שבר פנאן

אל ישיבת ההנהלה שערכה מכבי תל-אביב ביום שישי האחרון מוני פנאן כבר לא טרח להגיע. "אף אחד לא שאל איפה הוא, כולם הבינו", מספר מקורב למערכת. במהלך השבת הפכו השמועות מהשבועות האחרונים לעובדה מוגמרת: ראשי הקבוצה וחבריו הקרובים עודכנו בדבר מסיבת העיתונאים המיוחדת שביקש פנאן לכנס, כדי להודיע על עזיבתו הסופית את המועדון.

אלא שבניגוד לפעמים קודמות בהן איים לעזוב, הפעם לא נתקלה הודעתו של פנאן בגל תחנונים ופאניקה: גם משום שלמעט שמעון מזרחי, לאיש מחברי ההנהלה הנוכחית אין אינטרס אמיתי בהישארותו; וגם מכיוון שהכל הבינו כי הפעם מדובר בפרישה אמיתית. זו לא הייתה החלטה קפריזית או עוד איום סרק, כפי שקרה בקיץ 2004 או במהלך עונת 2006/7; זו החלטה שהבשילה אצל פנאן זמן רב. החלטה שנתקבלה לאחר לבטים בהם שותפו רבים ממקורביו. ובעיקר, מסבירים במכבי, הפעם הייתה זו החלטה בלתי נמנעת.

"מוני קורא את המפה, הוא לא טיפש", אומרים גורמים במערכת, ומכוונים לשינויים הדרמטיים שבוצעו מאחורי הקלעים במכבי בשנה האחרונה. שינויים שנראים אולי כחסרי משמעות לקורא ההדיוט – כמו לדוגמא מינויו של רו"ח אריה שרוני למבקר חיצוני של החברה בע"מ, או עזיבתו של החשב הוותיק ציון נתן, מאנשי אמונו המובהקים ביותר של פנאן – שעם או בלי קשר, הגיע זמן קצר לאחר שהגיש שרוני את הדו"ח הראשון, בו הועברה ביקורת על התנהלותה הכספית של העמותה המנהלת את ענייני מחלקת הנוער; אך בהחלט היו להם השלכות אקוטיות בהקשר של פנאן. טבעת החנק התהדקה אט-אט סביב צווארו; רגע לפני שנחנק, החליט פנאן להקדים את הגורל ולהיפרד בעצמו.

ואולם, תהיה זו טעות להתמקד בשינויים ובתמורות שהניבה השנה האחרונה בלבד. כדי להבין לעומק את הגורמים שהביאו לעזיבתו של פנאן צריך להתחיל מראשיתו של הסיפור עמוס האגו, הספינים והמאבקים האישיים הזה, בדצמבר 2002.

לפני חמש שנים וחצי רכש רענן כץ 9% ממניות מכבי תל-אביב מידיהם של רועי גיל ואיתן אלדר, אנשי חברת "גיבור ספורט". כץ, המתגורר בארה"ב, מינה לנציגו בהנהלת הקבוצה את מקורבו צביקה קציר, בנקאי וותיק ובכיר ב'דיסקונט'.

"רענן הצטרף למכבי המיושנת וניסה להכניס דפוסי חשיבה אחרים", מספר בכיר בקבוצה דאז. "הוא הגיע מה-NBA (היה ועודנו אחד מבעלי המיאמי היט, א.ג.), וניסה להטמיע במכבי מעט מדפוסי העבודה הקיימים בארה"ב". תמצית דרישתו של כץ הסתכמה בפתיחות כלפי קהל האוהדים ברמה התקשורתית ושקיפות מלאה ברמה העסקית: הפתיחות התקשורתית של הבעלים הנכנס באה לידי ביטוי בשורת ראיונות חסרי תקדים שהעניק לכלי התקשורת המקומיים; מהבחינה העסקית, ביקש איש העסקים להיות מעורב בכל הנתונים הכספיים, שהרי אז הוחזק הידע הפיננסי בידי קבוצה מצומצמת של יודעי-סוד.

הצעד הראשון שביקש כץ להוציא לפועל באמצעות נציגו קציר, ולמעשה הצעד שערער לראשונה את הסטטוס-קוו עתיק היומין בהנהלה, היה החלפת צוות רואי החשבון של הקבוצה בפירמת רואי החשבון "ארנסט אנד יאנג". "התחושה הייתה כאילו רוצים להצר את צעדיו של מוני בכל מה שקשור ל'קופה הקטנה' (משמע כסף מזומן שהיה מיועד לתשלומים שוטפים – ארוחות, קניות ועוד)", נזכר הבכיר דאז. "למעשה, ביקשו שהבזבוזים יהיו תחת פיקוח מסוים. מוני, כמובן, נפגע מכך שכביכול לא סומכים עליו, אחרי כל מה שנתן". פנאן בלע את עלבונו, אולם לעיתים קרובות התנהל מאז בחוסר שביעות רצון.

בקיץ 2003 ספגה ההנהלה זעזוע נוסף, לאחר שגם חברת 'עלית' ואנשי העסקים קובי אלכסנדר ורוני שאטן מכרו את מניותיהם. "אין לטעות בכך: העזיבה של אלכסנדר נבעה מתוך חילוקי דעות פיננסיים ועל רקע ההתנהלות הכספית", אומר מקורב לאיש העסקים, "הוא דרש ולא הצליח לקבל שקיפות מלאה בנושא". בשלב מסוים, מספרות השמועות, אף שקל אלכסנדר לקחת את העניין לבית המשפט.

מכל מקום, מניותיהם של העוזבים התפזרו בין כץ ופדרמן. הראשון רכש 24% נוספים כדי להעמיד את אחזקותיו במועדון על 33.3%, כאשר השני רכש 8.3%, מעבר ל-25% שהחזיק עד אז. בכך הפכו השניים לבעלי המניות העיקריים. השליש הנותר הוחזק בידי 'קבוצת שמעון מזרחי', שכללה בין היתר את מזרחי עצמו (החזיק אישית בין 4% ל-5%), פנאן (כנ"ל), חברת פליינג קארגו, ואנשי העסקים הרצל חבס ואודי אנג'ל. עונת 2003/4, בסיומה עתיד היה להיערך פיינל פור היורוליג בתל-אביב, יצאה לדרך.

אלא שגם במהלך אחת העונות החשובות בתולדות הקבוצה ניכרו שרידי המשבר הראשון. "הסיפור של 'ארנסט אנד יאנג' כל הזמן היה באוויר", אומר גורם בכיר. "ההצלחות הסתירו את התחושות הפחות טובות, אבל לאורך העונה מוני טען שהוא מתכוון לעזוב בסיומה. האמת? לא לקחנו את זה ממש ברצינות". אותה עונה הסתיימה, כידוע, בטרבל לזכות הצהובים-כחולים: אליפות ישראל, גביע המדינה וזכייה ביורוליג.

בקיץ, למרבה ההפתעה, נראה היה שפנאן אכן יעמוד במילתו, לאחר שבאקט חסר תקדים לא התייצב בשדה התעופה כדי לקבל את פניו של אחד משחקני הרכש החדשים, ואף החרים את אימון הבכורה. ראשי הקבוצה הבינו כי מדובר באזעקת אמת. מכבש הלחצים המוכר הופעל: הפגנת תמיכה אורגנה במהירות, עצומות נכתבו, אינספור שיחות ריכוך ושכנוע נערכו. חלק מהרפורמות שאמורות היו להתבצע ברמה התפעולית, הושהו או בוטלו. גם שחקני הקבוצה התגייסו למאבק ובסופו של דבר, פנאן נשבר וחזר בו. למסיבת העיתונאים שפתחה את העונה במלון 'הילטון' המנהל כבר הגיע, מלווה בפדרמן, ובכך נפתר גם המשבר השני. אלא שכפי שיתברר בהמשך, היה זה רק למראית עין.

מספר חודשים לאחר מכן נרשמו שינויים נוספים במבנה הבעלות. אנג'ל וחבס החליטו לעזוב ואתם מקומם תפסה משפחת רקנאטי, שרכשה למעשה כ-16.7% מהמניות. כלפי חוץ הוצג שי רקנאטי כחלק מ'קבוצת מזרחי', אולם "בפועל, שי התברר כאדם עצמאי עם דעות עצמאיות ולא תמיד ראה עם מזרחי את הדברים עין בעין", אומר הבכיר דאז. השלכות המהלך הזה היו דרמטיות: אם עד אז ייצג מזרחי קבוצה השווה בכוחה לפדרמן וכץ, הרי שלאחר מכן חלש, במרכאות, רק על 16.6% האחוזים הנותרים.

בדצמבר 2005, חודשים לאחר הזכייה ביורוליג השני במוסקבה, התפטר קציר מהמועדון, לאחר שטען כי לא קיבל גיבוי מהדירקטוריון, שביטל חלק מהרפורמות בעקבות איומי העזיבה של פנאן. "נשארתי לבד במערכה", אמר אז. את מקומו תפס אחיו של כץ, יאיר.

שנה אחת עברה והביאה עימה את המשבר השלישי, והחריף מכולם. אלי דריקס, מנכ"ל קבוצת הכדורגל, הודיע כי יעזוב את קרית שלום. במקביל עזב את מחלקת הכדורסל אבי אלבק, מנהל מחלקת השיווק. פנאן היה משוכנע כי ביתו, לירון, שהחזיקה עד אז בתפקיד מנהלת קשרי הקהילה, תזכה בקידום. לפדרמן היו תוכניות אחרות: בזמן שפנאן שהה בחו"ל, החליט בגיבויו של כץ להעניק את התפקיד לדריקס, כאשר אפילו לא נערך דיון מסודר בנושא.

כששמע על כך, יצא פנאן מכליו. הוא החרים מספר אימונים ואף בחר שלא להופיע לאחד ממשחקי הליגה. פנאן דרש מפדרמן התנצלות בכתב, שתפורסם בכל כלי התקשורת. פדרמן סירב. רק לאחר ימים ארוכים של ניסיונות פשרה, שכללו מספר רב של ישיבות, דיונים והחלפת טיוטות, גובש נוסח המכתב הסופי. פנאן התרצה וחזר בו. "רק עד סיום העונה", התבטאו אז כמה ממקורביו.

ואז הגיע הקיץ האחרון. באקט של פשרה מונה עודד קטש למאמן הקבוצה, בעוד שצביקה שרף, חברם הקרוב של פנאן ומזרחי, מונה למנכ"ל במקומו של אמי אשל הוותיק, מי שנחשב במשך שנים לאחד מחבריו הקרובים של פנאן.

בין לבין התבקש קציר לשוב למערכת, ובעזרת שיתוף הפעולה עם פדרמן, נוצר ציר השולט בכ-66.6% ממניות הקבוצה. הדבר הכשיר את הקרקע לביצוע השינויים שיערכו בחודשים שלאחר מכן. נראה היה כי הכל שב על מקומו בשלום, אלא שרצף התבוסות בליגה ובאירופה הביאו לעזיבתו של קטש וטרפו מחדש את הקלפים. שרף נזעק להחליפו על הקווים, כאשר דריקס נכנס לנעליו כמנכ"ל. "המינויים הללו זמניים", טענו במכבי. פנאן ומזרחי יצאו מתוך נקודת הנחה שגם במידה ושרף ייפרד מתפקיד המאמן בסיום העונה, הרי שלכל הפחות ישוב למשרדים וישמש עבורם כעוגן.

דריקס, שנחשב לאחד מאנשיו של פדרמן, עמד בכל הציפיות וזכה לשבחים. במקביל המשיך דריקס להחזיק בתפקיד מנהל מחלקת השיווק. הריצה הנפלאה שרשמה הקבוצה תחת שרף בין ינואר לאפריל, והסתיימה בפיינל פור היורוליג במדריד, עשתה רושם כי שרף ימשיך בתפקיד עונה נוספת.

במקביל, זעזוע פנימי נוסף התרחש כאשר פדרמן וכץ החליטו בעצה אחת למנות את רו"ח אריה שרוני למבקר חיצוני, פרשייה שסיקרנו בהרחבה במרץ. "מינויו של שרוני לתפקיד המבקר מהווה חלק משינוי שמובילים בחודשים האחרונים כץ ופדרמן להזזת מקורביו של המנהל פנאן מעמדות השליטה על כספי המועדון", כתבנו אז. "עד שהגיע כץ למועדון, מי שהיה אמון על בקרת מאזני הקבוצה היה החשב ציון נתן, שנחשב למקורב לפנאן. אשתו, סימה נתן, היא מנהלת החשבונות של מכבי. מירי קוויטל, מנהלת החשבונות ויועצת המס של קבוצת הנוער של המועדון, היא בתם".

אחד השינויים המהותיים ביותר שנלקחו לאחר שמונה דריקס למנכ"ל היה כי הוא יפקח באופן אישי על קופת המועדון. יש שפרשו בקבוצה כי מדובר בפגיעה נוספת בסמכויותיו של פנאן. "וכך", הסברנו, "מקבוצה שנוהלה באופן ריכוזי והתנהלה כמעין עסק משפחתי המושתת על יחסי אמון וחברות, הופכת מכבי לעסקת כלכלי לכל דבר. בהוצאות, כמו גם בהכנסות. ואם בעבר היו שדיברו על 'הקופה הקטנה' שעליה היה אמון פנאן – אזי שהיום, אומר כץ, 'סידרנו מערכת רצינית של ביזנס. מעכשיו, אף אחד לא יוכל להוציא כסף מהקופה ולהגיד 'אני לוקח'. אלו דברים שלא יהיו יותר'".

כל השינויים והתמורות הללו הגיעו לשיאם הקיץ. לאחר אובדן האליפות הוחלט כי שרף לא ימשיך בתפקיד המאמן, למרות עמדתם הברורה בנושא של מזרחי ופנאן. השניים רצו כי שרף ימונה מחדש למנכ"ל. פדרמן וכץ טרפדו גם את האפשרות הזאת. מאמן הקבוצה הנכנס, אפי בירנבוים, מונה על דעתם של פדרמן וכץ. החשב ציון נתן, איש אמונו של פנאן, עזב סופית את הקבוצה לאחר שנים ארוכות. הגראנד פינאלה היה במינויו של דניאל גוט לתפקיד ראש מחלקת הסקאוט במכבי – מהלך שהיווה את המסמר האחרון בדחיקתו של פנאן ממרכז הבמה, שכן עד היום נהג לנסוע מידי שנה למחנות האימונים וליגות הקיץ בארה"ב כדי לאתר שחקנים לקבוצה. מינויו של גוט הפשיט את פנאן מאחרון נכסיו.

"מוני נשאר בלי נכסים אסטרטגיים", סיכם לפני מספר ימים מקורב למועדון. עזיבתו, מכל הסיבות האמורות, הייתה כאמור בלתי נמנעת. במסיבת העיתונאים שערך היום קבל המנהל היוצא על "הפערים ביני ובין חברי ההנהלה", לדבריו, והוסיף כי "כשלא קיבלתי קרדיט, החלטתי לפרוש". אשתו של פנאן, שרון, הדגישה כי "מוני היה צריך להילחם שלא יתקעו לו סכינים בגב. יש במכבי דיקטטורים".

כעת, לאחר נטישתו של פנאן, נותר היו"ר שמעון מזרחי לאחרון המוהיקנים. במסיבת העיתונאים היום נראה מזרחי נסער כפי שלא נראה זמן רב. מזרחי לא איבד רק חבר נפש; הוא איבד גם את שותפו האחרון לדרך, שותפו האסטרטגי הגדול ביותר. הציר פדרמן-כץ, שעמד מאחורי השינויים מרחיקי הלכת שפורטו כאן בהרחבה, נפטר מאופוזיציונר גדול נוסף והשיג שליטה כמעט מלאה בנעשה. לאור המהלכים האחרונים, סביר שפדרמן וכץ ימשיכו לנהל את המועדון גם בטווח הנראה לעין.

בכירי מכבי, אגב, כלפיהם כוונה המתקפה של פנאן במסיבת העיתונאים, בחרו לנצור את לשונם. בשעות האחרונות מונה קפטן הקבוצה בעבר, גור שלף, למחליפו. "זאת התשובה הטובה ביותר", אמר מקורב למערכת. "מוני רק הודיע על עזיבה, ושלוש שעות אחר כך כבר יש לו מחליף". בעוד כחודשיים וחצי, באירוע פתיחת העונה המסורתי, תושק מכבי תל-אביב מודל 2008/9. כבר כעת ברור שתהיה זו מכבי השונה לחלוטין משהכרנו עד היום; לטובה או לרעה, זאת יגיד הזמן.

ohadgreenwald@walla.co.il