שייט

הנציגים הישראלים:

גידי קליגר ואודי גל (470 גברים)
ניקה קורניצקי וורד בוסקילה (470 נשים)
שחר צוברי (ניל פרייד גברים)
מעיין דוידוביץ' (ניל פרייד נשים)
נופר אדלמן (לייזר רדיאל נשים)

המטרה היא להשיג את הניקוד הנמוך ביותר בתום מספר שיוטים שהוגדרו מראש. כל מיקום גורר איתו ניקוד בהתאם. כלומר, מקום ראשון בשיוט מזכה בנקודה, מקום שני בשתיים וכן הלאה. בתום מספר השיוטים שנקבעו מראש (בדרך כלל 10) ממשיכים עשרת הראשונים לשיוט המדליות, בו הניקוד הוא כפול. השיוטים עצמם מתקיימים בין שלושה מצופים בצורת משולש. כל שיוט נמשך כחצי שעה עד שעה.

חמישה מושגי יסוד

מפרשיות – רוב תחרויות השייט הן לסירות מפרש. בחלק מהדגמים מדובר בסירה לאדם בודד, בחלקם לשני אנשים ויש גם סירה לשלוש נשים.

חלוקת תפקידים – בדגם מפרשית זוגי כמו ה-470 הפופולארי בישראל, מתחלקים שני השייטים להגאי ואיש צוות. ההגאי הוא למעשה הבוס על הסירה והוא מחליט על טקטיקת השיוט. איש הצוות דואג למפרשים ולייצוב הסירה. ההגאי הוא בדרך כלל נמוך וצנום, בעוד שאיש הצוות גבוה ושרירי.

גלשני רוח – פרט למפרשיות, מתקיימות גם תחרויות לגלשני רוח. החל מהאולימפיאדה הנוכחית מדובר בדגם בשם ניל פרייד, שהחליף את אותו המיסטרל איתו זכה גל פרידמן במדלית הזהב באתונה.

פימפומים – כשאין יותר מדי רוח, הכוח הפיזי של גולשי הרוח בא לידי ביטוי ביכולת שלהם להניע את הגלשן במהירות על ידי תנועות הגוף.

ישראל – עוד לפני הג'ודו והמדליות האולימפיות הראשונות, השייט נחשב לספורט החזק ביותר בארץ, בעיקר בזכות שלל מדליות מכובד של השייטים הישראלים באליפויות אירופה והעולם עוד משנות השבעים. המסורת הזאת מחזיקה מעמד עד היום.

לו"ז השייט בבייג'ינג (ישראלים): 11 עד ה-20 לאוגוסט