה נוספת, מלבד החזרה הביתה. קורטריק, העולה החדשה לליגה הראשונה, ביקשה לאחרונה להשאילו. בגנט העדיפו שהשחקן ישתפשף עונה בקבוצה קטנה יותר. ורמוט כנראה העדיף לחזור להפועל.

לא בטוח שמעבר לקורטריק או השאלה לקבוצה אחרת בליגה הראשונה בבלגיה לא הייתה עדיפה עבור ורמוט. בטוח שהיא הייתה עדיפה עבור תדמית הכדורגל הישראלי בבלגיה. שנה לאחר השיטפון שהציף את הכדורגל הבלגי, הישראלים נוהרים החוצה במהרה, ואנשי המקצוע בבלגיה מתחילים לקבל מושג ראשוני על אופיו של הכדורגלן המזרח תיכוני.

ורמוט נכנס לסטטיסטיקה הלא מחמיאה. עוד שחקן שחזר הביתה עם הזנב בין הרגליים. עוד שחקן שקיבל הזדמנות ולא לקח אותה. עוד שחקן שהעדיף את החיים הקלים שבחזרה, מאשר להשקיע באימונים ולתפוס מקום בהרכב. בהפועל תל אביב קיבלו את הבן האובד בזרועות פתוחות. לאור הקיץ העגום שעבר על אלי גוטמן מבחינת רכש, אפשר להבין את החיוך שעל פניו, שאולי מלווה בהקלה מסוימת. מצד שני, לאור ניסיון העבר של ורמוט בבלגיה וגם בישראל, נותר רק לחכות ולראות מה יקרה, שורמוט יראה לראשונה העונה, את הספסל. הרי גם אצל גוטמן בהפועל חיפה הוא התלונן על דקות משחק.