מבצע בעורף האויב

בתקופה האחרונה קראתי בהנאה רבה את המוק דראפטים שפורסמו במדור. המוקים המדוברים לא טיפלו (ואין זה תפקידם לטפל) בצורה מפורטת בכל מה שקשור לתכונות והיכולות של השחקנים המיועדים לדראפט. לכן, המטרה של הכתבה הנוכחית הינה לעסוק בסקאוטינג, כלומר להציג בכל עמדה ועמדה את השחקנים המובילים וגם, לעיתים, שחקנים פחות מוכרים שלא נלקחים כרגע בחשבון, על אף הפוטנציאל שלהם להצליח בליגת ה-NFL.

הכתבה תפורסם בשלושה חלקים, מבלי שכל חלק יהיה מוקדש בנפרד לשחקני הגנה או שחקני התקפה. בדרך כלל התקפה מושכת באופן טבעי יותר עניין, לכן כל חלק ידון גם על עמדות התקפה וגם על עמדות הגנה. בחלק גדול מהמקרים יצורפו קבצי ווידאו לכתבה, על מנת להמחיש בצורה טובה יותר את הכישרונות ותכונות המשחק של השחקנים הנידונים. ברצוני להודות לידידי היקר טומי לוולר, סקאוט מקצועי לשעבר, אשר סיפק לי מידע מעניין נוסף בנוגע לחלק גדול מהשחקנים. ספק גדול אם ללא עזרתו הכתבה הזאת הייתה נכתבת ברמה הנוכחית.

מט ריאן, בוסטון קולג'. בסך הכל הדראפט חלש יחסית בעמדת הקוורטרבק – אך ורק שחקן אחד ראוי להיבחר בסיבוב הראשון, וזהו מט ריאן. שחקן NFL, אליו ניתן להשוות את ריאן על פי סגנון משחקו, הוא ללא ספק קרסון פאלמר. מוסר מושלם מהפוקט, סבלני, אינטלגנטי ומדויק. לא נכנס לפאניקה. טכניקת משחק מושלמת, במיוחד בכל מה שקשור לעבודת הרגליים. לא מהסס לצאת מהפוקט, ומוסר מצוין תוך כדי תנוע לצד ימין. בשנתו האחרונה בבוסטון נתן עונה אדירה: 14 משחקים, 4,507 יארד מ-654 ניסיונות (59.3%), 31 טאצ'דאונים לעומת 19 חטיפות. מי שנרתע מכמות החטיפות ומאחוזי ההשלמה הטעונים שיפור, חשוב שיקח בחשבון את העובדה, כי התופסים איתם שיחק ריאן בבוסטון, אינם מתעלים כלל לרמה גבוהה. אף על פי כן, הוא הצליח להביא חמישה מתוך שחקני ההתקפה שלו ל-40 תפיסות בעונה האחרונה, מה שמצביע בנוסף על כך שאיננו "ננעל" על מטרה אחת, אלא יודע להסתכל על כל המגרש ולחלק כדורים בהתאם לסיטואציה. חשוב גם לציין שקבוצתו של ריאן דורגה בין חמש הטובות במדינה כמעט לאורך כמעט כל העונה הרבה בזכותו.

קשיחות המנטאלית והמנהיגות של מאט מצריכות דיון נפרד. במשחק חוץ בווירג'יניה טק (ראו את קבצים המצורפים) הוא שיחק משחק נוראי במשך שלושה וחצי רבעים. הפס ראש של היריבה הגיע אליו פעם אחר פעם וקבוצתו הייתה בפיגור של 10 נקודות באמצע הרבע האחרון. אבל בחמש הדקות האחרונות ריאן ניהל שני דרייבים בצורה מושלמת, מה שעזר לקבוצתו לשים על הלוח 14 נקודות ולנצח את המשחק. לטעמי, החוזק המנטאלי אותו הפגין ראין במשחק הזה, קידם אותו לפחות 10 מקומות בדראפט. לכל קוורטרבק יש ימים רעים, השאלה היא כיצד הוא מצליח להתמודד אתם. בחמש הדקות האחרונות ריאן הצליח להירגע ולהשתלט על עצמו ועל התקפת קבוצתו. הוא נע מצוין מסביב לפוקט לאורך הדרייבים האחרונים, וקיבל החלטות נכונות לאורך כל הדרך. באותו זמן, התופסים שלו לא נאלצו לבצע תפיסות אקרובטיות, ומגני הפינה של היריבה לא שמטו חטיפות.

ריאן היה מושלם בחלק הזה של המשחק, והוכיח ווינריות אמיתית. לפי התכונות המפורטות לעיל, הוא מוצר מוגמר כמעט לחלוטין בכל מה שקשור לתכונות הדרושות ב-NFL. מה שהוא יצטרך לעשות הוא רק ללמוד את ספר המהלכים של קבוצתו החדשה. השאלה היחידה המתעוררת במקרה שלו היא כוח הזרוע. זאת שאלה רצינית מספיק כדי למנוע ממנו להיבחר בחמישיה הראשונה. מאט לא זורק כדורי עומק בצורה טובה ויהיה חייב לעבוד על זה. הבעיה היא שהפוטנציאל שלו בתחום המדובר איננו גבוה במיוחד, לכן משחק ההתקפה של קבוצתו יהיה חייב להתבסס על מסירות קצרות-בינוניות. לא נורא, זה לא שקיימים בליגה קוורטרבקים רבים שמסוגלים לבצע את כל סוגי הזריקות בצורה מושלמת. מה שנכון הואה שאם למאט הייתה יד חזקה, הוא היה נבחר ראשון בדראפט ללא שום עוררין. בכל מקרה, אני אהיה מאוד מופתע אם הוא יישאר על הלוח אחרי הבחירה השמינית.


בריאן ברום, לואיוויל. יתרונותיו במשחקו של ברום דומים לאלה של ריאן: הוא בעל אינטליגנציית משחק ברמה גבוהה, שקול, מתפקד מצוין בתוך הפוקט. אולם, חסרונותיו רבים יותר וחמורים יותר מאלה של ריאן. ראשית, אם מדברים על כח הזרוע הנחות של ריאן, במקרה של ברום המצב הוא טוב עוד פחות. החולשה הטבעית של ידו מאלצת אותו להפעיל מאמץ מוגבר גם במסירותיו הקצרות בכיוון קו החוץ, מה שלא תמיד מצליח לו. בחלק גדול מהמשחקים, מסירות מהסוג הזה של ברום נחטפו או כמעט נחטפו, דבר המדליק נורה אדומה בנוגע לעתידו ב-NFL מול מגני פינה כמו אסנטה סמואל ואנטוניו קרומרטי.

בנוסף, ברום איננו יעיל מספיק מחוץ לפוקט, ואינו נוהג לצאת ממנו. זה לא יעבוד בליגה המקצוענית, בה מהירות הפס ראש היא גבוהה בהרבה מזאת שבמכללות. במיוחד בהיעדר יד חזקה, קווטרבק צריך לדעת לייצר מהלכים בזכות האתלטיות, בה לוקה ברום. כדי להפוך לקווטרבק יעיל ב-NFL, הוא יהיה חייב ללמוד לצאת מהפוקט ולמסור תוך כדי תנועה.

שני דברים נוספים שיפגעו במיקומו של ברום בדראפט, הם הנטיה שלו להיפצע והביצועים העגומים של קבוצתו בעונה האחרונה. הקרע ב-ACL ב-2005, הפציעה בבוהן והפציעה בכתף (אומנם לא של היד הזורקת) – זה יותר מדי, וזה יגרום לקבוצות הליגה להיות חשדניות מאוד בנוגע לבחירתו.

קבוצתו לואיוויל, בניגוד גמור לציפיות הגבוהות בתחילת העונה, סיימה עם מאזן של 6:6, בעיקר "בזכות" ההגנה, אבל מקומו של ברום עשוי להיפגע גם מזה. כולם ציפו מבחינתו לעונה ברמה של הייזמן, אבל גם זה לא קרה. הוא סיים עם נתונים סטטיסטיים טובים – 65.8 אחוזי השלמה, 30 TD ו-12 חטיפות, אך הנתונים הללו לא קידמו את קבוצתו לשום מקום, כשבניגוד לריאן, לברום לא היה אף משחק שיכול להצביע על המנהיגות העשויה להרים את הקבוצה ברגעי משבר.

אי לכך, אינני רואה את ברום נבחר בסיבוב הראשון. אין זה אומר שהוא לא יתפתח להיות קוורטרבק מוביל בליגה, כיוון שאת רוב הבעיות במשחק שלו ניתן לתקן ואף להעלים לחלוטין בזכות עבודה קשה (ומוסר עבודה דווקא לא נכלל בין התחומים הבעייתיים של ברום). הוא יצטרך לעבוד על הטכניקה של זריקת הכדור ועל התנועה מחוץ לפוקט. שיפור בתחומים אלו בהחלט יכול להביא אותו לרמה של דרו בריס וצ'אד פנינגטון (לפני הפציעה), שגם הם לא מתאפיינים בכוח זרוע עצום.

ג'ו פלאקו, דלאוור. בשני משפטים - אם אתם נותנים לברום את היד של פלאקו, ברום הופך לבחירה הראשונה בדראפט. מצד שני, אם אתם נותנים לפלאקו את הראש של ברום, פלאקו הופך לבחירה מספר אחת בדראפט. אך היות והרפואה העולמית עדיין לא הגיע לרמה שבה היא יכולה להחליף בין כל האיברים האנושיים (וטוב שכך), שניהם יצטרכו להסתדר עם מה שיש. ומה שאין לפלאקו, כפי שכבר הבנתם, היא אינטלגנציית משחק, או יותר נכון יש, אבל היא לא באה לידי ביטוי עד היום. החלטותיו בהרבה מאוד מקרים לא נכונות, הוא נוטה "להינעל" על תופסים ולא לבצע סריקה של המגרש כולו. את ההרגל הזה הוא יצטרך לשנות ב-NFL ויפה שעה אחת קודם.

הסטטיסטיקות שלו משקרות. הוא צבר 4,263 יארדים ב-531 ניסיונות (63.5%) עם 23 TD ו-5 חטיפות בליגת ה-I-AA, שאיננה מתאפיינת ברמה גבוהה של השחקנים המשחקים בה. לכן ההתאמות אותן פלאקו יצטרך לעשות ב-NFL הינן רבות ומורכבות. עבודת הרגליים שלו דורשת שיפור, כמו גם יכולת מסירה תוך כדי תנועה. פלאקו לא מרבה לנוע אל מחוץ לפוקט בדיוק כמו ברום, אבל אצל פלאקו זה פחות נחוץ, כי עם היד שיש לו הוא יכול לשגר כדור לכל מקום במגרש מכל תנוחה אפשרית. בכל זאת, ב-NFL היד לבדה לא מספיקה, לכן פלאקו יצטרך לעבוד קשה מאוד על מנת לשפר את שאר התחומים, וזה לא בלתי אפשרי. הפוטנציאל ללא ספק קיים, ובעזרת אימון עקבי והרגלי עבודה נכונים פלאקו מסוגל להפוך לקוורטרבק פותח ברמה גבוהה מאוד, אם כי הדבר לא יעזור לו להיכנס לסיבוב הראשון בדראפט. אני צופה כי ייבחר באמצע הסיבוב השני.


סליפר - מאט פלין, L.S.U. השאלה הקבועה: מי הולך להיות הטום בריידי הבא? והתשובה שלנו הפעם – מאט פלין. כשמסתכלים על השחקן הזה, יש לו את כל הנתונים הדרושים ב-NFL, הבעיה היא שהוא לא מביא אותם לידי ביטוי בצורה עקבית. יש לו יד טובה מאוד, שחרור מהיר של הכדור, דיוק, יכולת קבלת החלטות, אתלטיות ויכולת לעשות סקראמבל כשצריך. אולם, כפי שציינתי לעיל, את התכונות הללו הוא מבטא במשהו כמו שלושים אחוז מהמשחקים. לא מן הנמנע, כי מה שגורם לכך הוא חוסר ניסיון (פלין גיבה את ג'מרקוס ראסל בשנים הקודמות, וקיבל הזדמנות רק בעונה האחרונה). לכן ישנו מצב, שעם מעבר ל-NFL אחרי שייבחר בסיבוב שישי – שביעי, הוא יוכל בסיטואציה מסוימת (למשל, פציעה פתאומית של הקוורטרבק הראשון) כן לצבור את הניסיון הנדרש, להפוך לשחקן עקבי יותר, ובכך לממש את הפוטנציאל שלא חסר לו.

קית' ריברס, USC. ליינבקר נהדר, במקור ליינבקר חיצוני, אך יכול לשחק בכל שלוש העמדות במערך 4-3. אתלט בלתי רגיל עם מהירות וכוח עצומים, מה שמאפשר לו טווח פעולה רחב במיוחד – הוא מסוגל לבצע מהלכים על הכדור לכל רוחב המגרש. ריברס הינו בעל אינסטינקטים נהדרים, מה שמאפשר לו לזהות את מהלך ההתקפה ולהגיב בזמן. תכונה חשובה ונדירה יחסית אצל הליינבקרים, היא היכולת של ריברס להשתחרר מהחסימה של שחקני קו התקפה הכבדים ממנו בכמה עשרות פאונדים. יכולת זו ביחד עם נתוני האתלטיות, תאפשר לקבוצתו העתידית להשתמש בו מבלי להשקיע משאבים בדמותם של התאקלים והקיצונים ההגנתיים: הם לא יצטרכו להגן עליו מפני שחקני קו התקפה – הוא יסתדר אתם לבד. כלומר, נוכחותו של ריברס תביא גם לניצול יעיל יותר של שחקני הגנה אחרים, מה שיתבטא בשיפור אוטומטי של משחק ההגנה כולו.

כל מי שחושב שריברס איננו שחקן פיזי מספיק, טועה טעות קשה: בנוסף ליכולתו להתמודד מול החסימה, הוא מתקל נהדר גם מהמקום וגם תוך כדי ריצה. הדבר מאפשר לו לשחק גם בעמדת ה-MLB. מי שראה את משחק הסניור בול, אמור לזכור כי ריברס שיחק מצוין במשחק הזה גם כשניצב במרכז ההגנה. החסרון היחידי של ריברס הוא מחסור בביצוע מהלכים גדולים: מאתלט ברמתו אתה מצפה ליותר מ-5.5 סאקס ו-18.5 תאקלים להפסד יארדים לאורך הקריירה. ברור שהדבר קשור גם למערך ההגנה של USC, שלא מרבה לצרף את הליינבקרים שלה לבליץ.

אני בטוח, כי אין שום סיבה ששחקן בעל נתונים כמו של ריברס, לא יוכל לצבור כמות ניכרת של מהלכים גדולים ב-NFL, שם הגנות מאפשרות לליינבקרים יותר חופש פעולה. לדעתי, ריברס יהיה הליינבקר הראשון (לא כולל DE שיבחרו בתור ליינבקרים למערך 3-4) שייבחר בדראפט הקרוב. אני צופה לו בחירה בסביבות המקומות 10-15.


קרטיס לופטון, אוקלהומה. ה-MLB הטוב בדראפט, ללא שום צל של ספק. תאקלר נהדר, שמצטיין בעצירת משחק ריצה במרכז ההגנה (לכן ה-MLB היא העמדה האידאלית בשבילו). מתמודד מצוין עם שחקני קו ההתקפה בזכות כוחו הפיזי הרב (ראו ג'רמיה טרוטר על ברכיים בריאות). לופטון הוא בעל יכולת כיסוי גבוהה (בניגוד לטרוטר), ואינו טועה כמעט כלל בזיהוי מהלכי התקפה. במשחק נגד מיזורי, באחד מהמהלכים לופטון ניצב בכיסוי של תופס בעמדת הסלוט, אך מיזורי הריצו קוורטרבק אופשן. לופטון זיהה את המהלך, נע לפנים והפיל את צ'ייס דניאל להפסד יארדים.

החיסרון היחידי של לופטון הוא טווח הכיסוי. יש לו מהירות טובה, אך לא באופן מיוחד, מה שלא מאפשר לו לסגור את המגרש "מקו חוץ – ועד קו חוץ". כלומר, אורלכר הוא לא, אבל את עבודתו במרכז הגנה הוא יעשה, תאמינו לי, בצורה יעילה מאוד. אני צופה לו בחירה בסביבות מקום 18-23.


ג'רוד מאיו, טנסי. רבים רואים אותו בתור הליינבקר פנים הטוב בדראפט, אולם איני מסכים אתם. מאיו שחקן מאוד אתלטי (40.5 אינץ' בקפיצה לגובה?! וואו!), בעל מהירות גבוהה וכוח רב, תאקלר מעל הממוצע. הוא מצטיין גם ביכולת כיסוי טובה מאוד במצבי מסירה. לג'רוד יש ניסיון משחק גם כליינבקר חיצוני, מה שפותח בפני קבוצות ה-NFL אופציות מגוונות בנוגע אליו. התכונה הבולטת אצלו הינה האגרסיביות, אשר מהווה יתרון וחיסרון בו זמנית. לעיתים קרובות מדי מאיו מתחיל את התנועה עוד לפני שביצע זיהוי וודאי של המהלך, דבר שמוציא אותו מעמדתו ומנטרל אותו עד סוף המהלך. כתוצאה מאגרסיביות יתר, ג'רוד לא מחכה עד שתייווצר זווית מתאימה לתאקל, מה שמביא לכך שהוא מנסה לתקל את השחקן מוקדם מדי, וכך מפספס אותו. כדי להצליח ב-NFL מאיו חייב לשלוט על עצמו ולדעת להשתמש באגרסיביות שלו בצורה מבוקרת למטרות "טובות" ומועילות לקבוצתו, אחרת כל האתלטיות שלו איננה שווה דבר. לטעמי, מאיו ייבחר בסוף סיבוב ראשון, במקרה הגרוע – תחילת סיבוב שני.


סליפר – ג'אמיל מק'ליין, סירקיוז. שחקן מאוד מעניין, המיועד לבחירה בסיבובים המאוחרים. התחיל את הקריירה שלו בעמדת ליינבקר פנים. מתקל מצוין, שחקן מאוד פיזי, אם כי אינו בעל מהירות גבוהה במיוחד וחלש מבחינה טכנית. ג'אמיל בעל מנוע בלתי עציר, לא מוותר בשום מהלך, נלחם "מהשריקה ועד השריקה".

ב-2006 מק'ליין הוסט לעמדת הקיצוני, שם נתן עונה גדולה עם 9.5 הפלות קוורטרבק ו-14.5 תאקלים להפסד יארדים. משום מה, בעונתו האחרונה התוצרת שלו ירדה בצורה קיצונית מסיבות לא ברורות. לכן במהלך אותה עונה הוא הוחזר לעמדת הליינבקר, ואף שיחק כליינבקר חוץ. מדובר בשחקן מאוד לא מלוטש, אך ללא ספק בעל פוטנציאל גבוה. קבוצה שיכולה להרשות לעצמה לחכות שנה-שנתיים עשויה להיות מופתעת לטובה, במידה ומק'ליין יחליט לחזור ליכולתו, אותה הציג בעונת 2006.

ג'ייק לונג, מישיגן. נכון להיום, לונג הוא השחקן הטוב ביותר בעמדתו. הבעיה היא שאין לו כבר יותר מדי לאן להשתפר, הוא נמצא פחות או יותר בנקודת מיצוי של יכולתו. לונג שחקן מאוד מנוסה, בעל טכניקה מושלמת בכל מרכיבי המשחק. הוא משתמש מצוין בידיו הארוכות: ברגע שהמגן לא מצליח להתקרב לגופו של לונג ונשאר בטווח של ידיו המושטות – הוא גמור, אין לו מה לחפש יותר במהלך. לונג חוסם נהדר במצבי ריצה, שלא מוותר באף מהלך. שחקן מאוד אגרסיבי, שלעיתים ממשיך לכתוש את שחקני ההגנה גם אחרי השריקה. הוא חוסם באותה מידה של יעילות גם בתוך קו ההתקפה (in line), וגם מחוצה לו, כשיוצא מהקו לאזורים פתוחים (in space). ג'ייק הינו בעל מוסר עבודה גבוה במיוחד – תכונה חשובה מאין כמוה בליגה המקצוענית.

החיסרון העיקרי שלו הוא ברגליים האיטיות מדי בשביל לשחק בעמדת התאקל השמאלי ב-NFL. לשם השוואה, ג'ו ת'ומאס שנבחר בדראפט הקודם במקום השלישי הוא שחקן טוב מלונג רק בזכות הרגליים. לכן את עתידו המקצועית של ג'ייק אני רואה בעמדת ה-RT, שם הוא יתרום תרומה עצומה כבר החל מעונתו הראשונה. חלק מהקבוצות שהתקפתן מתבססת על משחק ריצה, כמו קנזס סיטי, יכולות כן להשתמש בו ב-LT. לא שלונג לא יוכל לשחק שם ברמה גבוהה, אך לדעתי זה כרוך בביזבוז של יכולתו – עדיף שיהיה שחקן היכל התהילה בצד ימין, מאשר רק שחקן יציב בצד שמאל. אם ייבחר נמוך מהמקום החמישי – זה יהיה ממש מעליב עבורו.


ריאן קלאדי, בויזי סטייט.. אני רואה את קלאדי כשחקן NFL עתידי יותר טוב מג'ייק לונג, וזאת בעיקר מפני שלקלאדי יש פוטנציאל רב יותר: הוא אומנם שחקן לא מלוטש (רק ג'וניור), אך יש לו המון אפסייד, והוא עדיין לא הגיע לנקודת השיא שלו מבחינת מיצוי יכולותיו, בזמן שלונג נמצא קרוב מאוד לנקודה זו.

הסיבה השנייה – קלאדי יכול להפוך לתאקל שמאלי מעולה, בזמן שג'ייק לונג, ככל הנראה, לא. יש כאלה שמנבאים לקלאדי עתיד של וולטר ג'ונס ואורלנדו פייס, ויש הרבה צדק באמירות הללו. הוא אתלט מעולה, בעל כוח פיזי אדיר, מה שמאפשר לו להעיף ממנו שחקני קו הגנה ולהגיע לליינבקרים באותו מהלך, מה שאומר שהוא מצוין במצבי ריצה. קלאדי מעולם לא "נח" על המגרש: אף פעם לא תראו אותו עומד באמצע המהלך מבלי לעשות דבר: הוא תמיד יחפש לו שחקן לחסום וגם יגיע לאותו שחקן.

התכונה החשובה ביותר אצל קלאדי היא רגליו הזריזות (שאין לג'ייק לונג), המאפשרות לו להיות חוסם נהדר במצבי מסירה. בינתיים הוא לא כזה, אבל אחרי שנה של עבודה אתם תראו אצלו את השיפור בטכניקה, שיאפשר לו להראות את היכולת שלו במיטבה. כיום הוא עדיין משחק לעיתים גבוה מדי ולא תמיד משתמש נכון בידיו, אך הדברים הללו ניתנים לתיקון על ידי אימונים. מה שחשוב הוא שלריאן יש רגליים שאין להרבה שחקנים בעמדתו, והוא יודע להזיז אותן בצורה שלא ניתן לאמן. הצעד הראשון, שמאפשר לתאקל השמאלי להיכנס לעמדת חסימה לפני שה-DE מצליח להוציא אותו משיווי משקל, והיכולת לנוע בצעדים מהירים בזמן ההתמודדות עם הפס ראשר – אלה דברים שנולדים איתם.

קלאדי יצטרך, קרוב לוודאי, לשבת עונה אחת על הספסל וללמוד, לכן הקבוצה שמחפשת תרומה מיידית לא תבחר בו. דבר נוסף העשוי להרתיע את קבוצות ה-NFL, זו העובדה שבזמן קריירת המכללות קלאדי לא שיחק מול קיצוניים הגנתיים מהטופ של הליגה. אני צופה לו בחירה בתוך ה-15 הראשונים, איני רואה אותו נופל משם – מדובר על יותר מדי פוטנציאל.


כריס וויליאמס, ואנדרבילט. ללא שום ספק, החוסם הטוב ביותר במצבי מסירה בדראפט הנוכחי, התאקל השמאלי הטבעי. עושה עבודה מדהימה בתחום הזה: הקיצוני ההגנתי לעולם לא מצליח להפתיע אותו – וויליאמס מחכה לו הרבה לפני שה-DE חושב לעבור אותו. לכריס יש רגליים כל כך זריזות, שזה נראה לעיתים לא הגיוני במקרה של בחור בגובה של 1.98 מטר ומשקל של 150 ק"ג. הוא תופס מאוד מהר את עמדת החסימה, ומצליח לנוע בצעדים קטנים מנקודה לנקודה בצורה שמונעת משחקן ההגנה לעבור אותו באחד על אחד. בדרך כלל לא זקוק לעזרה – מסתדר לבד עם כל DE.

וויליאמס משתמש מצוין בידיים כדי להרחיק ממנו את הקיצוני ההגנתי. דברנו על כך שלמגן שנשאר בטווח ידיו המושטות של ג'ייק לונג כבר אין טעם להתאמץ? במקרה של וויליאמס הכישלון של הפס ראשר הנמצא מולו הוא וודאי עוד יותר. אם הקיצוני ההגנתי כן מצליח לצמצם טווח, וויליאמס מספיק לסדר את רגליו מחדש ועוד פעם להתרחק מהמגן למרחק של יד מושטת.

תיפקודו במצבי ריצה טעון שיפור, במיוחד בכל מה שקשור לאגרסיביות. זה לא שוויליאמס אינו מסוגל לתפקד במצבי ריצה, אבל חסר לו "הרוע" שנדרש משחקני קו ההתקפה במקרים הללו. כריס לא תמיד מחפש שחקן לחסום, דבר המצביע על היעדר מאמץ במגרש, מה שעשוי שלא למצוא חן בעיני קבוצות ה-NFL. למזלו, וויליאמס השתתף העונה במשחק הסניור בול, והצליח במידה מסוימת לשפר את הרושם שהותיר עד אז בתחום המדובר: הוא הפגין אגרסיביות שלא הייתה אופיינית לו לאורך הקריירה והיה התאקל הטוב במשחק. היה משעשע מאוד לראות כיצד היה מנפנף כל DE שניסה לעבור אותו.

כריס יהיה בחירה אידאלית עבור התקפה שמתבססת על מסירה, במיוחד אם הקוורטרבק שלה נוטה להחזיק בכדור יותר זמן מהממוצע (נכון, פילדלפיה איגלס). הבעיה של פילי היא שוויליאמס לא ישרוד על הלוח עד הבחירה מספר 19, הוא יילך בתוך ה-15 הראשונים.

באופן כללי, הדראפט די עמוק בעמדת התאקל ההתקפי, לכן לא אעבור על כל השחקנים המיועדים להיבחר בסיבוב הראשון. אציין רק שג'ף אוטה, תאקל מפיטסבורג, וגוסדר צ'רילוס ממכללת בוסטון ייבחרו גם הם אי שם באמצע (אוטה) ובסוף הסיבוב הראשון (צ'רילוס). בואו נאחל לשניהם בהצלחה, ונמשיך הלאה.


סליפר – אוניל קוזינס. בדרך כלל הסליפרים הם שחקנים עם פוטנציאל המתבסס על נתוני האתלטיות, אך אינם מאומנים מספיק בכל מה שקשור לאספקט הטכני של המשחק. לכן קבוצה שבוחרת שחקן כזה צריכה להזדיין בסבלנות עד ששחקן כזה ייתן תפוקה. קוזינס הוא בדיוק המקרה מהסוג הזה. יש לו כוח, רגליים לא רעות וידיים ארוכות. הבעיה שלו היא בכך שלא פיתח עד כה טכניקת משחק, שתאפשר לו לנצל את הנתונים הפיזיים שלו, אלא הסתמך אך ורק על התכונות "הטהורות" איתן נולד. בעזרת שיטת אימון יעילה, קוזינס מסוגל להפוך לתאקל פותח ב-NFL, ואם לא, אז קיימת אפשרות להזיז אותו לגארד בגלל הגובה הנמוך שלו 1.92 מטר), מה שיכול להתאים לו מאוד. אני צופה כי ייבחר באזור הסיבוב הרביעי.

זהו, מספיק להיום. הפרק הבא – בימים הקרובים.