דברים שלא רואים בסטטיסטיקה

עם תום עונת המשחקים 2007/8, וואלה! ספורט מגישה מבט אלטרנטיבי על דפי הסטטיסטיקה, את אותם פרטים שלא תמצאו בנתונים היבשים או בטבלת מלך הסלים או הריבאונדים. את הדגש שמנו על הכדורסלן הישראלי, בניסיון לבדוק עד כמה הוא השפיע, באיזה עמדה השתפרו הכדורסלנים המקומיים, ואיפה עוד יש מקום רב לשיפור. שימו לב גם לירידת מספר הזרים, לתוצאות הצמודות העונה בליגה, וגם לנבחרת ישראל, שתתחיל בעוד חודשיים את ההכנות למוקדמות אליפות אירופה.

בעונת 2006/7 ריחפו ברחבי ישראל לא פחות מ-76 שחקנים זרים, שרובם השאירו רושם שלילי, אם בכלל. מי בכלל זוכר את אנתוניו לאטימר, טאנג המילטון, אדריאן פנלנד ומיליאן בוצ'קה. רובכם ודאי סבורים שמדובר בשמות שהמצאנו, אבל הארבעה שיחקו אשתקד בליגת העל, ואפילו אחד בהם, בוצ'קה, סיים את העונה בעירוני אשקלון. העונה עדיין קיימות קבוצות שמחזיקות כמות זרים די גבוהה, אך בניגוד לעונה שעברה, אין קבוצות שמשחררות בין 5 ל-6 זרים בעונה. שיאנית השחרורים מתחילת העונה היא הפועל ירושלים, ש"למרבה ההפתעה" גם רשמה עונה מגומגמת, אחרי שהחליפה ארבעה זרים בסגל.

כמות הזרים הכללית עומדת השנה על 66, עשרה פחות מבעונה שעברה. וההבדל העיקרי הוא שהקבוצות פשוט לא מיהרו לשחרר זרים שלא הוכיחו את עצמם בזרים רעים אחרים. אפשר גם לייחס את צמצום מספר הזרים לעובדה שחלק מהקבוצות החליטו להשקיע העונה בזרים איכותיים; וכך זכינו לראות ארבעה זרים ברמה הגבוהה ביותר בכדורסל האירופי: טרנס מוריס, פי ג'יי טאקר, ג'ייסון וויליאמס ואנדודי איבי.

עוד נתון מעניין יכול להעיד על היעילות והאפקטיביות של הזרים העונה. 22 מתוך 66 הזרים שנחתו בארץ שיחקו בכל אחד מהמשחקים העונה, לעומת העונה שעברה, שבה רק 12 מתוך 76 זרים שותפו בכל משחק.

כמו בכל עונה, גם בעונת 2007/8 שברו מספר שחקנים את שיא הנקודות שלהם, אך בניגוד לשנים קודמות - ניתן לחזות במגמה של שיפור שיאים של הקלעים הישראלים, עמדה שייצגה בשנים האחרונות את הנסיגה של הכדורסלנים המקומיים. עשרה גארדים ישראלים שברו במהלך העונה את שיא הקריירה שלהם. אין זה מפתיע שדגן יבזורי הצעיר, למשל, שובר את שיא הקריירה הקצרה שלו, אך שמאיר טפירו בן ה-33 שובר את שיאו ומעמידו על כמות מכובדת של 31 נקודות, זה כבר מעלה כמה תהיות. שחקנים נוספים שבגיל מתקדם שברו את שיא הקריירה הם אורי יצחקי ודרור חג'ג', אמנם לא שני זקנים, אבל גם הם לא ילדים.

אמנם נראה כאילו מדובר בהבלחות חד פעמיות, אך לא פחות מארבעה גארדים ישראלים נמצאים ברשימת 15 קולעי הנקודות הבולטים בליגת ווינר העונה, כששלושה מהם מאיישים רשימה של שבעה שחקנים בליגת העל שרשמו העונה משחקים של 30 נקודות ומעלה. אגב, לא רק נקודות רושמים הישראלים, אלא גם אסיסטים. ארבעה ישראלים רשמו העונה מספרים של דאבל-דאבל, והשחקן היחיד בכל ליגת העל שרשם טריפל-דאבל בעונת 2007/8 הוא מאיר טפירו, שבמשחק מול עירוני אשקלון התכבד ב-10 נקודות, 10 אסיסטים ו-13 ריבאונדים.

בכל מדינה שמנסה לכבד את עצמה ולבנות דורות של שחקנים ניתן לראות את השתלבותם של השחקנים הצעירים במערך הקבוצתי ועל ידי כך כניסה לנבחרות. בליגת העל, מנגד, ארבעה ישראלים בלבד מתחת לגיל 21 קיבלו העונה צ'אנס אמיתי בליגת העל. מוביל את הארבעה יוגב אוחיון, הכוכב של גליל עליון, ששיחק 31 דקות לערב, אחריו נמצא ברשימה עומרי כספי, שמקבל הזדמנויות רבות במכבי תל אביב עם 21 דקות לערב, אלישי כדיר הכישרוני ברמת גן עם 15 דקות לערב, וטל דן ממכבי ראשון לציון עם 12 דקות למשחק. כל שאר השחקנים עד גיל 21 לא מגיעים ל-10 דקות לערב. יתרה מכך, מכל השנתון שעלה בעונה שעברה מגילאי הנוער לגילאי הבוגרים מצא את עצמו רק חן גונשור ממכבי ראשון לציון עם 5 דקות למשחק, וגם זה לאורך 8 משחקים בלבד העונה. כל השאר גם את ההזדמנות הקטנה הזאת לא קיבלו.

איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה חייבים להפנים שבלי דקות משחק, השחקנים הצעירים פשוט לא יוכלו לקחת את המושכות בבוא העת. נבחרת העתודה שהביאה את מדליית הכסף בשנת 2000 הורכבה מ-12 שחקנים שרובם שיחקו דקות משמעותיות כבר אז בליגת העל. טל בורשטיין ויניב גרין היו שחקני חמישייה בבני הרצליה, אפיק ניסים במכבי ראשון לציון וגם איציק אוחנון, שחר גורדון וחבריהם היו שחקני ליגת העל לגיטימיים. ארבע שנים לאחר מכן נבחרת העתודה של 2004 חוזרת גם היא עם מדליית הכסף, ומי מוביל את הנבחרת? יותם הלפרין שמשחק במכבי תל אביב, רביב לימונד שחקן עירוני רמת גן, ליאור ליפשיץ וארז קוחנסקי שמשחקים במכבי ראשון ועוד שחקנים שמקבלים דקות. כל עוד השחקן הישראלי הצעיר ימשיך לחמם את הספסל, העתיד של הכדורסל הישראלי בסכנה.

בעוד הנתון הקודם מלמד שלא נותנים את האמון בשחקנים הצעירים, הנתון הבא מוכיח כי הקבוצות בישראל נותנות את האמון בעיקר בשחקנים הותיקים. 24 שחקנים בליגת העל הם מעל גיל 32, מתוכם 11 ישראלים וארבעה מתאזרחים. הוותיק ביותר מבין שחקני ליגת העל הוא דרק שארפ בן ה-37, שגם בגילו המתקדם רשם העונה מספרים לא רעים לישראלי: 7.8 נקודות ב-15.7 דקות.

הקבוצה שהציגה העונה את מספר השחקנים הוותיקים הרב ביותר הוא עירוני נהריה, שמתוך סגל של 13 שחקנים רשמה 6 מעל גיל 32, למרות זאת נהריה אינה הקבוצה המבוגרת בליגת העל, אלא הפועל חולון, בה ממוצע הגילאים עומד על 29.3. הקבוצה היחידה לה אין שחקן מעל גיל 32 היא מכבי ראשון לציון, שסגל השחקנים שלה הוא הצעיר ביותר וממוצע הגילאים עומד על 24.84 בלבד. אז כמו שראינו מהנתון הקודם, בעוד שנתיים צפוי להיווצר מצב שלא מעט שחקנים ישראלים יפרשו מליגת העל. מתי הקבוצות הישראליות יחזרו להאמין בשחקן הישראלי הצעיר?

בשנים האחרונות מתנהל מאבק בין ארגון השחקנים למנהלת הליגה בנוגע לחוק הרוסי, שאמור לשפר את תנאיו של הכדורסלן הישראלי וכתוצאה מכך גם את הכדורסל הישראלי. חובה על הקבוצות בארץ להחזיק שני ישראלים בכל עת על המגרש ולהעניק לישראלים 40 אחוז דקות מכלל דקות המשחק. אז מה אומרים הנתונים? האם הישראלים אכן תורמים להתפתחות הכדורסל ומנצלים את דקות המשחק כדי לקלוע נקודות?

התשובה העיקרית היא שהמטרה הושגה. במהלך עונת 2007/8 קלעו הישראלים 40.2 אחוז מסך הנקודות של הקבוצות, ואם מסתכלים על העובדה שהם צריכים לשחק 40 אחוז מהדקות, מתברר שהישראלים עברו את קו המינימום.

מניתוח כל קבוצה ביחס לתרומת הנקודות של הישראלים שלה, אפשר לראות כי הפועל ירושלים, שנכשלה בצורה טוטאלית העונה עם בחירת הזרים, במקום הראשון עם 64.8 אחוז נקודות של הישראלים. אחריה ברשימה נמצאת מכבי תל אביב (אחרי שנים שנטען על חוסר ההשפעה של הישראלים על הקבוצה), שהישראלים בסגלה קלעו 47.3 אחוז מהנקודות. בתחתית הרשימה ניתן למצוא שתי קבוצות משני קצוות שונים לחלוטין של הליגה: במקום האחרון מכבי ראשון לציון, שבמשך רוב העונה דיברו על חולשת הישראלים שלה ובנס ניצלה ונשארה בליגה, עם 30.1 אחוז מסך הנקודות; וקצת מעליה הפועל חולון, מוליכת הליגה בתום העונה הסדירה, עם 30.7 אחוז. אז אם כשמסתכלים על ראשון ניתן לראות שללא ישראלים שתורמים הקבוצה מידרדרת, מגיעה חולון ומפריכה את אותה טענה.

בקיץ שעבר עשתה נבחרת ישראל הישג מצוין כשהעפילה לאליפות אירופה וסיימה לבסוף עם טעם מר, למרות ניצחונות משכנעים על נבחרות מהדרג הבכיר של אירופה כמו סרביה וקרואטיה. כשהסתיימה אליפות אירופה והשחקנים חזרו לארץ, דאג צביקה שרף להזכיר לכולם עד כמה חשוב שהשחקנים מהנבחרת גם יובילו קבוצות. עונת 2007/8 הייתה סימן ההצלחה הגדול ביותר לבקשה של צביקה. מתוך סגל של 12 שחקנים ששיחקו באליפות אירופה, 10 שחקנים היו שחקני חמישייה בקבוצותיהם ורק שניים שחקני ספסל. צריך לזכור שבקיץ, טרם האליפות המדוברת, רק שבעה מתוך ה-12 כיכבו בחמישיות של הקבוצות שלהם או לחלופין קיבלו דקות משמעותיות.

מי שעשו את ההתקדמות הגדולה ביותר הם מורן רוט, שעבר מעונה בה נדד בין עירוני רמת גן לגליל עליון לעונה שבה הוא מוביל את הפועל חולון עם למעלה מ-21 דקות לערב; ארז מרקוביץ', שהפך לשחקן חמישייה בהפועל ירושלים ומקבל 18 דקות בכל משחק; ויניב גרין, שניצל אליפות אירופה מצוינת שלו להשתדרג מ-13 דקות לערב במכבי תל אביב לחמישייה בסמארה בליגה הרוסית ול-23 דקות בערב. השחקן היחיד מסגל הנבחרת שעבר מעמדת חמישייה לעמדת שחקן ספסל הוא ליאור אליהו, שדווקא אחרי אליפות סבירה עם יותר מ-10 נקודות למשחק, רואה בעיקר את הגב של צביקה שרף מהספסל של מכבי תל אביב.

כשאומרים מתח ועניין, מדברים על משחקים שנגמרים בהפרשים צמודים, מהלכים בלתי נשכחים ושחקני קלאץ' שנזכרים לעד. עונת 2007/8 תיזכר כעונה מותחת מתמיד, כש-30 אחוז מהמשחקים נגמרו בהפרש של עד 5 נקודות ומתוכם 13 אחוז עד 2 נקודות הפרש בלבד. 26 אחוז מהמשחקים נגמרו בהפרש של בין 6 ל-10 נקודות הפרש, 30 אחוז נוספים מהמשחקים נגמרו בין 11 ל-20 נקודות הפרש, ורק 13 אחוז מהמשחקים נגמרו בתבוסות של מעל 20 הפרש. ליגה שבה 56 אחוז מהמשחקים נגמרים עד 10 הפרש, היא ליגה בהחלט מותחת.

בצד המביסות אפשר למצוא, כמו תמיד, את מכבי תל אביב כמביסה המובילה בליגה, עם 8 משחקים מתוך 27 שהסתיימו העונה בהפרש שעולה על 20 נקודות הפרש. אבל אין מה להתרגש; בהשוואה לעונה שעברה מדובר בירידה של שלושה משחקים במספר התבוסות שמכבי הנחילה ליריבותיה, ואם מחשיבים את תשעת הפסדיה העונה - אין פלא שכולנו מצפים בקוצר רוח לפיינל פור.