מסך הברזל נפל

במחצית משחק הידידות בין נבחרת אירן והיוטה ג'אז, נשיא קבוצת ה-NBA, רנדי ריגבי, ביקש מקפטן הנבחרת האירנית, סאמאד בראמי, לבוא איתו למרכז מלווה באימו. שם, העניק לו ריגבי חולצה של יוטה עם הספרה 8 מאחורה. בראמי ציפה למצוא מאחור את שמו של דרון וויליאמס, כוכב הקבוצה, אך במקום, ראה את שמו רשום על הגופיה, כמחווה לאחיו שנהרג בתאונת דרכים בדצמבר שעבר.

אימו של קפטן הנבחרת אמרה שזה היה אחד הרגעים המרגשים בחייה. התוצאה הסופית הראתה 57:82, אבל התוצאה הסופית היתה הדבר הכי פחות חשוב באותו ערב מרגש, היסטרי והיסטורי. ייתכן ובעוד שנה או חמש או עשרים, כשהמצב כולו בין ארצות הברית ואירן ישתפר, אנשים יחזרו אחורה אל הרגע הזה. סמלי ושולי ככל שיהיה, הוא טומן בחובו תקווה לעתיד טוב יותר.

חשוב לזכור שהספורט הקבוצתי המרכזי באירן הוא כדורגל. מספר שחקנים מהמדינה יצאו לשחק באירופה, ונבחרת הכדורגל אף ידעה מספר רגעים יפים. עבור מקבילתה מענף הכדור השני, הכתום, ההשתתפות בטורניר הכדורסל באולימפיאדה הקרבה תהיה הראשונה מזה 60 שנה. מאז לונדון 1948 לא ידעה הנבחרת האירנית השתתפות באליפות הכדורסל הכה נחשבת, אבל הסיפור המעניין הוא לא מקצועי, אלא סמלי.

עצם העבודה שהנבחרת האירנית קיבלה זימון מדייויד סטרן, קומישנר ה-NBA, להשתתף בליגת הקיץ ביוטה, היא מרתקת ושנויה במחלוקת כאחת. בדרך כלל כאשר שתי מדינות שונאות, בעלות קיטוב תרבותי, דתי, כל כך חד, אתה מצפה להפרדה. אתה מצפה שנבחרת כמו אירן לא תיתן לשחקניה לבקר בלב הזוהמה של התרבות האמריקאית, כהגדרת משטרה. ברה"מ מנעה מספורטאיה לראות את מנעמי המערב, אבל האירנים הקנאים שלחו את נבחרת הכדורסל שלהם לתוך הפיתויים האמריקאים, שפתחו את דלתם לפנאטים שהם אולי ילחמו בהם בעתיד. מוזר ומקסים כאחד.

"בעולם כה סוער, מרגש אותי לאחד אנשים כדי לחגוג עבודת צוות, משמעת ותחרותיות על המגרש. ה-NBA מאמץ את שיתוף הפעולה עם איגוד הכדורסל האירני ונבחרתו, כדי להציג איך דבר כל כך פשוט כמו משחק כדורסל יכול לקדם את ההבנה בעולם", הסביר סטרן את החלטתו.

האירנים הפסידו גם את שני המשחקים האחרים שלהם, מול קבוצת NBDL ודאלאס, ובמשחק המדובר מול יוטה נתנו הצגה, ולא על הפרקט: האולם כולו היה מלא באוהדים אירנים בטירוף, שלא הפסיקו לעודד. סטיב לאהם, עיתונאי מה"סולט לייק סיטי טריביון", תיאר את האווירה "כמו בגמר המונדיאל". אז נכון, עיתונאים אמריקאיים לא רגילים לראות קהל מעודד או, חלילה, צועק ושר במהלך המשחקים, אך את ההתרגשות האירנית לקראת האולימפיאדה הקרובה ניתן להרגיש בכל מקום. העובדה שגם חבורה של אמריקאים ומורמונים הרגישו אותה בסולט לייק סיטי היא לא אירונית, היא פשוט קצת משונה.

הסיכוי של אירן להפעיל לשלב הבא מהבית המוקדם נמוך יותר מהסיכוי שאהוד אולמרט יתפקד כרכז מחליף במדי הנבחרת. איתם בבית א' יהיו ארגנטינה, אוסטרליה, ליטא, רוסיה עם מאמנה הישראלי וקרואטיה, כולן נבחרות טובות בהרבה מהאירנים. עבור מאמן הנבחרת, ראג'קו טורומאן הסרבי, המטרה היא דווקא אליפות העולם ב-2010, לא האולימפיאדה הקרבה. "הליגה האירנית לא כל כך חזקה. יש לשחקנים גנים טובים מבחינה פיזית, אך הם לא מספיק טכניים", הודה המאמן הסרבי.

אבל עלייה לשלב הבא היא לא המטרה של האירנים. למעשה, הם יהיו יכולים להפסיד בהפרשים ממוצעים של 40 הפרש וזה לא ישנה. כי, כמו שאמר דייויד סטרן, הספורט יכול לשמש כיותר מספורט לפעמים. הוא יכול לשמש כגשר בין תרבויות. והתרבות האירנית, הכל כך מדוכאת וחשוכה, פתאום קיבלה עזרה ממקור בלתי צפוי. אמנם אנחנו כבר ב-2008, אבל שנבחרת אירנית שלמה תצא ממדינתה כדי לבקר בארצות הברית, ואף להיפגש עם כמה מאנשי ושחקני הכדורסל החשובים והגדולים במדינה - על חלקם הם גדלו - ובכן, זה לא דבר של מה בכך. בזמן הביקור סיפרו השחקנים האירנים על הערצתם למייקל ג'ורדן וקובי בריאנט - כנראה שהתרבות האמריקאית חזקה גם באירן.

משונה ומעודד איך אירן, המדינה שג'ורג' בוש כינה אותה "מקור הרוע", ושחלק ממנהיגיה קראו במשך שנים "מוות לאמריקה" בחלק מכינוסיהם, פתאום באה ללמוד מהאמריקאים על כדורסל, כאילו מדובר בשתי מדינות מיודדות. "באנו לכאן כדי לקבל נסיון ולשחק עם שחקנים טובים", אמר בראמי, קפטן האירנים, וביטא באופן מושלם, במשפט כה בנאלי ולאקוני, את ההתקדמות שבאקט הלא רגיל.

אירן באה לשחק כדורסל מול קבוצות אמריקאיות, לא כדי לקדם את השלום או היחסים - פשוט כדי להשתפר בכדורסל. אז נכון, לא בכך מסתכמים מניעיו של דייויד סטרן, אך עצם העובדה שאיגוד הכדורסל האירני לא הערים קשיים על הסיטואציה, ואפילו להיפך, אומרת הכל. טורניר הכדורסל הקרוב באולימפיאדה צפוי להיות אחד המרתקים אי פעם. עבור נבחרת אירן, שתהיה שם בפעם הראשונה מזה 60 שנה, הוא יהיה מרגש. אלא שאותה ליגת קיץ בה השתתפה הנבחרת, בלב ארצות הברית, עשויה להיות משמעותית לא פחות בטווח הרחוק.