פותר בעיות או יוצר אותן?

בעונת 1995/6, אימן אפי בירנבוים את הפועל אילת, אז כוח עולה בכדורסל הישראלי, עם תקציב יחסית גבוה ורשימת שחקנים מעניינת ואטרקטיבית. אחד הזרים שהוחתמו היה לורנס פנדרברק, שיותר מאוחר חזר ל-NBA. כבר באימוני הפתיחה היה ניתן לראות שהשחקן המוכשר לא באמת סופר את האימונים באילת ומזלזל בבירנבוים. כשאפי נתן לפנדרברק את הספייס הדרוש, השחקן פשוט לא הגיע לאימונים, וכשניסה להחדיר בו מוטיבציה, השחקן הגיב בביטול. השיא היה כשבירנבוים העיר לפנדרברק באחד האימונים, והשחקן לא חשש וירק על המאמן, שזרק אותו כמובן מהקבוצה. אגב, גם בירנבוים לא סיים את העונה באילת.

ב-2004/05 הביא בירנבוים את קני וויליאמס הבעייתי להפועל תל אביב. גם קרטיס מקנטס, שחקן שעבר דבר או שניים בכדורסל הישראלי, היה בסגל האדום. מקנטס הרבה לעשות שטויות, עד שבאחת הנסיעות לחו"ל, בירנבוים שיחרר אותו מהקבוצה, "לא הייתה מתיחות בין קרטיס לאפי", מסביר עמי נאווי, עוזרו של בירנבוים באותה עונה, "קרטיס היה ילדותי מאוד, וכשהוא ראה שנותנים לקני וויליאמס את המרחב שלו ונותנים לו לפעמים לא להגיע לאימונים זה הטריף אותו והוא כל הזמן היה מעיר לאפי: "למה לקני מותר ולי לא?".

שתי הדוגמאות הללו קצת סותרות את התדמית של בירנבוים, תדמית של קוסם כשזה מגיע לטיפול בשחקנים בעייתיים, ומכניסות קצת יותר עומק בקלישאה החבוטה הזאת. גם במכבי תל אביב עשו חישוב דומה כשהחתימו את רודני ווייט בתחילת השבוע. מולם עומד שחקן שבעברו השתולל עם רובים ונעצר ונחשב ל"מקרה ראש" לא פשוט. אבל האומנם אפי קוסם? האם החופש שהוא נותן לאותם שחקנים משפר אותם, ותורם לקבוצה? האם הם נעשים רגועים יותר? קבוצתיים יותר?

אטורה מסינה, למשל, לקח את ג'יי.אר הולדן, גארד פרוע והרפתקני מצסק"א מוסקבה, והפך אותו לשחקן ממושמע שמככב בקבוצה ובנבחרת רוסיה, לשחקן של שתי אלופות אירופה. ברזומה של בירנבוים אין מקרה כזה, אולי כי הוא לא ממש קוסם. זו גם כנראה הסיבה לכך שסל התארים שלו ריק לחלוטין. אה, סליחה, יש לו גביע עם בני הרצליה.

כשבירנבוים חתם במכבי תל אביב, הוחלט בבני השרון, קבוצתו הקודמת של המאמן, לשחרר את אנדודי איבי, אחד הזרים היותר טובים בעונה החולפת בליגת העל. איש לא הרים גבה, כי הרי מדובר בשחקן בעייתי, שלא כל מאמן יכול להסתדר איתו, חוץ מאפי כמובן.

במכבי תל אביב מקווים שהמגע ה"בירנבוימי" יעזור במקרה של ווייט. בספרד עדיין מדברים על כך שהוא היה מחסיר אימונים יותר מאשר מופיע, ועשה מה שרצה. בפורטו ריקו מנסים לאחות את השברים של אותו שחקן יריבה, שקיבל ממנו מכות בסיום משחק עם מקל של מטאטא. אבל במכבי ראו את הכישרון של השחקן, וביחד עם העובדה שיש להם מאמן שנחשב לאחד שמסתדר עם שחקנים בעיתיים, הוחלט: "לכל שחקן יש בעיות, לנו יש את הפותר בעיות מספר אחד, ההצלחה בדרך".

אז מאיפה נוצרה אותה סטיגמה שאפי באמת כל כך טוב במצבים כאלה? היו זרים לאורך הקריירה הארוכה של בירנבוים שנחשבו למקרים אבודים, ואף מאמן לא רצה להתקרב אליהם. בירנבוים לקח אותם, וגרם להם להעביר עונה כמעט ללא בעיות משמעת בולטות. זה החל בסוף שנות ה-80, כשארל וויליאמס נחת לראשונה במכבי רמת גן, אחרי שבכל קבוצה אחרת ששיחק בה בארץ כבר טעמו מהכישרון העצום שלו, אך גם מהשטויות הרבות שעשה. אבל לא בירנבוים.

"הסוד של אפי זה הספייס שהוא נותן לשחקנים הזרים שלו", מסביר נאווי, ששיחק עם וויליאמס באותה קבוצה, "אני ראיתי את זה מהצד. מצד שני, למרות כל הספייס, הוא מדבר אליהם בגובה העיניים וגורם להם להבין שהכל תלוי בהם, השחקנים המובילים של הקבוצה, ושהקבוצה תקום ותיפול עליהם". אז במה מתבטא הספייס שבירנבוים נותן לשחקניו? "הוא מעלים עין בקטנות", מסביר נאווי, "אם הם מאחרים לאימון מסוים, או פתאום לא מגיעים אז הוא לא עושה מזה סנסציות ולא מכנס ועדות חקירה. הוא גורם להם להרגיש שכל עוד הם נותנים את הכל על המגרש, אז הוא לא יכעס עליהם, ואפי מאמין שהם יעשו את המקסימום אז זה בסדר מבחינתו".

אבל לא הכל ורוד ביחסי בירנבוים והזרים. המאמן הרי לא חשש, והעיף את אותו לורנס פנדרברק בעייתי מאילת. "אני לא חושב שהסיטואציה קשורה באיך שאפי מסתדר עם הזרים", מסביר שמעון אמסלם, ששיחק באילת באותה עונת יריקה, "לאפי יצא שם גדול בעיני כל השחקנים וגם בעיניי, הוא הראה שיש לו קווים אדומים, וזה לא קשור בכלל לכסף ששחקן מרוויח. באותה פגישה, כשאפי אמר לו 'קח את הדברים שלך ועוף מפה', הוא קנה אותי".

אז מה בעצם ההבדל בין הצלחה עם זר לכישלון? "יש לאפי גבול מסוים כמו לכל מאמן אחר", מסביר אמסלם, "השאלה אצל מאמנים איפה הם שמים את הגבול. אפי הוא יותר אחד שנותן חופש לשחקנים יצירתיים ולבוא בידי ביטוי אבל אני לא חושב שמדובר בסוג של חפיפניקיות או משהו כזה, מדובר באסטרטגיה לכל דבר וזה לא בא סתם. אם צריך, הוא יודע להעמיד אנשים במקום, ולדוגמה עניין פנדרברק".

אחרי הכישלון עם פנדרברק, נוצרה מתיחות רבה כשבירנבוים הגיע באמצע העונה להפועל ירושלים, שם שיחק אחד שלא באמת ספר את המאמנים שלו עד אז, קני וויליאמס. כאמור, היחסים בין השניים היו מצוינים, והם המשיכו להפועל תל אביב. "כשאפי אמר לי שהוא מביא את קני לקבוצה, הוא היה מאוד שמח ולא הראה חשש", נזכר נאווי, "אפי הסביר לי שקני הוא אחד שנותן כבוד למאמנים ויודעים שקני על המגרש נותן את כולו.

"אז נכון שהיו קטעים שקני נעלם לחצי שבוע, ופתאום לא מגיע לאימונים או שהוא מראה באימון שממש לא בא לו להיות פה, אבל כשאפי העלים עין קני ידע שהוא צריך לתת את הכל על המגרש, והוא עשה את זה, וזה היה הכי חשוב". הזר גמל למאמן בהגעה עד לגמר הפלייאוף.

אבל הנה נקודה למחשבה לראשי מכבי תל אביב: אל תחברו שני שחקנים בעייתיים עם אגו באותה קבוצה. השילוב של וויליאמס עם מקנטס לא היה מוצלח. "אפי אמר לי שהוא סומך על קני אפילו אם הוא לא נותן את כולו באימונים, אבל אם קרטיס מתעסק בקטנות וכל הזמן מחפש איך לעקוץ, אז אין שום סיבה להחזיק אותו והוא לא יכול לסמוך עליו".

אז האם הסיטואציה בה נותנים לשחקן להרגיש שהוא יכול קצת להשתולל, פוגעת במרקם הקבוצתי? שחקן בהפועל תל אביב של אותה עונה מצביע על הנקודה: "זה מאוד מתסכל, זה גורם לך לחשוב שאתה לא מספיק טוב. אתה רואה שחקן כמו קני וויליאמס לא מגיע לפעמים לאימונים ועושה מה שבראש שלו ואתה נותן מעצמך 100 אחוז ומה בסוף קורה על המגרש? וויליאמס משחק, כאילו הוא היה בסדר באימונים, ואתה יושב על הספסל ומסתכל עליו מהצד. אני לא השחקן היחיד שחשבתי ככה, הייתה התמרמרות כללית ואני חושב שזה דבר צודק, אין מה לעשות, שחקן שלא משקיע את כולו לא צריך לשחק. נכון שהצלחנו באותה עונה, אבל זה היה מקרי, וקרטיס מקנטס היה הגבר היחיד שידע ללכת להגיד את הדברים לאפי. הוא שילם על זה במקום בקבוצה".

אז האם השיטה של בירנבוים עוזרת והוא מגיע לתוצאות? התשובה היא חד משמעית: לא. בירנבוים לא זכה בתואר מלבד אותו גביע עם בני הרצליה, "עם כל הכבוד ליכולות המקצועיות שיש לאפי, הכל בסופו של דבר תלוי באופי ובאישיות של השחקן", מסביר נאווי, "למשל לי ניילון, שלפני שנתיים היה גדול כל העונה, לא הגיע לגמר הגביע ולסיבוב השלישי בכלל וגם לפיינל פור, אפי לא יכול היה לעשות כלום".

מאמן בליגת העל מחזק את דבריו של נאווי, "אז אפי הצליח להסתדר עם כמה שחקנים שיודעים להפוך שולחנות כשהם לא מרוצים, אבל מה זה הצליח להסתדר? הוא לא הביא איתם ולו תוצאה אחת והשחקנים האלה לא שיחקו יותר טוב ממה שהם שיחקו במקומות אחרים", מצביע אותו מאמן, "אולי למעט קני וויליאמס, אבל וויליאמס לא קיבל הזדמנות אמיתית באף קבוצה חוץ מאצל אפי. הסטיגמה שנוצרה לאפי היא נכונה. מצד אחד, הוא יודע לשמור על הראש של השחקנים בכדורסל, אבל מנגד זה לא עוזר בכלל לקבוצה שלו להגיע למשהו. השחקנים האלה בסופו של יום לא הובילו את אפי להצלחות".

כשרודני ווייט ינחת במכבי תל אביב בחודש אוגוסט, הוא יעמוד תחת זרקור תקשורתי של שחקן בעייתי. אז למה שאפי יצליח עם ווייט במכבי? "במערכת של מכבי זה משהו אחר", מסביר שמעון אמסלם, "יש מנהל קבוצה, לפחות כשמוני היה, שהוא אמור להיות מאוד דומיננטי. כל שחקן יודע את המקום שלו במכבי ואין מרווח לטעויות. שחקנים בסופו של יום הם כמו ילדים, תמיד בודקים את הגבולות. במכבי לא נותנים לפרוץ את הגבולות, ומי שינסה לעשות את זה, חד משמעית פשוט לא יהיה שם".

נאווי מחדד את אמסלם, "ההתייחסות במכבי היא שונה מאוד ממועדונים קטנים אחרים. דעת הקהל תמיד היא על מכבי. אני מאמין שכשרודני יגיע, אפי ייקח אותו לשיחה בארבע עיניים, אבל הכול בסופו של דבר תלוי בשחקן. אם הוא יהיה בוגר הוא יוכל לדעת להוכיח את עצמו, כי הוא מקבל צ'אנס אמיתי, אבל אם הוא לא, גם אפי לא יוכל לעשות דבר".