הם חיכו לרגע הזה 22 שנה. הם היו רעבים יותר, מלאי תשוקה, נמרצים וספוגי מוטיבציה. הבוקר הרגע הזה הגיע, והם בהחלט ראויים לו. בוסטון סלטיקס זכתה היום (רביעי) באליפות ה-17 בתולדותיה, לאחר שרמסה 92:131 את הלוס אנג'לס לייקרס והשלימה ניצחון 2:4 בסדרת גמר ה-NBA. פול פירס, קווין גארנט וריי אלן - השלישייה הגדולה - עמדו במשימה שהציבו בפניהם בתחילת העונה והביאו את הטבעת המיוחלת לסלטיקס, לראשונה מאז 1986, והראשונה של כל אחד מהם, לאחר שנים ארוכות של בצורת. ראסל, קוזי, האבליצ'ק, בירד, פאריש, מקהייל. עכשיו השושלת נמשכת.
גם המשחק השישי של הסדרה המשיך את המגמה של המשחקים של אלו שבאו לפניו - הסלטיקס הפגינו שליטה מוחלטת משני צדי המגרש, הרביצו בהגנה, עצרו את קובי בריאנט, שיחקו בהתלהבות ועם הרבה פרגון, ושוב נהנו ממשחק מאוזן של שחקני החמישייה עם תמיכה מדהימה מהספסל ומהיציעים.
היום הכל התחבר, וזו כבר הייתה השפלה. שחיטה. רמיסה. אפשר היה להרגיש את הטירוף עוד לפני שריקת הפתיחה, עם הקהל הנלהב שדרש BEAT L.A, ואז הגיעה הריצה הנפלאה של בוסטון במהלך הרבע השני, ולוס אנג'לס ירדה למחצית בפיגור 23. ושם זה לא נעצר. מתחילת הרבע השלישי הפור כבר נפל, הלייקרס נראו חסרי אונים ומעוררי רחמים, אבל זה לא גרם ללבנים להפסיק להרביץ בהגנה, לרוץ בהתקפה, לצלוף בכל הזדמנות ולהדליק את הקהל. ואז החגיגות התחילו.
פול פירס זכה בתואר ה-MVP של הסדרה, אחרי שישה משחקים נהדרים שכללו משחק התקפה נהדר ועצירה מרשימה על קובי. אחרי כל כך הרבה שנים קשות בבוסטון, מגיע לפרנצ'ייז פלייר להשלים זכייה בשני התארים ביום אחד. KG לא ידע את נפשו, אלן צהל, דוק ריברס בכה, כל השחקנים התחבקו באושר, והקהל היה באקסטזה בטקס הכתרת אלופת ה-NBA של עונת 2007/8.
עוד בוואלה!
בוסטון - לייקרס 92:131 (2:4 בסדרה לבוסטון, שזוכה באליפות)
ביל ראסל, גיבור האליפויות של הסלטיקס משנות ה-60, ניגש לחבק את גארנט בסיום, אחד מממשיכי דרכו. "יש לי אחת משלי", לחש לו KG, "יש לי טבעת משלי". "אכן כן", אמר לו ראסל, "והרווחת אותה ביושר". אבל גארנט לא היה לבד, ושימו לב למספרים: KG סיים עם 26 נקודות, 14 ריבאונדים ו-4 אסיסטים; פול פירס קלע 17 נקודות וחילק 10 אסיסטים; ריי אלן צלף 26 עם 7 מ-9 מהשלוש (השווה שיא גמר); רייג'ון רונדו נתן 21 נקודות, 8 אסיסטים, 7 ריבאונדים ו-6 חטיפות (!). פוזי הוסיף 11, אדי האוס 9, לאון פו 8, וחשוב מכך, כמו לאורך כל הסדרה - כל מי שעלה על הפרקט נתן את כל מה שהיה לו במיכל (ולמרות מחירי הדלק, אף אחד שם לא חשב להוריד את הרגל מהגז), וניצל את מירב הפוטנציאל. זו הסיבה שבוסטון שברה את השיא של עצמה עם 39 הפרש במשחק אליפות, טוב יותר מה-96:122 מול אותה קבוצה, הלייקרס, במשחק 5 בגמר של 1965.
גם הלייקרס, לצערם, המשיכו היום את הסדרה בדיוק כפי שהתחילו אותה. קובי אומנם פתח מצוין והשחיל 11 נקודות מהירות, אבל רובן מבחוץ, אבל בהמשך ההגנה החונקת של בוסטון מיררה לו את החיים, בדרך לעוד תצוגה רעה של 22 נקודות ב-7 מ-22 מהשדה, פלוס 5 איבודים. למאר אודום קלע 14, פאו גאסול הוסיף 11, פארמר 12, אבל הקבוצה של פיל ג'קסון נראתה חסרת אונים לאורך כל המשחק, וחסרת אמונה ויכולת להשוות את רמת האינטנסיביות והביטחון של היריבה.
בשם ההגנה
כשריברס נשאל על במת הגביע מה היה המשפט הראשון שאמר לשחקניו בתחילת האימונים בקיץ, המאמן לא היסס - "הגנה". ואכן, לכל אורך העונה ובפלייאוף הציגו הסלטיקס את אחת מקבוצות ההגנה המרשימות והאגרסיביות בהיסטוריה של הכדורסל, ועם רוזמה של דיכויים של לברון ג'יימס, וכעת של ה-MVP בריאנט, אין ספק שזהו סימן ההיכר של הדגל ה-17 שייתלה על תקרת הגארדן החדש.
לפני הסדרה הימרו רוב הפרשנים על ניצחון צהוב, בעיקר בזכות ההתקפה המצוינת והעובדה כי בלוס אנג'לס נמצאים שניים שהם אולי הטובים בליגה בתפקידם, קובי כשחקן ופיל ג'קסון כמאמן. אבל גם שני האלופים האלה לא יכלו לעצור את המכבש הבוסטוני הגועש, לו לא הייתה שום כוונה לוותר על התואר. במשחק 6 שברו הירוקים לבנים את שיא הגמר בחטיפות, עם לא פחות מ-18, וזה במשחק שהוכרע דקות ארוכות לפני הבאזר.
הלייקרס, כמו 28 קבוצות NBA אחרות, מסיימת את העונה מאוכזבת, אחרי שנתנה עונה גדולה ופלייאוף מרשים במערב, אבל אלופת המזרח הייתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה מהיום הראשון, ולמרות הספקות של התקשורת והאוהדים בשלבים מסוימים, היא הוכיחה שהיא מהאלופות הראויות שידעה הליגה.