בשדות זרים

בשעה שהפועל אוסישקין מתעוררת מאופוריית עליית הליגה ומתחילה להתכונן לגמר הגביע שיערך בסוף החודש, חורש מאמנם המסור יומם ולילה את דפי הסקאוטינג שהכינו לו מקורביו על מנת למצוא את השחקנים המתאימים שיחזקו את הקבוצה בעונות הבאות, והכל על מנת להגשים את החלום ולהחזיר את האוהדים האדומים מתל אביב אל ליגת העל עם קבוצה בה הם יכולים להתגאות. פעם באמת היה במה להתגאות... פעם גם הייתה פה ליגת על... פעם הייתה תחרותיות למרות שלא הייתה מנהלת ליגה ופעם.... פעם לא היו זרים, או מקסימום שניים.
יסלחו אוהדי אוסישקין היקרים, אבל השבוע קמתי עם כאבי גב נוראיים (לא קשור לסיפור, סתם מתלונן), פתחתי את עיתון הספורט והחלטתי שאני מניח לכם קצת לנפשכם ומנסה להציל במקצת את כבודו של הכדורסלן הישראלי אל מול מבול הזרים שמנהלת ליגת העל רוצה להפיל עליו. כאילו שאין כבר מספיק.

לטענתן של המנהלת ושל הקבוצות, המטרה במדיניות "זרים ללא הפסקה" היא א': הגדלת התחרותיות - הגדלת היצע השחקנים יאפשר לקבוצות להתחרות בצורה שווה יותר (כך לפחות הם חושבים) במכבי תל אביב ובכך גם תימנע ממכבי האפשרות להעביר שחקנים ישראלים לשורותיה רק בכדי שיתייבשו על הספסל ולא ישחקו נגדה. וב', המגמה באירופה והליגות האירופאיות - קבוצה שרוצה להתחרות במפעלים האירופאים חייבת להיות מסוגלת להתמודד עם הסטנדרטים הנהוגים באירופה.

לטענתי, מלבד 3, 4 קבוצות, לכל קבוצות ליגת העל יש אינטרס אחר בהגדלת כמות הזרים והוא חסכון בכסף. מיותר לציין שבאותן קבוצות רוב התקציב מגיע מכסף ציבורי (איך שרון קופמן נוהג לציין : "זה כסף שלי!"). על זר משלמים פחות מס מאשר על שחקן ישראלי ובכלל, הגבלת הזרים תעלה את ביקושם של השחקנים הישראלים, ובכך גם את מחירם. אז למה לשלם לאפיק ניסים או רביב לימונד חוזה שמן כשאפשר להביא איזה שחקן קולג' שמלהטט בקלטת ושהסוכן שלו אמר שאפשר להביא אותו באלף דולר ולשחרר אותו אחרי שבוע אם לא מרוצים?
אין זכות קיום לליגת כדורסל ישראלית שמושתתת על זרים. לא עדיף לראות NBA?

כל רעיון הזרים הוחל במטרה לקדם את הכדורסל והכדורסלן הישראלי על-ידי הבאת זרים "מומחים" שישפרו את רמת הכדורסל ויהוו מודל לחיקוי לשחקן הישראלי. אז אחד כזה או שניים לא מספיק? או צריך להביא עוד כדי שלא יהיה להם משעמם? וחוץ מזה, ב"אירופה" יש שוק חופשי...."אירופה"...חבר'ה תתעוררו !

הכדורסל באירופה לא מעניין אף אחד, הוא גם אף פעם לא עניין יותר מדי, אבל עכשיו? אתם באמת חושבים שמישהו מזהה את שאראס שהוא הולך ברחוב בברצלונה? היורוליג זו בדיחה עצובה, מלבד מכבי תל אביב אפשר לספור על יד אחת את מספר הקבוצות שעונות להגדרת ה"תחרותיות" ושבמשחקיהן יש משהו שאפשר לכנותו קהל. היורופליג, יולב קאפ ודומיהם (שאת שמם, אני לא מתבייש להצהיר, איני זוכר) מזכירים את האינטרטוטו ולא שווים התייחסות. רוצים לשחק באירופה? אין בעיה, תחתימו גם 19 זרים, בליגה ישחקו 2. תאמינו לי שקבוצה תעדיף זרים מחויכים עם חליפות ביציע מאשר ישראלים ממורמרים על קצה הספסל.

בהפועל אוסישקין מתכננים בשנה הבאה להקים מחלקת נוער. אומר לכם את האמת, אני לא מבין למה? מי צריך את זה? כסף לא רואים מגידול שחקנים, וילד אחד מ-10,000 יגיע להיות שחקן בקבוצה הבוגרת רק בשביל לשחק 7 דקות ברבע השני. למכבי ראשון לציון יש את אחת ממחלקות הנוער המפוארות בארץ, בקבוצה הבוגרת של מכבי ראשל"צ משחקים כמה מבוגרי מחלקת הנוער ולמכבי ראשל"צ תקציב מעיריית ראשל"צ של כמה מיליוני שקלים בכל שנה. אבל המיליונים האלה לא הולכים לבוגרי מחלקת הנוער, כי במכבי ראשל"צ כבר כמה שנים לא משקיעים בשחקנים ישראלים בכירים ונותנים במה לשחקני נוער על מנת שבשאר הכסף הם יוכלו להביא זרים. ככה נראית הליגה שלנו, אסופת זרים שמתחלפת כל שנה, ישראלים בכירים בודדים ושחקנים צעירים שסותמים חור של חוק הרוסי או עייפות של זר.

בתהליך הבנייה של מועדון ספורט שני מרכיבים חשובים: מסורת והרגשת הזדהות. מסורת או שיש או שאין. להפועל ירושלים, הפועל חולון ומכבי תל אביב יש מסורת ולכן לקהל שלהן פחות משנה מי ישחק בה זרים או ישראלים, כי המסורת של המועדון מעל הכל. קבוצות ללא מסורת חייבות להתחיל לבנות מסורת ומסורת בונים על-ידי הישגים ספורטיביים ועל-ידי יצירת הזדהות של אוהדים עם הקבוצה ושחקניה. לבני השרון אין מסורת, בני השרון לא בונים את הקבוצה על ישראלים בכירים ומפנים את רוב התקציב לזרים איכותיים ולכן למרות הצלחות של שנים אין לה וגם לא יהיה לה את הקהל וההילה של הפועל ירושלים. כי הפועל ירושלים נבנתה על גורדון, חזן, שפע, פפי וטפירו, ובני השרון על אסופת זרים איכותית ומתחלפת. אני מסכים שגם זרים יכולים להיות מושא הזדהות לקבוצה (מייק לארגי, אנתוני פארקר). אבל הזדהות אי אפשר לבנות כאשר מחליפים כל שנה את כל הזרים או גרוע מכך כל חצי שנה.

בעברי עבדתי בקבוצת הפועל חיפה/רמה"ש ואחת ממטרותיי בתפקיד היתה ליצור הזדהות בין הקהילה לקבוצה. לשם כך היינו שולחים את שחקני הקבוצה הבוגרת לאימוני הילדים, שתמיד ביקשו את הזר שבאותה שנה לבש את חולצת המועדון ושאת שמו הם כמובן לא יודעים. ששאלתי אותם איזה שחקנים הם מכירים מהקבוצה הם מיד ענו רועי ברקוביץ'. לא כי הוא כוכב או השחקן הכי טוב בקבוצה, אלא כי הוא היה היחיד שנשאר בכל עונה והיחיד שגדל במחלקת הנוער של רמת השרון והגיע עד לבוגרים . כך גם יותם הלפרין במכבי ויוגב אוחיון בגליל. כמה כאלה עוד אתם מכירים? כמה כאלה עוד יהיו עם מבול הזרים שבדרך?

* יש פה כישרונות שמביאים הישגים באליפויות אירופה בגילאים השונים, אבל בעוד מדינות אחרות משווקות את הכוכבים שלהם אנחנו מושיבים אותם על הספסל שילמדו מהזרים.

* תמיד מכבי תל אביב לקחה אליפויות ותמיד מכבי תל אביב החתימה את הישראלים הכי טובים, ועכשיו ההיצע שלה גדל והיא יכולה להחתים גם את הזרים הכי טובים. תחרות, אם יש, לא באה כתוצאה מעודף בזרים בקבוצות האחרות, אלא במקרים שמכבי "נופלת" עם הזרים שלה (האמת, גם זו דרך ליצור תחרותיות...)

* כל כך הרבה ניסיונות נעשו בשנים האחרונות (שלושה זרים, שלושה ובוסמן, החוק הרוסי, אלוהים יודע מה עוד ימציאו?), מובילות למסקנה אחת ברורה – זה לא עובד !!

* ונסיים בהצעה מהפכנית: בכדורסל אנחנו כאמור מדשדשים ולכן עלינו להביא "מומחים" מאמריקה שיעזרו לנו ומי כמו האמריקאים מבינים בניהול ובשיווק ולכן מהיום אנו דורשים – זרים "ללא הפסקה" גם למנהלת ליגת העל.