סיוף

נציגים ישראלים:

תומר אור (רומח)
דלילה חתואל (רומח)
נעם מילס (דקר)

הסיוף הוא אחד מענפי הספורט המפוארים שקיימים עוד מהמשחקים האולימפיים הראשונים בעת המודרנית, וכמובן שהרבה לפני כן. המטרה היא לדקור את היריב בגופו, כאשר כל דקירה מזכה בנקודה. הראשון שמגיע ל-15 נקודות הוא המנצח. הדקירות נספרות על ידי חיישנים שמחוברים לסייפים, ומערכת הניקוד היא אלקטרונית. במשחקים האולימפיים מתחרים בשלושה סוגים של חרבות: רומח, דקר וחרב. ההבדלים הם בגדלים של החרבות, בלהבים שלהם, ובמקומות בגוף שמותר לדקור.


5 מושגי יסוד:

מסלול – קרב הסיוף מתרחש על מסלול צר באורך של 14 מטרים וברוחב של שני מטרים.

צרפתית – זו השפה הרשמית של ענף הסיוף ובה השופט מחלק הוראות לסייפים.

מסכה – בנוסף לבגדים משוריינים שמונעים פציעות, הסייפים חובשים מסכה מיוחדת, שעשויה מפלדה מסורגת.

כרטיס אדום – השופט יכול להעניש סייף בכרטיס אדום בגלל חריגה מנורמות הקרב או התנהגות בלתי ספורטיבית. כרטיס אדום מזכה את היריב בנקודה.

רומח – סגנון הסיוף הנפוץ בישראל. מדובר בחרב הקלה ביותר, שהומצאה בכלל במטרה לשמש כתכשיר אימונים לחרב הדקר.

לו"ז הסייפים הישראלים בבייג'ינג: 11 עד ה-13 לאוגוסט