כנגד 4 טוקבקיסטים דיברה התורה

חשבתם שאנחנו לא קוראים התגובות שלכם? זה הזמן שלנו לאבחן אתכם, הטוקבקיסטים, ולהגיד לכם באמת מה דעתנו עליכם. פחחחחח. כתבה מעולה

מערכת וואלה! ספורט

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, ארבעה מבניה שמייצגים ארבעה רבדים בעם ישראל, ומי הוא עם ישראל אם לא אתם, גבירותיי ורבותיי, שולחי התגובות הנאמנים והדעתנים, אלה המכונים טוקבקיסטים שנותנים טעם לחיינו וצבע לידיעותינו. יודע כל יהודי בימינו שאייטם אינטרנטי ללא תגובות בסופו הוא כמו פסח ללא מצות, הגדה ללא קושיות, בלילי ללא שערות, וזה הזמן לאבחן אתכם, הטוקבקיסטים, ולהגיד לכם באמת מה דעתנו כלפיכם.

עוד בוואלה! NEWS

מים, אופניים וריקודים: איך משאירים את המשפחה פעילה בקיץ?

בשיתוף רמי לוי
לכתבה המלאה

חכם, מה הוא אומר?

בדרך כלל הוא מכנה את עצמו כ"אחד שיודע", לעתים מזדהה כ"מישהו שמבין", אבל תמיד הוא "חופר", כלשונכם. ככזה הוא מגלה נטייה להאריך בדברים ולפרט יתר על המידה, ויש להישמר מפניו: בדרך כלל הוא פותח ב"אני רק רוצה להוסיף משהו קטן", אך לא פעם תגובותיו ארוכות יותר מהכתבה עצמה.

כמו כן, הוא נוהג לנהל את הדיון ביד רמה. "לזה ששאל בתגובה 8", הוא יכתוב, "תודה ששאלת. האליפות הראשונה של בית"ר הייתה ב-1987...", ויגלוש עד להיסטוריה של עם ישראל. לעתים הוא יציין בנימוס ש"לצערי יש הרבה אי דיוקים בכתבה", אך כשנדמה היה שהוא יסתפק בדברים אלה הוא יוסיף "ל-12, חבל שלא הבנת את האלגוריה שהופכת את הביקורת על אבי לוזון לחדה כתער", ויתקן את הכתב "שבניגוד לאמור, ראשיתו של הקוביזם כסגנון אוונגרדי באמנות הוא בתחילת המאה העשרים, ולא ככתוב".

רשע, מה הוא אומר?

לרשע ישנן מספר ורסיות, אך בכולן הוא מנסה לבטא את תסכולו על הכתוב ולהפיץ רפש וזוהמה ברחבי הרשת. זה מתחיל ב"וואלה, יא סמולנים מסריחים", נמשך ב"כתב, אתה פשוט מפגר", ובדרך כלל מסתיים באיומים ("הורדתי אותכם מההום-פייג' שלי, בחיים אני לא חוזר לאתר המסריח הזה, כבר עדיף וואן").

כמובן ש"רשע" הוא בעיני המתבונן, כך שמבחינתנו, הכותבים, רשע הוא זה שקוטל ללא רחמים ומשמיץ בלי סיבה. "זו הכתבה הכי גרועה שקראתי בחיים שלי", הוא אומר מבלי לפרט. אם הוא מתוסכל וממורמר הוא ירבה להשתמש בביטוי "עיתונאי קטן שלי", אם ירצה לגלות קצת חמלה הוא יטען ש"מאתר כמוכם ציפיתי ליותר", אבל בדרך כלל הוא משתמש בשפה נמוכה עם נטייה לוולגריות ("וואלה יא זבאלה, אפילו השם שלכם הוא מילה בערבית, יא שונאי ישראל, מי אתם שתרדו על ברוכיאן"). מיותר לציין שרוב הרשעים פשוט מסוננים, כך שאת הטובים באמת אתם לא זוכים לקרוא.

תם, מה הוא אומר?

תם, אמרו חכמינו, הוא קיצור של טאמבל. "באמת יכול להיות שרונאלדיניו לא ימשיך בברצלונה?", הוא ישאל, "היחסים שלו עם רייקארד תמיד נראו לי כמו אב ובנו". נדמה שעבורו זו הפעם הראשונה שהוא קורא על הנושא המדובר, פעם ראשונה שהוא גולש ברשת, פעם ראשונה שהוא מנסה לכתוב. שגיאות כתיב כבר הזכרנו?

תגובותיו בדרך כלל קצרות וחסרות יומרה. "פחחח, כל כך נכון", הוא יאמר בתמציתיות, בעוד חברו יוסיף "מה רוצה הכתב הזה, באמא שלי?". לעולם הוא לא יבין ציניות ("מה, זה אמיתי?" הוא ישאל על קטעי הפארודיה הכי גדולים), לעולם לא יזהה אירוניה ("אין סיכוי שבאמת טלקר גנב את הקופה באשדוד", הגיב אחד לכתבתו של יועד אלפרון), ותמיד הוא יטעה באבחנותיו ("איך רואים שהכתב הזה אוהד מכבי" הוא יכתוב על האיש הכי אדום במערכת).

וזה שאינו יודע לשאול?

פה כבר מדובר בעלוקות אמיתיות, אנשים מציקנים שמצפים שכל בעיותיהם ייפתרו דרך מנגנון הטוקבקים. "מישהו מוכר כרטיסים לדרבי?" עוד נחשבת לשאלה נסבלת, אבל אחרים מתקשים לשים את הגבול. "מישהו פה יודע איך נקבע סדר הפלייאוף ב-NBA?", הוא ישאל בתחתית הידיעה על מכבי הרצליה, וכמובן יתבל בסיומת המרגיזה: "תודה, אנשים טובים". ועל אף כל האמור לעיל, ישנה שאלה אחת שמצליחה להרתיח בכל פעם מחדש, שהפכה עם השנים לקושיה האולטימטיבית: "תגידו, יש שידור באינטרנט?"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully